"מקומו של המשורר ליד שולחן הכתיבה"

עם הופעת כל שיריו של נתן זך בשלושה כרכים חברו מוזיאון תל-אביב והוצאת הקיבוץ המאוחד לערב השקה מיוחד לכבוד המשורר בן ה-79. ברשימת המשתתפים נורית גלרון, שפי ישי ויהודית תמיר, ירמי קפלן, שלומי שבן, נסים קלדרון, אלכס אנסקי והמשוררים אריה סיוון ואלמוג בהר. נתן זך עצמו, הממעט בהופעות פומביות, ישתתף גם הוא בערב ויקריא אחדים משיריו.

בריאיון לקראת המאורע, נתן זך, המגדיר את עצמו כפסימי - "אני רואה שחורות כשאני לא רואה בצבעים יותר גרועים", נשמע עליז ושופע שנינה. תוך כדי השיחה הוא מתייעץ תדיר עם חברתו לחיים שרה אביטל כדי שתרענן את זיכרונו בעניינים שונים, והשיחה מתגלגלת וגולשת לעתים למקומות לא צפויים.

אתה בחרת את המשתתפים באירוע?

"בחרתי בנסים קלדרון והוא הציע את המשורר הצעיר אלמוג בהר. נסים המליץ על הספר שלו וזה נראה לי.   חשבתי שמן הראוי  שיהיה בערב משורר צעיר שלא קורא שירים שלי אלא שירים של עצמו.  לגבי המוזיקאים -  חברתי שרה בחרה את שלומי שבן ואני סומך על  טעמה. את ירמי קפלן שמעתי בערבים שהיו לכבודי בקאמרי והוא שר מאוד יפה. שפי ישי שר שיר שלי בשם `שבעה`, שיר שאני מאוד אוהב. מפאת אורכו ותוכנו זה התפרש בשעתו כשיר פוליטי ונאסר על השמעתו בגלי צה"ל אבל זה שיר שרחוק מאוד מלהיות פוליטי, מהימים שעוד לא כתבתי שירים פוליטיים. זה שיר עצוב מאוד על חללי מלחמת לבנון, הוא נכתב בשנים  1983-4.  

"נורית גלרון מוציאה תקליט חדש שכולו שירים שלי.  לפני עשרים שנה היא הוציאה  תקליט על פי שירים שלי שזכה באלבום הזהב והיום היא סוגרת מעגל או אולי אני סוגר מעגל, בגילי. זו הפעם הראשונה שכתבתי לה במיוחד שירים (שירים ולא פזמונים הוא מדגיש) . בדרך כלל אני לא כותב אלא בוחרים מתוך השירים שלי שהופיעו בדפוס".

כאן מגלה זך בדרך אגב שגם שפי ישי (שהוציא ב-1992 תקליט שירי משוררים מוערך בשם "אהבה ושנאה")  עומד להוציא תקליט חדש שכולו משיריו של זך וכך גם יובל דור ("הכל עובר חביבי")  ומספר כי אחד התקליטים היפים שזכה להם היה תקליט בשם "נחיה ונראה" של "הכל עובר חביבי"  שלא זכה להצלחה בזמנו.

"היה רעיון לקרוא לערב במוזיאון `נחיה ונראה`" אומר זך, "אבל אז החלטתי שפה בארץ אנחנו לא נחיה ולא נראה שום דבר, שום שיפור לא היה כאן בארבעים השנים האחרונות ועכשיו אני מבין מדוע לבני ישראל לקח 40 שנה להגיע לכאן. אני מניח שהם העדיפו את מצרים, וגם זה כתוב בתנ"ך - שהם התגעגעו לאוכל המצרי (בקהיר יש אוכל מצוין!)". בסופו של דבר נקרא הערב "כיוון שאני בסביבה" על שם ספרו  מ-1996.

"אני  לא אוהב לקרוא לפני קהל גדול וגם לא עשיתי את זה למעט  בערבים שעשו לכבודי בקאמרי.  עכשיו, מכיוון שיצאו כל הכתבים החלטתי שנשתה כמה כוסיות טובות ואין ברירה. אדם לא אוהב לחשוף את עצמו לפני קהל. אני לא אקרא שירים חושפניים. משורר צריך לכתוב לא צריך לקרוא, אבל מכיוון שיצא התקליט של שלומי פריג` ("כמה נהדרת היית", 2008) ששם אני קורא  ושיבחו אותו עד השמים אז החלטתי שאקרא. מקומו של המשורר ליד שולחן הכתיבה שלו ולא באח הגדול ולא באח הקטן", משלח זך עקיצה לעבר מנחם בן.

