"האינטימיות יוצרת מפגשים מקסימים"
 
פרויקט "השכונה" של מיכל סבירוני, אחת מהצגות התחרות בפסטיבל תיאטרון הרחוב בת ים, מביא עמו חוויה חדשה של תיאטרון, אינטימית בהרבה מן המקובל, בוודאי ביחס למופעי תיאטרון רחוב.

שבעה בתים מיניאטוריים עומדים בשכונה והצופים מוזמנים לבקר בשלושה מהם, בקבוצות קטנות של שלושה עד ארבעה אנשים. אחד מן הצופים זוכה לתפקיד אקטיבי בהצגה - הוא משרבב את ראשו וידיו אל תוך הבית, וכך גם השחקן המוביל את ההצגה. השניים האחרים מציצים מן הצד דרך מראה דו צדדית, לוקחים אף הם חלק בהתרחשות – אם ביצירת המוזיקה ואם באכילה, שתייה או פעילות אחרת.

כל אחד מן הבתים, הזהים מבחוץ,  הוא עולם בפני עצמו מבפנים. ביניהם -  הבית של אליס בארץ הפלאות, הבית של אלוהים, בית בחלל, ביתו של נסיך, קרקס, טיול סביב העולם ועוד. בכל בית עולות שלוש הצגות קצרצרות שהן בעצם מעין סצנות בנות כחמש דקות.

האחראית למיזם המפתיע היא השחקנית הבמאית והיוצרת הנמרצת מיכל סבירוני, 31. הרעיון נבט בפסטיבל אשה 2008, מספרת סבירוני. נושא הפסטיבל היה "חדר משלה". "הצעתי להם את הבית המיניאטורי ראשון שעשיתי, שהיה מוקדש לנשים ולחדר שלהן. המופע נקרא `ראש בראש`. זה היה ניסיון מגניב. הייתי השחקנית המפעילה והיו לי מפגשים נהדרים עם אנשים".

" זו לא רק הצגה", היא מבהירה", "זה גם מפגש אינטימי עם הבן אדם שמולך  ולכן חשוב שיהיה לשחקן צד של אימפרוביזציה. הצופה לא פוגש רק את השחקן אלא גם את הבן אדם שמאחורי השחקן  והאינטימיות יוצרת מפגשים מקסימים. ילדים שמגלים פתאום בטחון עצמי ודמיון או מבוגרים שמספרים לי על החיים שלהם והצרות שלהם. משהו אינטימי ומיוחד שבנוי עליך כבן אדם, ומעבר לסיפור הקבוע של ההצגה  יש התאמה אישית לצופים".

מאז פסטיבל אשה  הופיעה סבירוני עם הבית שלה בפסטיבלים לילדים בארץ ובחו"ל. "השתתפתי  בפסטיבל אנימו בצרפת, על גדות הנהר, ולמרות שהייתי מחויבת לשעתיים  הרבצתי שם ארבע שעות בערב כי היה תור מטורף", היא מספרת.

" להיות אתה ולא רק לשחק אותה "
 
בפסטיבל בת ים לתיאטרון רחוב החליטה סבירוני להרחיב את הפרויקט וככה נולדה "השכונה". שבעה שחקנים  נוספים גויסו (מאיה גסנר, יערה פרח, תמרה לוינסון, אמיר דוליצקי, אדוה לוי- גושן, אילת שדמון, חיה ברשינסקי – סגליס) והם מגיעים מתחומים שונים של משחק - בית הספר למשחק של ז`אק לקוק, תיאטרון הגוף, תיאטרון נוצר, תיאטרון שלומי, הטלוויזיה, ליצנות רפואית. כמו כן גויסה לפרויקט המעצבת יעל שריל מוהליבר כי "אמנם הפרויקט הוא קטן מאוד אבל דרושים לו המון אביזרים".

"עבדתי עם כל שחקן כדי שהבית שלו יהיה קרוב אליו ויבוא ממנו  ולא תמיד זה היה קל" היא מספרת על תהליך העבודה, " באיזשהוא שלב השחקן הופך להיות הבמאי של הסצינה ואני עובדת אתו כצופה שלא יודעת כלום. מוקדם מאוד צריך להעביר את השרביט לשחקנים. זה לא מובן מאליו לשחקנים שרגילים רק לשחק. לי הדבר הכי חשוב בתהליך להיות בהווה ולהיות אתה ולא רק לשחק אותה. הבאתי לכאן במסגרת סדנאות הבמה את אריק בלואה שהיה המורה שלי לליצנות  אבל לדעתי הוא מורה לאיך לחיות. הוא הבן אדם ששחרר אותי לגמרי  - דווקא כי בחיים אני לא ככה, על הבמה מותר לי הכי להיות אני, בשיא הנינוחות  וזה לאן שהייתי רוצה שהשחקנים יגיעו".

הרקע של מיכל סבירוני כולל תואר ראשון בתיאטרון בסורבון. בפריז יצרה חמש יצירות עם קבוצת תיאטרון שהקימה ובמשך השנים השתלמה ועסקה בליצנות, תיאטרון בובות, קרקס ואקרובטיקה וגם ליצנות רפואית . כתושבת חוזרת הוגדרה על ידי משרד הקליטה כאמנית מצטיינת ולאחרונה ביימה את ההצגה "לב" בפסטיבל תיאטרון בובות בחולון.

בעצם מה שיצרת  זה שילוב של תיאטרון רחוב ותיאטרון בחלל סגור או תיאטרון קופסה

"אני אוהבת להמציא, שונאת לעשות דברים שכבר עשו. מה שמקרב אותנו לתיאטרון רחוב זה המגע הישיר עם בני האדם. תמיד כשראיתי בפסטיבלים תיאטרוני קופסה זה נורא תסכל אותי שאתה מכניס את הראש פנימה ויש שם בובה שזזה, או מקרינים לך סרט  אבל אין בפנים שחקן.  אז החלטתי להגיב וזו הגרסה שלי לתיאטרון קופסה.

המופע אמנם אינטימי יחסית לתיאטרון רחוב אבל כדי  להגיע ליותר אנשים  השחקנים עובדים בכל יום שלוש שעות "יותר מכל מופע אחר”, אומרת סבירוני. "תיאטרון רחוב לא  חייב להיות צעקני, זה ישיר, מיוחד מסקרן גם מבחוץ. אנשים יוצאים עם חיוך, עם צבע על הפנים או משהו בפה. כל הסיטואציה היא מרתקת  גם למי שלא מספיק להכניס את הראש".
 
 
פסטיבל בת ים לתיאטרון רחוב ייערך בין התאריכים 28-25 באוגוסט 2009 בטיילת בת ים. פרויקט "השכונה" יפעל מדי יום במהלך הפסטיבל בשעות 19:00, 21:30 בחניון משרדי חוף הים.