פסטיבלים - ביקורת דיסקים: דוראן דוראן, The Earlies

אורן בר-אל הופתע לגלות שהצליל של דוראן דוראן לא התעדכן אפילו במילימטר מאז שנות השמונים, ואילו ה- Earlies התגלו כמי שבהחלט מצדיקים את ההייפ שנוצר סביבם אצל מבקרי המוזיקה.

המגרש הביתי של דוראן דוראן

דרך האוזניות שחבשתי כדרך קבע לאורך שנות השמונים, זכו מגישי תכניות רדיו כמו שוש עטרי ויגאל רביד לאינספור הזדמנויות לשטוף לי את המוח, ולחבב עלי שירים ואמנים שלא היו חודרים את המעטה בדרך אחרת.

במבט מפוקח מעט יותר לאחור, זה היה אמנם עשור שמיעט בחדשנות והפליא בהפקות בומבסטיות, אבל מצד שני, מי שלא ידע לכתוב שירים מלודיים או לבצע אותם עם כריזמה מיוחדת, מקומו נפקד ממצעדי הפזמונים.

לא פלא אם כן, שהרבה מאוד זמרים שקנו את עולמם באותם ימים המשיכו את דרכם בהצלחה גם אחריו. מבין השמות הגדולים אפשר לדלות את מייקל ג`קסון, מדונה, ג`ורג` מייקל, הפט שופ בויס ועוד ועוד. אם בוחנים את כל אלה מקרוב, אפשר לראות שרק מעטים מהם הצליחו להשתחרר מהכבלים המעיקים שהטילה עליהם ההצלחה ההיא.

להקת דוראן דוראן, שסיפקה רשימה ארוכה של להיטים גדולים בשנות השמונים וזכתה לגלי הערצה עצומים, הצליחה (בהרכב חסר אמנם) להוכיח את יכולותיה גם בשנות התשעים. אז היא הוציאה אלבום לא רע ומצליח מאוד ("The Wedding Album"), שהניב שני להיטי פופ מעולים ("Ordinary World" ו-"Come Undone"). כעשור אחרי האלבום ההוא, מרים ההרכב (המלא הפעם) שוב את ראשו, עם אלבום שמשחזר באופן מושלם את הצליל הישן.

כבר מהשיר הראשון ברור שיש על מה לדבר. הצליל הנפוח והאנרגטי, שלא התעדכן אפילו במילימטר עדיין סוחף, וכך גם קולו הזועק של אדון לה בון והפזמון הקליט שאי אפשר לטעות בו. החשש שהרצועה הפותחת מהווה את שיאו היחיד של האלבום מתבדה מייד בהמשך, בקטע אנרגטי נוסף, שמרים אותי על הרגליים וגורם לי לנסות את כוחי בהליכת ירח (לפעמים אני מערבב, בכל זאת עבר קצת זמן).

עליות ומורדות שעובר הדיסק מתחילתו ועד סופו, מעמידות את המאזן הרבה מעבר לגבול החיובי. עם ארבעה קטעים לפחות שיש להם פוטנציאל להיות להיטים, וכשגם אלה שביניהם לא נופלים לתהומות עמוקים מדי, דוראן דוראן מראים שמוזיקת פופ היא עדיין המגרש הביתי שלהם.

השאלה היחידה היא האם הרלוונטיות הסובייקטיבית שאני מייחס לאלבום הזה יכולה לעמוד גם במבחן הקהל הצעיר, שלא תמיד מקבל בברכה אמנים שהגיעו, מצוחצחים אמנם, אחרי מסע של כשני עשורים במנהרת הזמן.

Duran Duran – Astronaut, Sony/NMC

יופי מחושב וממוחשב

כאנטי תזה מושלמת לאנרגיות הכוחניות של דוראן דוראן, אפשר להעמיד את האלבום הראשון של הרכב בשם "The Earlies", המונה ארבעה חברים (שניים בריטיים ושניים אמריקניים). האלבום הזה זוכה לאחרונה לשבחים רבים ממבקרים ברחבי העולם, וכבר אחרי מספר לא רב של האזנות אפשר להבין שיש סיבה לכל ההמולה.

ה-Earlies מצליחים לממש פה שאיפה יומרנית למדי. הם מייצרים מוזיקה שהיא שקטה ורגועה ברובה ויכולה לשמש כבת-לוויה מושלמת להירגעות של אחר הצהריים, אבל מורכבת כל כך, שיש לה פוטנציאל להיות הדבר הכי מעניין ששמעתם לאחרונה. הצלחתם העיקרית היא ביצירת דבק מדויק ורגיש, שיודע לחבר השפעות מוזיקליות ממקורות מרובים ליחידה אחת, שהופכת יפה, מפורטת ומעניינת יותר ככל שמתקרבים אליה.

רשרושים וצפצופים אלקטרוניים חרישיים מלווים מלודיות של פסנתר, צ`לו וכלי נשיפה, ואת קולו המהוסס של הסולן, המרחף בין הרמוניות קוליות, פסיכדליות ומכשפות. עוצמת התחושות שמצליחה המוזיקה הזו להעביר היא גבוהה עד כדי כך, שכמעט ואין לה צורך להגיע לכדי שיאים רועשים, אבל כשזה קורה, כמו כל שאר הצלילים, גם זה מונח בדיוק במקום המיועד לו. יופי מחושב וממוחשב.

The Earlies – These Were the Earlies, WEA/Hed Arzi

אורן בר אל