תהליך יצירה של עבודת מחול

איילת יקותיאלי, רקדנית ירושלמית בת 24  רוקדת כבר שנתיים בלהקת "קולבן דאנס". לקראת עליית היצירה "מינ-הרה" השבוע במסגרת "מחולוהט" היא מספרת על  היצירה שבה לרקדנים יש תפקיד יצירתי ואקטיבי במיוחד.

"מינ-הרה" של אמיר קולבן מוגדרת כיצירה ש"מאפשרת הצצה אל תוך חייו של האמן-יוצר הירושלמי... המציאות המורכבת שבחוץ משתקפת בתהליך היצירה הפנימי שלו... להתמודדות של היוצר בתהליך היצירה נלווה דו שיח בינו לבין הרקדנים, המוביל לתוצאות בימתיות מפתיעות בכל מופע מחדש".

אני מבקשת מאיילת שתתאר לי את היצירה מנקודת מבטה שלה, כרקדנית.

"ההופעה עצמה מכילה בתוכה אלמנטים לא ברורים ולא ידועים של תהליך יצירה", היא אומרת, "כשאנחנו עולים על במה אנחנו לא יודעים  איך ההופעה בדיוק תיראה כי יש דברים בהופעה עצמה שהם לא סגורים ונתונים לאינטרפרטציות ולבחירות של הרקדנים בכל ההופעה:  אם זה מבחינת חומר תנועתי אם זה מבחינת משחקים עם החלל, מיקום בחלל, קצב. בתוך דברים ידועים מראש – המוזיקה, איפה אנחנו מתחילים ואיפה מסיימים, חומר תנועתי קבוע -  יש הרבה מקום לאימפרוביזציה ולמשחק ובכל פעם נוצרת על הבמה הופעה קצת שונה. וזה גם אחד הנושאים שהעבודה עוסקת בהם – תהליך יצירה של הופעת מחול".

תהליך העבודה הזה מייצג את העבודה ב"קולבן דאנס"?

"באופן כללי כן, זה מייצג את העבודה בלהקה אבל בעבודה הזו יש לזה דגש במיוחד. אמיר עובד עם אנשים ספציפיים בקאסט ועבודה שנבנתה על קאסט מסוים תהיה לה זיקה מסוימת לחיים האישיים ולאופי של התנועה של הרקדנים שיצרו אותה. זה גורם לרקדנים להתחבר יותר להתחבר לעבודה שמופיעים  אותה וגם לקהל להתחבר לרקדנים שהם לא רק מבצעים אלא גם לאישיות שעומדת מאחורי הסיפור הקטן הזה, הרגש או כל דבר שהרקדן מביא.

"זה עובד בשני פנים  - מצד אחד אתה זוכה להיכנס מתוך משהו שאתה מביא בצורה אותנטית ומצד שני כשאתה מגיע לסטודיו מעבר לעבודה הקשה של להיות רקדן, זה לעבוד מאוד לעומק עם הנפש שלך ולהסכים לפתוח אותה ולתת למישהו להיכנס ולעשות לך לפעמים איזשהן מניפולציות כדי להוציא עוד דברים  וגם להיות מאוד מאוד חשוף.
"אנחנו שבעה רקדנים בלהקה ואנחנו מאוד מאוד חשופים להרבה צדדים אחד של השני. ויש מין הסכמה כזו שאפשר לשתף ולהוציא ולפעמים דברים פחות נעימים והכל חלק מלהיות ביחד בסטודיו". 
 
מזה אומר מבחינתך, כרקדנית שעולה לבמה, להופיע במופע שיש בו חלקים פתוחים?

"מבחינתי זה אומר שאני צריכה להיות עם ראש פתוח ומאוד ערנית -  לא רק אני עושה בחירות שונות אלא עוד שישה  אנשים שונים על הבמה עושים באותו הרגע בחירות וכולנו צריכים להיות מאוד ערניים גם כדי לא להתנגש אחד בשני וגם כדי להרגיש איזו אווירה נוצרת ולהיות מסוגלים להגיב ולהשתתף.

"אף הופעת מחול לא נראית תמיד אותו דבר, רקדנים הם אנשים דינמיים, על כל אחד עבר יום אחר וחודש אחר ומטען שונה אבל זה עוד יותר בולט ב'מינ-הרה'. אמיר (קולבן, כוריאוגרף הלהקה - ה. א. ב.) גם נמצא אתנו על הבמה ונותן הנחיות תוך כדי הופעה ורושם הערות במחברת שלו ממש כמו בתהליך עבודה בסטודיו וגם הוא מגיע עם אימפקט אחר לכל הופעה. אז בתור פרפורמר זה משאיר אותך מאוד חי, מאוד ערני וגם נותן לך את האפשרות של לשחק עם הדברים, שמאוד שונה מכל הופעת מחול אחרת שיצא לי לרקוד בה".

"מינ-הרה", צילום: כפיר בולוטין

איך הקהל מגיב?

"העבודה נותנת לקהל הצצה אל תוך החיים של הסטודיו, איך זה נוצר, איך זה קורה איך מגיעים לתוצר הזה שנקרא עבודת מחול.  כמעט תמיד ניגשים אלי אנשים מהקהל כשאני יורדת מהבמה. יש אנשים שזה מבלבל אותם והם לא מבינים מה ראו ויש אנשים זה שובר להם מוסכמה מאוד חזקה לגבי הקיר שבין הקהל להופעה. בעצם פותחים להם חלון להציץ לתוך החיים שלנו, לעבודה שלנו ואפילו ליומיום שלנו ויש כאלה שזה מאוד נוגע בהם מרגש אותם והם מזדהים עם זה.

"מה שמיוחד בעבודה שיחד עם זה שזה בעצם עבודה על תהליך עבודה יש תחושה של משהו שיש לו פיניש, זה לא נראה לא עשוי, יחד עם זה שזה כביכול כמו חזרה זה נראה הופעה, נראה מהודק, והיינו צריכים הרבה מאוד להתאמן על זה בתור רקדנים".

"מינהרה", צילום: כפיר בולוטין

המופע "מינ-הרה" יעלה ביום שלישי, 10 באוגוסט 2010, ב- 21:00 במרכז סוזן דלל בתל-אביב במסגרת "מחולוהט".  כרטיס: 90-80 ש"ח. להזמנות: 03-5105656.