"זה מתחבר באופן טבעי עם עבודת השם"

"עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן" (תלמוד בבלי, מסכת תענית דף לא עמוד א)  
  
כבר כמה שנים פועל בלבה של ירושלים בית ספר מקצועי ייחודי לתנועה ומחול. הלומדים בבית הספר "כל עצמותיי תאמרנה", ששמו הוא ציטוט מתהילים, הם גברים בלבד, רובם חובשי כיפה ולובשי ציציות. 

כ-30 תלמידים בגילאי 40-20, ברובם משורות הציונות הדתית, מגיעים למשכן בית הספר במרכז עפרון למחול בעמק המצלבה, מתוך חיפוש אחר "נקודת הממשק בין גוף לרוח על פי עולם הרוח היהודי" (המוטו של בית הספר). בפועל הם לומדים בתכנית תלת שנתית מקצועית, כמה ימים בשבוע,  אצל מורים כמו ניב שינפלד, ארקדי זיידס, אביב אבגי, עמוס חץ, שלומי ביטון (כשהוא בארץ), רן בן דרור ואלעד שנאבל. 

את בית הספר יזם ומנהל רונן יצחקי, יוצר וכוריאוגרף עצמאי, חבר בעמותת הכוריאוגרפים, המספר שהקמתו של המוסד הייחודי התגלגלה כמעט מעצמה. "זה התחיל לפני כעשר שנים, כשכמה חברים בישיבה ביישוב מעלות  חיפשו מדרש אחר ויצאו והתחברו לקבוצה לתיאטרון בעכו. בזמנו עבדתי אתם ונהיה בינינו שידוך ומאז זה המשיך, במשך כמה שנים, כמו חוג של פעם בשבוע. אחרי כמה שנים המשתתפים התחילו להתכוונן לזה בצורה מקצועית. אז הבאתי עוד מורה ועוד מורה ונהיה יום לימודים שלם, נוספו מורים תלמידים ועוד יום ועוד יום וזה התגלגל להיות בית ספר בלי שהייתה כוונה מראש". 
 
לדברי יצחקי, עולם הציונות הדתית נפתח לתיאטרון-מחול בצורה מאוד משמעותית בשנים האחרונות. חלק מהתלמידים הם מורים בעצמם, שמלמדים בישיבות תיכוניות, בישיבות גבוהות ובמכינות צבאיות והם מכניסים  את ההוראה של התיאטרון-מחול לתוך המסגרות הדתיות ויש אפילו שיוצרים מסגרות חדשות.
 
"יש היום תשעה מוסדות דתיים שפרפורמרים ואנשים מקצועיים שלמדו ב`כל עצמותיי תאמרנה` מלמדים בהם תיאטרון מחול. הם  מהווים מעין שגרירים או מכונני תרבות של הדבר הזה בציבור הדתי. זה מתחבר באופן טבעי עם עבודת השם  ומהווה כלי גם מקצועי של פרפורמנס וגם כלי שהוא מרכיב משמעותי בעולם האמוני".
 
החיבור בין יהדות לגוף, ובכלל לפן הפיזי, אינו  מובן מאליו
 
"היהודי הגלותי הוא באמת מחוץ לגוף שלו אבל בארץ ישראל, בגלגול הזה, הגוף היהודי מתחיל לעבור שינויים והוא כבר לא מה שהיה בגלות וזה מתבטא באמירות של הרב קוק לא רק לגבי גוף אלא גם לגבי אמנות ולעשות אמנות. כל עוד הגוף היהודי היה בגלות הוא היה רדום ומחוץ לגוף הגוף ובארץ ישראל יש התעוררות לא רק בנושא של אמנות ומחול אלא גוף בכלל הקשר עם האדמה,  הממד הפיזי מתעורר. יש בתלמוד הבבלי משפט סתום שלא הבינו אותו במשך שנים `עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן`" .  
 
והעיסוק הזה לא יוצר גם התנגדות בעולם הדתי?
 
"ברור שלא כל הציבור הדתי יקבל את זה, אבל הציבור שלהם מאוד סקרן בעניין. מעט אנשים מסתכלים בחשדנות אבל יש איזו התלהבות רבתי מהנושא הזה.  הנושא מאוד מעניין אותם מבחינה פנימית.
 
