סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2024 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן "כותבת את עצמי בצלילים ובדם"
 

 
 
שיחה עם המלחינה אלה מילך שריף  על סף שתי אופרות שלה העולות בבכורה בישראל ובגרמניה


"גם צופי תיאטרון נשבו בקסם האופרה"
 
היום, שש שנים לאחר ההחלטה "ללכת על אופרה" (ומתוך כך נוצרה האופרה הראשונה שלה "צחוק של עכברוש") נשמעת המלחינה אלה מילך-שריף כמי שכל חייה הייתה שם, בבית המלאכה שבו מתיכים צלילים לכלל תוצר אופראי.

אמנם עברה הבימתי כזמרת ומאוחר יותר כמלחינה עשיר ביותר ("אני מגיל 12 על במות"), ובכל זאת, לא בכל יום מלחינה ישראלית זוכה ששתי אופרות שלה יעלו בבכורה.

ב-6 בינואר 2010  עומדת לעלות בתיאטרון הקאמרי "לעוף מכאן", אופרה שכתבה ללברית של נאוה סמל , שותפתה ל-"צחוק של עכברוש". ב-25 בפברואר תעלה בבכורה בבית האופרה בראונשוויג בגרמניה, עם צוות ישראלי, האופרה "שתיקתו של ברוך", המספרת את סיפור חייה של המלחינה.

אבל לפני שנגיע לשתי הבכורות הללו,  ראוי שנפתח בנקודת המפנה שהביאה את מילך-שריף לעסוק באופרה.  
 
"קראתי את `צחוק של עכברוש` של נאוה סמל והייתה לי תחושה, אינטואיציה ספונטנית, שהחומר הזה יהיה האופרה הראשונה שאני אחבר. הצעד ההגיוני הבא היה לפנות למחברת הסיפור נאוה סמל ולהציע לה לחבר ליברית - מתוך או על פי – הסיפור. התשובה הראשונה הייתה סירוב מוחלט.
 
"התשוקה להתמודד לא דעכה.  ביקשתי את רשותה להציע לה טיוטה של ליברית. שבתי אל הרומן שלה, שהוא ספר ללא נרטיב דרמטי ואז חשתי שמצאתי את הפתרון לשאלה. זה לא קורה הרבה למלחינים. לְמה אני מייחסת את זה? לרגע של הארה ושל דחף פנימי חזק. הרעיון שהעליתי היה נוכחות על הבמה של שלושה זמנים, העתיד, ההווה והעבר. את המחשבות של הדמויות הפכתי לשורות בדיאלוג. בדיעבד הייתה לי תחושה של חוצפה ושל איך העזתי. מה שעוד כנראה, קרה היה שהייתה לי כבר תפיסה של ניסיון בימתי. מושג שמכסה את עצם השהות על הבמה, את נקודות החוזק, את נקודות התורפה. כל זה מהתנסות שבחלקה הייתה הצלחה ובחלקה הייתה גם כשלון. עם המטעם הזה שבתי לנאווה סמל והיא ראתה בדרך הזו את המפתח להפוך את הסיפור שלה ליצירה דרמטית.
 
מאז כאמור חלפו כבר שש שנים ולא פחות מתשעים הצגות של "צחוק של עכברוש" שהוא כשלעצמו מספר שיא של הצגות לאופרה אחת בקנה מידה ישראלי. האקורד האחרון – בינתיים – של האופרה הזו הוא העלאתה בבית האופרה יורק בטורונטו, קנדה. "זו הייתה ככל שאני יודעת הפעם הראשונה שאופרה מועלית בעברית, עם תרגום מוקרן של כתוביות לאנגלית – בבית אופרה בחו"ל כאשר את הרוב הגדול של התפקידים שרים בעברית זמרים מקומיים (את עינת ארונשטיין רצו גם בהפקה בקנדה)". 
 
כשאת מסכמת את הצלחת העכברוש, האם נראה לך שעל ידי כך שהתיאטרון הקאמרי נתן בית להפקה, נוצרה דרך חדשה, ליוצרי אופרה, שאינה עוברת דרך האופרה הישראלית?
 
