מאחורי הקלעים של סיפור הבריאה
 
יש כמה אפשרויות לפתוח את הכתבה הזו:  (1) לראשונה החליטו בתיאטרון קליפה לפנות לז'אנר חדש:  קומדיה! (2) אנשי תיאטרון קליפה מזמינים את הקהל אל אחורי הקלעים של התיאטרון, (3) גם תיאטרון קליפה נתקף בקדחת הריאליטי או (4) בפעם הראשונה בתולדותיו מעביר תיאטרון קליפה  את שרביט הבימוי לבמאית חיצונית. יש גם אפשרויות נוספות. מה שברור הוא שבהפקה החדשה, "פרדייז", אנשי תיאטרון קליפה לאמנות המופע עושים מאמצים בכמה מישורים בו זמנית לחדש ולהתחדש מבחינה אמנותית.
 
"פרדייז" מספר את סיפורה של קבוצת תיאטרון (שחבריה הם חברי תיאטרון קליפה בתפקיד עצמם פחות או יותר) המעלה הפקה גרנדיוזית על סיפור גן העדן. לכל אחד מהשחקנים מופיע בתפקיד כפול במעין תיאטרון בתוך תיאטרון  -  הבימאי (דימיטרי טולפנוב) הוא אלוהים והוא נשוי לחווה (עידית הרמן), אדם  (יונתן קונדה) הוא כוכבן מפונק והנחש שחקן מתחיל (צבי פטרקובסקי). פועל הבמה (עודד צדוק) משתלט על התפקיד של הנחש  והחיים של חברי הקבוצה משתבשים אך ההצגה חייבת להימשך .

עודד (דדי ) צדוק הצטרף לקליפה ב- 2002 ומאז הוא נמנה על חברי הגרעין הקשה של שחקנים ויוצרים המקיפים את עידית הרמן ודימטרי טולפנוב המייסדים והמנהלים של התיאטרון. בין השאר הוא השתתף ב"תנשמת", "ארבע העונות" "לב של כלב", ביים את "סיפורי היער הקסום" וגילם את ק. בהפקת הענק של התיאטרון "ק. מופע תלוי מקום" במסגרת פסטיבל ישראל 2009.
 
'פרדייז' עוסקת בסיפור הבריאה אבל מאחורי הקלעים" מספר צדוק, "זה היה רעיון של דימה (דימיטרי טולפנוב – ה. א. ב.) לדבר על מאחורי הקלעים,  משהו שהוא נורא רצה לעשות. בקליפה יש המון פירוטכניקה ומאחורי הקלעים זה עולם ומלואו, הרבה  אקשן של דברים שלא מצליחים וצריך לאלתר פתרונות במקומם. זה גם חופף למציאות של כל תכניות ריאליטי שכובשות את המסך והחלטנו לעשות תיאטרון ריאליטי. כמובן שהיו צריכים להכניס דרמה לתוך הסיפור הזה, זו לא תכנית ריאליטי, אבל הדמויות הן פחות או יותר שלנו  - אנחנו עשינו מן השקה בין הדמויות שלנו לסיפור הבריאה ויצרנו קומדיה נורא מצחיקה".

 
עידית הרמן ועודד צדוק כחווה והנחש ב-"פרדייז", צילום: דניאל קמינסקי

הנחש הדוחף לקדמה
 
תפקידו של עודד צדוק, של הנחש שגוזל את תפקידו של הנחש המקורי, הוא אחד משלושת התפקידים הראשיים (לצד אלוהים-דימה והנחש הנגזל-פטרקובסקי)
 
הנחש הוא הרע בסיפור הזה?
 
"רע? אני בודק מה מניע את הדמויות שאני משחק, לא שופט אותן. הפיתוי לא נעשה מרוע גרידא אלא כדי להעיר את אדם וחווה לעולמות חדשים".
 
אז במה התפקיד  של הנחש חופף לדמות שלך במציאות?
 
"הנחש בעיני הוא דוחף לקדמה וזה די משיק לי. בחיים אני דוחף את עצמי ואנשים מסביבי לחיים טובים יותר, לתיקון. כל אחד בא לפה לשפר את עצמו ולעשות איזושהיא דרך ואני קצת דוחף  לזה. אז זו ההשקה שלי למקום הזה. תמיד קיבלתי תפקידים של תחמן, נוכל, נחש, אף פעם לא הייתי מאהב".
 
