שתי יצירות מחול נפרדות חוברות לערב שבו החוויה הפרטית ניצבת במרכז הבמה
BUTT it's OK
יצירתו של אנדראס מרק, בשיתוף עם תומר היימן, הועלתה לראשונה אשתקד במסגרת "אינטימדאנס 2009" של תיאטרון תמונע. באותה עת שהיתי בחו"ל. הייתי צריך לחכות חודשים רבים עד שהועלתה שוב, והופתעתי לגלות יצירה שאיכשהו נעלמה מעיני הביקורת המקצועית.
מרק, רקדן-שחקן וכוריאוגרף יליד גרמניה, הגיע לארץ לפני ארבע שנים בעקבות סיפור אהבתו להיימן – כפי שתואר לא מכבר בסדרת הטלוויזיה התיעודית של תומר ואחיו ברק "בדרך הביתה", ששודרה ב-YES, ושני הפרקים שכיכב בהם נערכו עתה לסרט בשם זה המוקרן עתה בנפרד בסינמטקים ובתי קולנוע וכבר זכה בפרסים בינלאומיים.
זמן קצר אחרי בואו לכאן נפתח בפניו חלון ההזדמנויות להמשיך את אמנותו כיוצר עצמאי וכרקדן – עם להקתם של ענבל פינטו ואבשלום פולק, ואחר כך עם נעה דר, ובהמשך בתיאטרון קליפה.
נוכחותו הבימתית כרקדן הייתה ברורה מאוד, וכך גם כיוצר עצמאי של וידאו-דאנס ויצירת סולו אישית מאוד, וכן בדואט שיצר עם אלון שוובה במסגרת מופעי "קליפה אדומה 2008". בסוף השנה שעברה הוא נקרא להשתתף ב"הרמת מסך 2009" ביצירה "אל תוך הלילה" מאת נעה שדור (על כך בהמשך), שהיכרותו עימה החלה בלהקתם של פינטו ופולק.
כשהוזמן להשתתף ב"אינטימדאנס" החליט אנדראס מרק לפתוח על הבמה חוויה אוטוביוגרפית שלו שעניינה ביזוי מיני שעבר בצעירותו. על רקע פס קול המביא, בקולו, קטעי ריאיון וחקירה על ניצול מיני, וכן על צורות אחרות של ניצול, פורץ מרק אל הבמה כשפלג גופו התחתון חשוף לחלוטין, פלג הגוף העליון חנוט במקטורן שחור ולראשו קסדת אופנעונים.
מאותו רגע הוא מניע בגופו את הסיוט העובר על גופו ונפשו, אך בה בעת הוא אינו מהסס להראות גם נגיעות של הנאה, כאומר שאחת התוצאות לאותן חוויות היא יצירת "אני" שונה מזה שהיה יכול להיות, וכי אינו מתכחש לו, גם אם יש בושה וכאב. הוא חושף לקהל את גופו ואת עינוייו, אלה שלדבריו המוקלטים ברקע הוריו לא ראו.
אחרי חמש דקות, על רקע מוזיקה, מצטרפים אליו נעה שדור ובועז טרון, שפלג גופם העליון חשוף, ומתחילה תנועה סוערת שבה נוצרים מתחים חדשים, בצירופים בין שלושה או שניים, בכוריאוגרפיה עשירה ברעיונות קטנים או גדולים, שיש בהם שעשועים פיזיים לצד ביזוי.
שדור וטרון האנרגטיים סוחפים את התנועה שיצר מרק כשבע דקות עד שהם מפנים את הבמה. מרק הבודד משנה בהדרגה את הופעתו, עד כי הוא נותר בתחתונים וחולצת טי לבנים, מסיר את הקסדה, כחשיפה הפוכה מזו שהייתה בכניסתו הראשונה, ואחר כך נעלם.
התיאור המפורט הזה של היצירה מסביר רק בחלקה את העוצמה הרגשית והפיזית של היצירה הזו, שעם כל ההומור השחור שבה היא קשה לעיכול, ומאתגרת את הזכות של הצופה ליהנות מההופעה. זה כשלעצמו אינו מפתיע, כי כך גם היה ביצירות הקודמות שלו. וכך גם, ולא במפתיע, ביצירתה של נעה שדור שפתחה את ערב המחול האישי הזה.
"אל תוך הלילה"
הדואט הזה של שדור, בביצועם המרתק של מרק והרקדנית הנהדרת אלכס שמורק הועלה כהופעת אורח בערב של ניב שינפלד ואורן לאור ב"הרמת מסך 2009". לאחר צפייה ביצירה בשעתו עלו בי כמה הרהורי ספקניים, אך במפגש החוזר נכנעתי ליצריות המינית והפיזית שבה.
היצירה שאבה השראה מסרטי אימה של ראס מאייר ושל פסבינדר, אך כפי שחשתי בשעתו גם בצפייה החוזרת היה לי ברור שתהא ההשראה אשר תהא היא אינה זמינה לצופים ביצירה, ועל כן היא בפועל חסרת משמעות עבורו.
לעומת זאת מה שמעניק משמעות הוא ההזמנה לצפות במופע של אלימות – מנקודת מבט כפולה של הרס ובנייה - הנשמעת בתחילת היצירה – ומיד אחריה מרק חונק ברוך נעים את שמורק. מיד אחר כך השניים יוצאים לדרך הקשה יותר, של דו שיח מתפוצץ באנרגיה של תנועה חדה שאינה מוותרת גם היא על חיוכים מטעים, כאילו יש גם הנאה באלימות ובביזוי, עד לקטעי הסולו המסחררים שלהם עד תום.
כמו מרק שהביא ליצירתו את חוויותיו המוקדמות, גם נעה שדור הביאה ליצירה מטען של התוודעות מאוחרת אל כאב, מודע ותת מודע, של יתמות מהורים – בגיל שנה מאביה ובגיל 16 מאמה. הצירוף של שתי היצירות לערב משותף אינו קל, אך הוא מביא עימו איכויות מרתקות של ביטוי אישי באמצעות המחול.