"נשחזר את העובדות, הפנייה לתיאטרון הקאמרי בשעתה הייתה של התזמורת הקאמרית. האופרה חוברה לתזמורת. התזמורת שנזקקה לבמה ולכל הגיבוי פנתה לתיאטרון ודובר אז על חמש הצגות ליצירה החדשה. לזכותה של האופרה הישראלית צריך לומר שהם דווקא רצו את ההפקה אבל אין להם אולם לאופרה קאמרית. מצד שני לקאמרי אין אולם עם בור (פיט) לתזמורת".
 
את מתייחסת ל"צחוק של עכברוש" כאופרה קאמרית?
 
"כן. אני מתייחסת לאופרה שממדיה מצומצמים, שבה לאינטימיות שבין הקהל לבמה יש משמעות. אבל ההבחנה בין אופרה קאמרית לאחרות אינה תמיד הבחנה כמותית. ב`עכברוש` יש שמונה סולנים, מקהלה ותזמורת. בישראל, בגלל התנאים כאן, האופרה הוצגה כך שהתזמורת והזמרים חלקו בשטחה של הבמה.
 
בקנדה, התזמורת יושבת מתחת לבמה ב`פיט` והבמה כולה עומדת לרשות הזמרים ואין הדבר גורע מכוחה. במלים אחרות `קאמריוּת` של אופרה מתאפיינת בעיקר במה שהיא איננה והיא כמובן אינה אופרה גדולה אינה `גראנד`. כאן אזכיר את העובדה שהאופרה הישראלית פתחה את הבית ל`עכברוש` והיא הוצגה מספר פעמים על הבמה הגדולה ועבדה גם שם.
 
האם זיהית קהל שונה באופרה שלך מהקהל ה"רגיל" של האופרה?
 
"אני יודעת שהיה בהצגות קהל רב שחצה את הגבול. אנשים שלא היו נכנסים לבית האופרה. כמובן שהיו גם חובבי אופרה שיבואו לכל מקום לראות אופרות או מוזיקה דרמטית כזו או אחרת. היו גם ריקושטים של מנויי אופרה שביקשו לדעת למה האופרה מוצגת באולם תיאטרון שתנאיו בכל הקשור להפקות מוזיקליות כאלה מוגבלות. עם כל זאת אני יכולה לדבר על צופי תיאטרון שנשבו בקסם האופרה".
 
האם ייתכן שהחוויה שלהם הייתה חוויה שעיקרה תיאטרון שיש בו גם מוזיקה, למרות שברור שהמוזיקה היא העיקר?
 
"לא. אני יכולה להיות נחרצת, אני לא הקלתי על הקהל. עשר דקות הפתיחה, נבנו ממוזיקה צורמת ומסופרן קולורטורה, שני סממנים לא פשוטים. בהמשך הקהל נחשף לטקסט מזוויע שנעטף במוזיקה מתוקה. בסופו של דבר וזאת כמובן גם על פי התגובות, הקהל נשבה, האזניים נפתחו, האנשים זכו לחוויה טוטלית, מוזיקה שעטפה אותם. לא יכולתי לבקש יותר!"

עכברוש-ענק.jpg
מימין: "צחוק של עכברוש", משמאל: נאוה סמל (צילומים: יח"צ)
 
אופרה אוטוביוגרפית בגרמנית
 
איך נוצר הקשר עם בית האופרה בבראונשוויג?
 
"מנהל בית האופרה שם צפה בתקליטור של `עכברוש`, שמע את `שמים ריקים`, ואת `שחורה אני ונאווה`, והחליט להזמין אצלי יצירה על פי הספר `שיר לאבא שלי`, שראה אור רק בגרמניה.
 
"למעשה זה סיפור אוטוביוגרפי שלי, שכתבה יחד אתי אינגבורג פּריוֹר, מחברת גרמניה (שגם כתבה ביקורות על יצירות אלה שריף). אותו מנהל רצה אופרה שתגולל את סיפור היחסים בין האב לבת ואת סיפור של האב. `את תמצאי את השותפים ליצירה ואנחנו את המימון`, נשמע טוב. באופן טבעי, פניתי לשותפתי, נאוה סמל, שסירבה. היא לא רצתה לעסוק בזה.
 