ואיך זה לעשות בפעם הראשונה קומדיה?
 
"עשינו את זה גם כדי לנסות לחדש לעצמנו וגם רצינו להיות יותר קלילים בעבודה, רצינו ליהנות, פחות להתייסר. אני מניח שנהנה יותר בהמשך בינתיים מעמידים את ההצגה משייפים פינות, בודקים. אבל האווירה הכללית הרבה יותר קלילה ומהנה. בדרך כלל בהפקות של קליפה כל אחד הולך לפינה ונוצר התפקיד. אנשים משתמשים בכל מיני טקסים כאלה כל אחד עושה טקס מיוחד כדי להיכנס לתפקיד".
 
איך זה עובד אצלך למשל?
 
"היום אני חושב ששחקן עושה עבודת בית טובה הוא מזנק לבריכה שיצר לעצמו. אין צורך להתפלש בביצות כדי להיכנס לדמות".

דימיטרי טולפנוב כאלוהים, צילום: גדי דגון

עוד מהלך יוצא דופן בעבודה הנוכחית הוא שעבדתם עם במאית שמגיעה מחוץ לקליפה - מאשה נמירובסקי 
 
"אחרי שהתחבטנו חודשים לנסות ליצור חומרים שום דבר לא התאחד לכדי סיפור אחד והחלטנו להביא מישהי שתעזור לנו. מאשה היא מוכשרת מאוד וחיברה לנו סיפור בשנייה מכל מה שהיא ראתה אבל תהליך העבודה אתה היה לא קל".
 
פועל יוצא של הויתור של הרמן וטולפנוב על ההובלה הביא לכך שלשחקנים היה הרבה יותר מרחב לומר את דעתם. "הפעם כולנו היינו שותפים לבימוי ולהחלטות, מה שלא קורה בדרך כלל. עידית היא זו שמחליטה את ההחלטות בסוף. פה כל אחד לקח את השרביט אם הוא לא השתתף בסצינה הוא היה בחוץ, הסתכל עליה וניסה לקדם אותה. זה הכיף בקליפה דברים משתנים כל הזמן מחפשים להתחדש. הרגשתי שאני יותר אומר מה שאני חושב ושיותר מקשיבים. אחרי הכרות כל כך ארוכה נותנים לך את המקום הזה של המילה שלך שווה, לביים. זה היה מרתק".
 
זה עשה לך חשק לביים?
 
"לא. אני אוהב תהליכיים קבוצתיים, אבל לקחת פרויקט ולביים אותו לבד אני עוד לא במקום הזה, אבל יש לי מה להגיד בתור שחקן" . 
 
אתה חושב שההפקה הזו מבשרת תהליך של שינוי בקליפה?  
 
"העבודה אצלנו בדרך כלל מתבטאת בסמלים, בוויזואליה, והפעם יש שינוי – יותר סיפורים אישיים ופעולות בימתיות. הפעם פחות שיחקנו דמות כסמל ויותר כאדם אמיתי שחי ונושם, ואז צריך פחות להתחבא מאחורי תלבושת. לדעתי לראות שחקן שעובד על במה הרבה יותר מעניין מאלף תמונות ויזואליות. אבל תיאטרון קליפה תמיד יהיה תיאטרון ויזואלי ופיזי, זו השפה של קליפה ואני לא חושב שיתחילו להעלות מחזות עם טקסטים".
 
צדוק התנסה גם במשחק מול מצלמה בקולנוע ובטלוויזיה ("פעם הייתי", "קופיקו" ועוד)  והוא ממשיך להריץ את הצגת הילדים שביים "סיפורי היער הקסום". אחרי לא מעט שנים בתיאטרון הניסיוני של קליפה הוא מגלה כי דווקא היה רוצה "לנסות להתרחב לתיאטרון רפרטוארי. מאוד בא לי טקסטים, עבודת שחקן מול עם טקסטים, הכי בנאלי".
 
"פרדייז" תעלה בימים רביעי, חמישי ושבת, 10, 11, 13 בנובמבר 2010 ב-20:30 בתיאטרון קליפה בתל-אביב. טל': 03-6879219.