סטודנטים מבטיחים מול אשפי מוזיקה
 
הניסיון לסכם שלושה ימים ראשונים מתוך עשרת ימי הפסטיבל הקאמרי הבינלאומי, אינו פשוט כלל וכלל, באופן טבעי הדברים שעולים לסף הזיכרון כביצועים שננצור לזמן ממושך מקבלים מעמד עדיף. אלא שהתבוננות רטרוספקטיבית בלא פחות מ- 33 יצירות ועוד כשלושים יצירות קצרות שהושמעו במהלך מופע אחד, היא למעשה בלתי אפשרית.
 
עניין נוסף הוא שחלק מן היצירות מנוגנות על ידי סטודנטים, מבריקים ככל שיהיו ואילו אחרות מבוצעות על ידי אשפי מוזיקה מוכרים מן הטובים בעולם. להעמיד את הקצוות האלה זה מול זה היא מלאכה שעשויה חס וחלילה לפגוע באחד מן הקצוות.
 
בפתח הסקירה הראשונה (שנייה תבוא בסוף הפסטיבל בתחילת השבוע הבא)   - שני שמות שכדאי לזכור לעתיד -  הכנרים דן שו מסין שניגן ברביעייה אופ' 47 של שומן וקיאקו טקזוואה שהובילה את הרביעייה אופ' 25 של ברהמס. נגינתם הקנתה להם מעמד של אמנים מצוינים ומבטיחים. תמיכה מצוינת לשניהם ביצירות השונות נתן הוויולן הישראלי יובל גוטליבוביץ'.
 
מישה מאייסקי זכה בפסטיבל פרטי משלו, הוא ניגן באך ללא ליווי, מנדלסון בשמינייה, דה פאייה בשירים עממיים (למעשה שר הצ'לו את תפקיד הזמרת), הפליא בשופן, היה דרמטי בסונטה של דביסי ומרגש ביצירות של רחמנינוב.
 
הפסנתרן שמקסים אותי מדי שנה הוא פאוול גילילוב, שניגן בינתיים ברהמס ברביעייה ושופן עם מאייסקי. יש באישיות רכות ועונג, עוצמה שנובעת מנשמה מוזיקלית גדולה ושומרת על ייחוד משלה.
 
פסנתרנית נוספת שכבשה את מקומה היא חטיה בוניאטשווילי, הגיאורגית שתי הפנינים שלה היו הסונטה מס' 7 הדרמטית מאוד של פרוקופייב הקונצ'רטו מס' 2 של שופן שבו הצטיינה בייחוד בפרקים הראשון והשני. היא הייתה שותפה גם להצלחה של הפנטזיה בארבע ידיים של שוברט שאותה ניגנה עם איתמר גולן. גולן שלט היטב גם בשלישייה אופ' 114 של ברהמס שבה הושמעה נגינה עמוקה ומסקרנת של הוויולנית הגרמנייה דיאמוט פופן. גוונים כהים ועומק קבעו את אופי הנגינה ולעומתם השלישייה פאוול ורניקוב בכינור, אלכסנדר צ'אושיאן בצ'לו וקונסטנטין בוגינו בפסנתר, נגעו ללב בנגינת השלישייה השנייה באופ' 67 של שוסטקוביץ'.
 
מן התכנית של צמד הנקשנים פרקדו והפסנתרן עמית דולברג, בחרתי לזכור את שלושה מחולות רומניים של ברטוק שנשמעו כאילו נכתבו מלכתחילה לכלי נקישה מעודנים. 

מימין: אנסמבל "הורטוס מוזיקוס"; משמאל: חטיה בוניאטשווילי , צילומים: מקסים ריידר

שלום בשלוש לשונות
 
את מופע סוף השבוע הראשון חתם קונצרט של תזמורת הפסטיבל -  צעירים שבאו ללמוד כאן בכיתות אמן עם מורים בינלאומיים בכלים שונים. הללו עבדו עם המנצח ג'ורג' פהליבניאן, על שלוש יצירות: הקונצ'רטו מס' 2 של שופן שכבר הוזכר ויצירה חדשה של המלחין האיטלקי פאביו ואקי, "איריני, א-סלאם, שלום", יצירה הצהרתית, שכיכבו בה הכנר פאוול ורניקוב, השחקן מוני עובדיה שקרא טקסטים בזכות השלום בשלוש לשונות, עברית, ערבית ויוונית, על רקע נגינת התזמורת.
 
היצירה אמנם פלקטית באופייה, אך היא מרשימה מאוד, וקשה במסריה בעיקר משום שעל החלק היהודי בטקסטים מוטלת לא רק הפנייה אל השלום והצדקתו ברוח חז"ל שאמרותיהם ממלאות את היצירה אלא גם בפנייה הישירה לאל, בציטוט "אבינו מלכנו" מתפילת ראש השנה. הקונצרט נחתם בנגינת פרק אחד מתוך הסימפוניה השמינית של שוברט, שהראה שלצעירים יש פוטנציאל גם כתזמורת לכל דבר.
 
בתוך ים המופעים של סוף השבוע יש להזכיר גם את "הורטוס מוזיקוס" מאסטוניה בהובלת אנדרס מוסטונון, שנראה כהתגלמות הארנב של אנרג'ייזר. הוא המושך בכל החוטים במופע שחלקו הראשון מוזיקה של עולי רגל מכל הדתות, היה ארוך מדי, בעיקר בגלל הדמיון הרב שבין הלחנים של עולי רגל יהודים, נוצרים, מוסלמים והינדים. המסר של "סדנא דארעא" הובן בדקות הראשונות וההמשך הפך את החלק הראשון למתמשך ונמתח מדי.
 
בחלק השני נוגנה מוזיקת רנסנס מספרד, גרמניה ואיטליה רווח לכולם, כאן חדרה הצבעוניות, הופיע גיוון ועוד ועוד. עדיין רחוק מן הבארוק ומן הרומנטיקה אבל מרתק ביותר. הסבלניים שבין המאזינים, מי שנשארו עד סופו הרוויחו חוויה חד פעמית.
 
פסטיבל אילת הבינלאומי למוזיקה קאמרית,  מלון ליאונרדו (גולדן טוליפ), 20-18 בפברואר 2010, סוף שבוע ראשון.