"גם כשלימדתי בסמינר בקיבוצים ובאקדמיה, במוסדות פורמליסטיים, התלמידים שם עוברים תהליכים מאוד משמעותיים ופוגשים כל מיני פינות בהוויה שלהם. כל תלמיד לתיאטרון- מחול פוגש את זה בהכשרה שלו. הדיאלוג הפנימי מאוד מפותח בעניין הזה והתפקיד של הגוף מהותי הן בעולם הפרפורמנס והן בעולם האמוני של העולם הדתי". 

גברים רוקדים בסטודיו (צילום מימין: ידידיה מנדלבאום; צילום משמאל: מרים צחי)

קונטקט-אימפרוביזציה בחתונות

מה קורה בעצם כשרק גברים רוקדים?
 
"כמובן שלגברים דתיים אין אופציה אחרת לרקוד אלא בחברת גברים. אבל מעבר לזה, זה  מעניין לנוע בין גברים - זה יוצר וייב אחר לגמרי, תחושה אחרת לגמרי.זה דבר חזק ועוצמתי ומשמעותי ביותר גם לגבר חילוני לנוע בין גברים. זה מתבטא גם בצורה אנרגטית וגם ברפרטואר התנועתי. זה נשמע סטריאוטיפי אבל  יש איכויות גבריות ויש עוצמה גברית ועדינות גברית שלא קיימות אצל נשים (וכמובן שיש גם ההיפך). זה בא לידי ביטוי הן מבחנה אנרגטית, מה שמרגישים באוויר, בחלל והן מבחינת הרפרטואר התנועתי  - הצורות שנוצרות בחלל,  התנועות שמתקבלות".
 
כשאתה מדבר על זה אני נזכרת בריקודים  ובאנרגיות של גברים שרוקדים יחד בחתונות דתיות
 
"גם עולם החתונות הדתי מקבל השפעה מהמגמה הזו כי אם פעם האקסטזה הייתה קשורה בהורה, בריקוד במעגל, היום אפשר לראות בחתונות  ריקוד אינדיבידואלי  שהוא לא בהורה לא במעגל. ויש גם לגיטימציה גם לעשות קונטקט-אימפרוביזציה בחתונה  - ריקוד במגע בזוגות כשמעמיסים אחד את השני מגלגלים אחד את השני.

"יש גם לגיטימציה לרקוד קרוב לאדמה מה שאין בכלל בריקוד חסידי ויש בריקוד מודרני. זה מגיע מטכניקות של רליס, של מחול מודרני, דברים שלא קיימים בריקוד החסידי, שהוא ריקוד שמדבר רק על שמחה, אין מקום לדברים אחרים. עם כל הכבוד לזה, אצלנו הריקוד הוא מחול מודרני ועוסק בכל סוגי הרגשות שקיימים בעולם וזה יכול להיות כל דבר שהוא. הפאלטה היא אינסופית". 

"היינו רוצים לראות רבנים רוקדים"
 
במהלך שלוש שנות הלימוד בבית הספר  מוקדש שליש מהזמן  לשיעורי טכניקה של מחול קלאסי ושני שליש למעבדה של  תיאטרון מחול על כל סוגיו – רפרטואר של מחול מודרני, טכניקה של מחול מודרני, טכניקה של רליס. בשנה הבאה, השנה הרביעית, מספר יצחקי, עומד להיפתח אנסמבל שבכל שנה יעבור תהליך יצירה עם יוצר ישראלי אחר. "לאנסמבל הזה יתנקזו אנשים מכל השנים וישתתפו בו גם אנשים מתחומי המוזיקה, המשחק והתיאטרון החזותי וכך הלאה".

למה התלמידים שלכם שואפים  מבחינה מקצועית?
 
"זה לא אחיד. תמצאי לפחות שלושה סוגים של אנשים, וכולם יגידו לך שהמחול קרוב מאוד לעולמם הפנימי. הסוג הראשון רוצה להתעסק בזה באופן יומיומי ולכן יהפוך להיות מקצועי בזה ויעסוק בהוראת תיאטרון מחול. הסוג שני יגיד לך שהוא רוצה לקחת את זה לכיוון של יצירה ולהופיע עם זה ולעניין את הציבור הרחב מבחינה תרבותית ופנימית במסע שלו ולהעלות את זה על הבמה.  הסוג השלישי יעדיף להישאר עם זה כעיסוק אישי ולא לקחת את זה לכיוון  מקצועי.
 
ולאיזה קהל אתם פונים, גם לנשים?
 
"הקהל שמעניין אותנו הוא הציבור הרחב. מבחינה הלכתית אין שום בעיה להופיע בפני נשים וכך גם אנחנו עושים. באופן ספציפי אנחנו רואים חשיבות רבה בבנייה של קהל חדש מהציבור הדתי . היינו רוצים לראות לא רק רקדנים שגם לומדים תורה אלא גם רבנים שרוקדים ולכן עשינו פיילוט בשיתוף פעולה עם המעבדה לירושלים  -- ערב של לימוד ומחול שפתח אותו הרב יוסי פורמן בלמוד מתוך הזוהר שקשור לגוף ואחר כך עלו מופעי  מחול של ניב שיינפלד, תומר שרעבי וארקדי זיידס.
 
"אנחנו מתכוונים להרחיב את הפרויקט ולעשות ארבעה  ערבי מחול בשנה פתוחים לציבור הרחב. בנוסף אנחנו מתכננים הפקת מחול שבה יש לימוד מהתורה ושכולל מופעים שאינם בהכרח של גברים, כסטייטמנט שאנחנו לא מעוניינים להישאר סגורים אלא יש לנו דיבור חיובי וטוב עם הרוחות הנושבות בעולם ואנחנו מעוניינים להיות חלק מהעולם התרבותי הרחב".
 
אתה אדם דתי?
 
אני לא חובש כיפה אבל בשבת אני הולך לבית כנסת ויש לי חיבור עמוק מאוד ליהדות. אני לא בא מבית דתי ההורים שלי נוסעים לאט בשבת (הוא צוחק) אבל כן מחוברים לדת.  אני ואשתי, תמי יצחקי, יוצרים ביחד, והעבודה האחרונה שלנו, `זאת הפעם` (שתעלה בפסטיבל "במה ליוצרים במחול" בחיפה ובמעבדה בירושלים – ה. א. ב.) מתבססת על סיפור הבריאה ועל לימוד שעשינו שקשור לאדם וחווה שנוצרו כיצור אחד ולפי מקורות בזהר היו מחוברים גב אל גב ונוסרו בידי הקב"ה. יש סיפור דומה גם במשתה של אפלטון".
 
אתה חושב שמה שקרה בשנים האחרונות בתחום המוזיקה, התקרבות הדדית בין המוזיקה החילונית והדתית, יקרה גם במחול?
 
" זה קורה במוזיקה וזה קורה בכלל ואני עדיין מופתע כשאני שומע שחבריי החילונים לומדים גמרא ויש איזה שובע מהחילוניות הרבתית, מהדבר הזה שהוא מאמין שהאדם יכול להסתדר בעצמו או שהתבונה שלו היא הפתרון לכל המצבים. זה לא רק בעולם האמנות זה בכל התחומים. אנחנו חיים במדינה מאוד קשה ואקטואליה צורמנית קושרת את הדת לפוליטיקה. אבל אצלנו אין את הניחוח הזה אני לא שומע מילה בהפסקות בנושא הזה".
 
ועוד הוא אומר, והפעם מהזווית הירושלמית: "חשוב לנו כירושלמים לייצר אמנות ירושלמית מקורית שהיא אותנטית למקורותיה ולא רק מקבלת את ההשראה שלה מניו יורק ומברלין ומלונדון ומבירות עולם שיש להן מה להציע אבל גם מה לקבל. לייצר אמנות מקור ירושלמית מודרנית ולהציע אותה בעולם". 
  
  
ביום רביעי,  30  בדצמבר 2009 יעביר רונן יצחקי סדנת מחול לגברים בלבד במרכז ז`ראר בכר בירושלים במסגרת פסטיבל "מחול שלם" (31-29 בדצמבר בירושלים). הסדנה מיועדת לקהל הרחב, לפרטים ולהרשמה באתר הפסטיבל.