"כמו שאני לא אוהב להופיע בציבור אז אני לא אוהב שאלות אינטימיות ביותר. פעם איזו  נערה שאלה אותי בקול חרד מי הייתה זו שבשיר  `כשהיא צלצלה רעד קולי` ואני שאלתי אותה אם היא יודעת שבשנת 52` או 55`,  כשזה נכתב, לא היה קו טלפון בכלל. אני מעולם לא כתבתי שיר למישהו מסוים  חוץ מלילד של חברתי שרה, יותם. זה השיר היחידי בין כל מאות השירים שלי שכתבתי לאדם מסוים. אני לא כותב לאנשים מסוימים".

משפחה של קומפוזיטורים

זך אינו מחלק את שיריו להלחנה בקלות. "אני לא מאשר אם הלחן נראה לי נורא. יש ארבעה- חמישה זמרים שפנו אלי ומראש לא נתתי כי שמעתי מה שהם עושים וזה בשום פנים לא. מעולם לא מסרתי שיר למוזיקאי שיעשה מזה ביט או רוק או שמוק ויש כאן זמרים או פזמונאים ידועים שפנו וביקשו ואני שמעתי את התקליטים ואמרתי סורי ! תקליטים נפלאים אבל לא אצלי. כמו שאומרים הצרפתים: `שערות בלונדיניות זה דבר יפהפה אבל לא במרק שלי`".

"נסים קלדרון  אומר לי שאני המשורר המולחן ביותר בארץ, 110 הלחנות מהן שירים שהוקלטו כמה פעמים כמו `עץ השדה`, `כשצלצלת רעד קולך`, `והנה פתחתי חלון`".

איך זה לשמוע לחן לשיר שלך בפעם הראשונה?

"היה לי מזל עם דור גדול מאוד של מלחינים כמו מתי כספי ושלום חנוך, אילן וירצברג, יוני רכטר, ריקי גל.  יש שירים שאני מאוד מאוד לא אוהב ויש שירים שאני מאוד אוהב.  אם השיר הוא שיר, המוזיקה שלו צריכה להיות בתוכו לפני שמישהו מלחין אותו וההלחנה יוצרת שיר אחר שלפעמים הוא מוצלח מאוד ולפעמים הוא פחות מוצלח, אבל זה שיר אחר".

השיר  "כלבלב הו בידי בם בם" יצא לטענת זך יותר יפה בזכות הלחן של מתי כספי . "זה שיר קל במצב רוח קל, ואני מתפלא על עצמי עד היום, אבל גם זה יכול לקרות, מה לעשות. אני אדם פסימי ורואה שחורות כשאני לא רואה בצבעים יותר גרועים, הייתי בשלוש מלחמות". חוץ מזה הוא מוסיף "אני בעצמי די מוזיקלי וניגנתי פסנתר לפני מאה שנה (צוחק),  מוזיקה קלאסית. אני בא ממשפחה של קומפוזיטורים באיטליה – חמישה דורות של מלחינים איטלקיים. בתקליט של שלומי פריג` יש ואלס  לפסנתר שכתב סבי בטקס ההכתרה של מלכת הולנד וילהלמינה ב- 1902, כך שמוזיקה היא לא דבר זר לי. חוץ ממוזיקה קלאסית גדלתי על אנשים כמו שארל אזנבור, הביטלס. המוזיקה של היום זה לא בשבילי. עשרים השנה האחרונות זה לא בשבילי".

למה במהדורת ה"כל כתבי" בחרת לערוך מחדש את הספרים שלך, להכניס שירים  שלא נכנסו לספרים בזמנו?

"בחרתי שירים שנעלמו מעיני בפעם הראשונה, פורסמו בשעתו בכל מיני כתבי עת ועתונים והם לא היו לנגד עיני כשערכתי את הספרים הקודמים.  כשקראתי אותם עכשיו כינסתי אותם ויש גם ספר שלם חדש, `בארץ עיפתה` ("אין שום קשר לפתח" הוא צוחק ומסביר: "זו מילה יחידאית במקרא אצל  איוב שמשמעותה עייפות ואפלה").

"יש גם מחזור שירים, `נווה שאנן` שכתבתי לפני יותר מעשרים שנה שהוא כל כך אישי שהחלטתי לא לפרסם אז אלא להשאיר לאחר מותי והפעם קיבלתי את הדין ופרסמתי אותו. אלה שירים אישיים לגמרי, על נעוריי בפרבר של חיפה על ההר ממול הכרמל בימי מלחמת העולם השנייה. השירים נכתבו עשרות שנים אחרי זה אבל הם כל כך אישיים שקשה לי לקרוא אותם. שכחתי להזהיר את המוזיקאים שלא ילחינו אותם. אלה לא שירים להלחנה אלא שירים שיש בהם את כל המוזיקה שצריכה להימצא בהם ואין צורך להוסיף לזה מוזיקה".