"אז, פניתי ליעל רונן לאחר שראיתי בוורוצלב הצגה שלה `בת ים` (אירוע תיאטרוני שהורכב משני מחזות את האחד ביימה רונן בפולין ואת האחר שנקרא `טיקוצ`ין`, ביים במאי פולני בתל-אביב). יעל היא דור שלישי והמחזות עוסקים בבעיות של דור ראשון ושני. היא מייצגת כמובן זווית שונה מזו שלי. יעל רונן הסכימה לכתוב את הליברית לאופרה, שנקראת "שתיקתו של ברוך" (אביה של מילך-שריף הוא הד"ר ברוך מילך)  ומבחינתי זה היה הצעד החכם ביותר שיכולתי לעשות
 
"יעל, שאינה מחוברת רגשית לדמויות בדרמה, יצרה עבורי את הריחוק, את העיניים האמנותיות שדרכן יכולתי להתבונן בעצמי, ובאחותי (באופרה שתיהן הופכות לדמות נשית אחת) באבי, ולטפל בדמויות שהכרתי טיפול אמנותי. נוצר דבר שונה, הרגשתי שאני כותבת את עצמי בצלילים ובדם.  אלא שכאן העניין לא הסתיים. לאחר שהליברית הייתה כתובה, צריך היה להעביר אותה לגרמנית, לטובת בית האופרה בבראונשוויג. אבישי מילשטיין תרגם את הליברית לגרמנית ואחר כך היא נערכה כדי שתתאים לאפקט או לתפיסה גרמנית של הטקסט.
 
"מה שהלחנתי היה בסופו של דבר אופרה גרמנית. באופרה הלכתי למקומות של אירוניה ושל ציניות, היו השפעות של ברכט ווייל. כך למשל הדמות של הבן של אבא שלי, (אדם שלא הכרתי, כי הוא לא חי לאחר השואה) זוכה לאריה שנקראת אהבה נצחית וכתובה במקצב וַלס לקלרנית ולמרימבה".
 
את כותבת אופרה בגרמנית, עברת את כל התהליך המורכב של העברה לא סתם משפה לשפה אלא סיפור שואה שנהגה בעברית ומתורגם לגרמנית. מה יקרה עכשיו אם מישהו ירצה להעלות אותו בישראל?
 
"האמת, אני אעדיף שהאופרה תועלה גם כאן בגרמנית ואת העברית יקראו בכתוביות. אני מקווה שבקשה כזו תתקבל בהבנה".
 
אמרת שבית האופרה התיר לך את החופש לבחור יוצרים והוא דאג למימון...
 
"נכון. מעצבת התפאורה היא נטע הקר, והבמאי הוא עידו ריקלין. העבודה עם עידו היא חוויה שכמותה לא הייתה לי מעודי. יש לנו פגישות תכופות. אני משמיעה לו סצנה. הוא שואל שאלות, אני מתבקשת להגיד, להגיב,  להסביר. כיוון שהוא שאל על כל דבר, הרי שהחשיבה שלו, הדרמטורגיה שלו מצאו את דרכן אל המוזיקה, לעומקה של המוזיקה, גם זו שעדיין לא נכתבה בשעתה.
 
"כדי שתבין את עוצמת המעורבות של עידו. יש לנו תאריך, ה-25 בפברואר, והכל צריך להיות גמור עד לאותו מועד. ובכן כדוגמה, לאחר שעברנו את התהליך כולו, ושלחתי את האופרה לגרמניה. עידו בא ואומר שמשהו מפריע לו בתמונה השביעית. הוא הצביע על חלק שלדעתו אינו פתור דרמטית. הוא, בבלי דעת, שם את האצבע על המקום שעליו אני חשבתי, שאם נצטרך לחתוך או לקצץ, זה יהיה המקום.  הוצאנו את הקטע הבעייתי וערכנו חדש את החומר בצורה אחרת. העבודה אתו הייתה חוויה בלתי רגילה. ולמעשה עוד לא הסתיימה. הוא ביקש ממני להצטרף אליו וכך שאת רובו של חודש פברואר הקרוב, אעשה יחד איתו באולם החזרות בגרמניה".
 
איך את כותבת - ליד הפסנתר, עם עט ונייר או ישירות למחשב?

"תראה, אני בסך הכל בת מזל. אני לא כותבת יצירות למגרה. יש הרבה הזמנות והכלי האידיאלי הוא המחשב שמקצר תהליכים. אני כתבתי בלוח זמנים מטורף. עבדתי על כמה דברים במקביל ובהם האופרה הזאת עם הכתיבה, התרגום, העריכה. ללא המחשה לא הייתי מסוגלת לעמוד בקצב.

