אופטימיות ותחושה של עצב נוגה סוחפים אותך למקומות רחוקים כבר מתחילתו של "ערב אינטימי עם להקת האנשים". אם זה לבר אפלולי בדאון טאון ניו יורק או לשקיעת שמש רומנטית בחופי ברזיל - יש בצלילים ובהרמוניה שלהם משהו רחוק וזר - אך מזמין.
"האנשים" הם יחידה מגובשת של שבעה נגנים וזמרים שבערב עשיר ומורכב מבליטים את הדמיון בין סגנונות שונים ולכאורה רחוקים – מבוסה-נובה מלטפת דרך בלוז, פאנק, גרוב ואפילו סקא. הם חייכנים מאוד, נראים מעט מבוישים או אפילו מתרגשים אבל מהרגע שהתחילו לנגן כל זה נשכח והאולם המלא פשוט הופנט.
המופע קצבי מאוד אבל בעיקר טעון בהרבה רוך, אהבה ומלנכוליה. דרור שוסטק, המנוע היצירתי הכמעט בלעדי מאחורי "האנשים", משכיל דווקא לפנות את הבמה ברוב שלבי הערב ולהבליט את הצדדים השונים של ההרכב - החצוצרה, השזורה לאורך המופע, מופיעה מדי כמה שירים ונחרטת בזיכרון, הזמרת נירי דמסקי בעלת קול הקטיפה החושני ואפילו הבסיסט בעל הקסם הבלוזי. כל אלו מרכיבים יחד צליל שונה, מלא כשרון ורגישות.
תקליטם הראשון (והיחיד בינתיים) של "האנשים", "מוזיקה מהמרתף", יצא לפני כשנה ואף שלא זכה להצלחה מסחרית מיוחדת קיבל ביקורות טובות ולא מעט השמעות. בהופעה ניתן לפגוש את השירים שמהווים את עמודי התווך של הדיסק כמו "ברזילרה", "Late Bloomer" ו "זוג או פרד" המופלא. שירי האלבום מועברים בצורה מוצלחת לגרסת במה אינסטרומנטלית וחמה אף יותר מזו של הגרסה המוקלטת.
בולטים לא פחות הרבה שירים חדשים (בדרך לאלבום שני?) וכמה שירים ישנים יותר שלא נכנסו לדיסק – דווקא הם נותנים יותר קצב וגרוב למופע כולו ומחברים בין השירים הישנים והמלנכוליים יותר. הערב מוגדר אינטימי והוא ללא ספק כזה. הפן האלקטרוני המאוד דומיננטי בביצועים המקוריים של השירים נעדר מן ההופעה אך בהחלט לא מרגישים בחסרונו. הגשת השירים עשירה ומלאה – בעיקר בזכות ההרכב הרחב ומגוון הכלים.
מי שמכיר ואוהב את "האנשים" ואת "מוזיקה מהמרתף" ייהנה מאוד גם מגרסת הבמה המורחבת הזאת ובוודאי ישמח לגלות חומרים חדשים. למי שעוד לא יצא להכיר את דרור שוסטק וחבורתו – מומלץ בחום, צפויה לכם הפתעה מאוד נעימה.
עידן רינג
29/11/2003
:תאריך יצירה
|