פרקי חיים בלי טיפת רכילות

השיחה על שירים, לחנים ופזמונים מזכירה לזך את הפזמונים היחידים שפרסם, למחזה  שעלה בקאמרי בשם "בית ספר לריקודים". סשה ארגוב כתב את המוזיקה שלדבריו "הייתה מופלאה ממש, אבל הבימוי היה מוטעה לחלוטין. ידידי שמואל בונים ביים וזו הייתה לדעתי קטסטרופה". לדבריו לא שרדה הקלטה מההצגה הזו וגם התווים נעלמו והוא מצר על כך.

קשר כושל אחר  לעולם התיאטרון  היה כשהוצגו חמישה מערכונים שכתב על ידי תלמידיו של  ניסן נתיב כשרק פתח את בית הספר שלו "זה היה אמור להציג פעם אחת בלבד וזה היה נורא. כשזה עלה גם בפעם השנייה והשלישית נסים אלוני אמר לי לתבוע אותו ולאיים בבית משפט אם הוא ימשיך להציג את המערכונים בצורה כזו".

יש לו עוד מערכונים במגירה וגם מחזה אחד. וגם "מספיק פזמונים לספר, מהם גם גסים, בעברית מחוספסת, מהימים שהייתי יושב בבתי קפה של מלחים בחיפה". כל אלה יחכו בינתיים במגירה עד שיסיים את כינוס כל כתביו. הכרך הבא ייקרא "קמטים פרטיים" ויכלול פרקי חיים אוטוביוגרפיים ("זה הספר ששרה גמרה היום להקליד. אני לא יודע להקליד, אין לי שום דבר מודרני בבית אפילו לא מערכת כמו שצריך, שומע מוזיקה בתקליטים המקוריים ה-33` כי הם הרבה יותר טובים מהדיסקים אבל יש לי גם ספרייה של דיסקים"). אחריו יתפרסם ספר עם מאמרי ביקורת ומסות.

אתה גם כותב שירים עכשיו?

"אי אפשר לכתוב שירים חדשים כשאתה עורך.  אתה כולך מסור לדבר הזה. אני שנתיים עובד על הזיכרונות האלה, עוד חודשיים-שלושה זה יהיה מוכן. פרקי חיים. ישבתי עם אלתרמן ואחרים בכסית אם הייתי רוצה לכתוב  פרקי רכילות זה היה שלאגר. אבל  אין שם טיפת רכילות השמטתי כל אנקדוטה רכילותית זו ביוגרפיה ספרותית עם מינימום שבמינימום של רכילות, רק אינסידנטים משעשעים בחיי. על חבורת `לקראת`  (חבורת המשוררים שהקים זך בשנות החמישים וכללה בין השאר את דוד אבידן ויהודה עמיחי – ה. א.ב.)  יש פרק גדול אבל שום דבר שעלול לפגוע במישהו. זה הזמן להסתכל לאחור להישגים, למחדלים אבל לא למחדלים של מישהו אחר".
 
השיחה מפליגה גם לפריפריה והקו המקשר חשוב פחות מדבריו של המשורר:  "זו הארץ היחידה בעולם שיש בה פריפריה. באנגליה כל מחוז הוא מחוז לעצמו שמכבדים אותו ופעם גר בו אמן או משורר גדול ורק אצלנו מתייחסים לפריפריה כנחותה.  אין שום ארץ, אין מקום שלא הייתי בו בנסיעות, וחרשתי את כל כדור הארץ בערבי קריאה, ובארצות שראיתי אין מקום שמדברים עליו כאילו דחקו לשם את המסכנים והעניים וחסרי החינוך וההשכלה ועכשיו הם נתונים לקסאמים בלי מיגון..."
 
ובנימה אקטואלית הוא גם מתבדח ש"המלחמה האחרונה בארץ, אחרי שהיהודים והפלסטינים יגמרו להילחם, תהיה של הטוקבקיסטים  משמאל ושל הטוקבקיסטים מימין".
 
 
הערב "כיוון שאני בסביבה" ייערך במוצאי שבת,  14 במרץ 2009 ב-20:30 במוזיאון תל אביב לאמנות.  מחיר כרטיס:  60 ₪. לרכישת כרטיסים טל`: 03-6077020.