לדידי המחשב אינו אלא טכנולוגיה. כמו שבעבר הלא רחוק למדנו כולנו להקליד בכתיבה על מכונת כתיבה, כך גם המחשב. כמובן שהמחשב מאפשר הגררות לפתרונות בנאליים ונדושים אבל כשהוא רק אמצעי הוא מאוד נוח. מה גם שאני תוך כדי כתיבה כבר שומעת את כל התפקידים, ברור לי למשל למה בקטע מסוים אני רוצה אבוב ולא כינור או כלי אחר ולמעשה מסיבה זו אני כותבת קודם כל את התיזמור ואחר כך מייצרת את הנוסח לפסנתר" (על פי רוב התהליך הפוך – י. ש). 
 
סיפורה של ישראל תמימה ונאיבית
 
לפני הבכורה בגרמניה יש בכורה חדשה בישראל
 
"כן, את כתיבת האופרה `לעוף מכאן` סיימתי עוד לפני שהתחלתי בכתיבת `שתיקתו של ברוך`. הרעיון היה לכתוב אופרה לצעירים. פניתי לשותפתי, נאוה סמל ובחרתי בסיפור הזה המתרחש בישראל של תחילת שנות החמישים, ישראל של העליות ההמוניות. הגיבורים הם מוריס חביבאל והחידה שאופפת אותו; הדרה היתומה מאֵם, החוברת למוריס הסנדלר, כדי לנסות ולהציל את המושבה מהבצורת; סיפור אהבתם התמימה של  הדרה הצעירה ואהרל`ה הנער הממציא פירות חדשים.
 
"לדידי הסיפור הוא סיפורה של ישראל אחרת, תמימה, נאיבית, ראשונית, מטעני תרבות אמיתיים שכל אחד הביא מן המקום ממנו בא. בדמויות ישנו סנדלר מגֶ`רבָּה, וישנה גם מבשלת מרשעת שמתגלה שהיא ממזרח אירופה. הסנדלר מנסה ללמד את הילדה לעוף. כאן הלכתי למוזיקה מקורית מג`רבה ומטוניס. אני משוכנעת שהקהל יזהה מוטיבים של מוזיקת חתונה מטוניס למשל".
 
התוצאה הסופית נשארה אופרה לצעירים?
 
"הסיפור המקורי של נאוה סמל, נכתב לקהל צעיר. האופרה בסופו של דבר היא יצירה לכל המשפחה. כאן הייתה התערבות של הבמאית, יעל רונן שהעלתה שאלות שיצרו שינויים קולעים מאוד".
 
את מדברת על האופרה הזאת, למרות שהיא לפני בכורה, במעט יותר ריחוק מאשר על "שתיקתו של ברוך"
 
"ראשית, הכתיבה של `לעוף מכאן` הסתיימה כבר לפני שנתיים. וכמובן שישנו הבדל עצום בין אופרה שבה אני עצמי ובני משפחתי הם הגיבורים, לבין אופרה מוזמנת על פי סיפור. ואחרי כל אלה הדימוי לכל היצירות שאני מחברת הוא של תינוקות. תינוקות שלומדים ללכת ואני צריכה להרפות ולתת להם ללכת בכוחות עצמם. ואולי לעוף בכוחות עצמם".
 
"לעוף מכאן" נכתב להזמנת התיאטרון הקאמרי ושותפים בו האופרה הישראלית, "הפסנתרן איתן שמייסר, מלווה את ההפקה לכל אורכה ומכין אותה". התיאטרון הקאמרי, עם הבימאית יעל רונן והמעצבת קרן גרנֶט, "שעובדת כאן הרבה בטכניקה של תיאטרון צלליות והמשתתפים צריכים לדעת לא רק לשיר ולשחק אלא גם להפעיל את דמויות הצלליות והסינפונייטה הישראלית באר-שבע שהרכב של אחד עשר נגנים מתוכה משתתף בהפקה ועליהם מנצח דורון סלומון.         



16/12/2009   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. מוזיקה נוגעת ללב
ירון , (17/12/2009)
2. איך היא יכולה
שרה וינטראוב , ירושלים (17/12/2009)
1. הכל קשרים
נריה-בסו , אריאל (17/12/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע