הרקדנית והכוריאוגרפית רונית זיו מעלה ערב יצירות חדש, "ביוטי פרי", שמחבר בין ארבעה דואטים שלה לעבודה "אחים לנשק" של אמן הווידאו דורון סולומונס. אחרי שש שנות יצירה זיו לא מפסיקה ליצור ולהופיע בארץ ובאירופה ועם זאת מתגלה בריאיון ללילך דקל-אבינרי כיוצרת מחול שמחוברת לכאן ועכשיו הפוליטי והחברתי.
"נשים קטנות וצעקניות מול העולם"
רונית זיו רוקדת כבר מגיל צעיר מאוד וגם הספיקה ללמוד שנתיים בבית צבי, עד שהבינה שלהיות שחקנית זה לא ממש בשבילה.
היא התגלתה לראשונה ב"גוונים במחול" 99`, עם עבודה מפעימה בשם "רוז לא מחכה". לפני כשנה וחצי העלתה בתיאטרון תמונע ערב עצמאי מיצירותיה "רד ביקיני בויז". והיום, כאמור, היא עומדת לפני העלאת ערב שני.
- אז מה מחכה לנו בתוכנית ?
"הערב קצת מזכיר במתכונת הנוכחית שלו את הערב הקודם, אבל אחרת. התכנית הפעם מורכבת מארבעה דואטים: השניים הראשונים הם "ביוטי פרי" ו- "רוז לא מחכה" ואחריהם "Red Bikini Girl" ו "Handmade" - עבודתה שיצרתי ללהקת "מוזע" לפני שנתיים. שתי העבודות הראשונות מטפלות ביחסים והשתיים האחרות מציבות שתי נשים קטנות וצעקניות מול העולם".
השראה מ"שמש נצחית בראש צלול"
- ולמה ווידאו?
"יש לי צורך לנהל דיאלוג בין שתי המדיות הללו. זה התחיל ב`ביוטי פרי` שם ההקרנות שייכות לעבודה במובן שהן משלימות את המתרחש על הבמה. ההקרנות מספקות אינפורמציה ודימויים נוספים האמורים להעשיר את החוויה. חפצים של הגבר, זיכרונות של נוף ושל אישה ואימאז` של תקליט שבור מוקרנים על המזוודה שלו".
- בהרבה מהעבודות שלך יש משהו קצת קליפי, אבל הפעם נדמה שהקולנוע חדר פנימה עמוק יותר מבעבר.
"יש בזה משהו. סרטים כמו "שמש נצחית בראש צלול" הנעים קדימה ואחורה היו לי למקור השראה".
- ובכל זאת, מה פתאום ווידאו שנעשה ללא כל קשר ליצירה שלך או אליך ועוד כזה המכיל אמירה פוליטית?
"היה לי חשוב להכניס בערב משהו נוסף שיגרד קצת ובאיזשהוא מקום מצאתי את היצירה של דורון כמשלימה ואפילו משתייכת לעבודה שלי. זה מתחיל בשם `אחים לנשק` המצביע על הדואליות בין שני העמים, כמו כן החומרים שדורון משתמש בהם לקוחים ממקורות שונים: צילומים דוקומנטריים, צילומים מבוימים ויש גם אנימציה והקולא`זיות הזו מוסיפה נדבך נוסף שלא קיים בעבודות שלי, אבל אליו אני מתכווננת. ולכן עניין אותי להעמיד את העבודות זו לצד זו, לא לנסות למזג, אלא לתת להן להשלים זו את זו.
"באחד הצילומים דורון מכפיל את עצמו פעמים ויד אחת מרביצה ליד האחרת. אי אפשר להימנע מהתייחסות למתח ביננו לפלסטינים, הכפלה דומה לזו שב`רד ביקיני גירל` שם שתי בנות דבוקות זו לזו בסימביוזה. אי אפשר עם ואי אפשר בלי והסוף לא ידוע".
"פן לפני ההופעות "
- בחרת להופיע בריקוד בערב, דבר שאת מרבה לעשות דווקא בחו"ל, למה את לא מופיעה יותר ?
"כמו בערב הקודם אני מופיעה בעבודה אחת. `רוז לא מחכה` הוא ריקוד מאוד קשה פיזית, מלא פרטים וברגע שאני ממשיכה להופיע איתו החומר `נשאר עלי`. וכן, זו עבודה שאני רוקדת כבר שש שנים ונוסעת עמה הרבה לחו"ל.
"מצחיק, כשאני חושבת על זה בזמן שאני מדברת איתך, אני רואה כמה קשה לי לתת לעצמי תפקיד. אני צריכה תרוץ טכני, והאמת שאני מאוד אוהבת לרקוד. אני מאמינה שזה גם מוסיף לרקדנים שעובדים אתי לראות אותי רוקדת, לראות את ההכנה שאני עושה למופע. למשל, זה שאני עושה פן לפני ההופעות, זה חלק מהצורך לשלוט בכל הפרטים, להכניס כל שערה ושערה למשמר. ששום דבר לא יזוז היכן שהוא לא אמור לזוז".
"לרקוד יפה בלבד זה כמו לדקלם"
- אפרופו רקדנים, עם אילו רקדנים את אוהבת לעבוד ?
"אפשר לחלק אותם לשתי קבוצות, שבמקרה הטוב מתמזגות יחדיו. יש כאלה שאיתם אני בונה את התפקיד ויש מבצעים הבאים ללמוד תפקיד מוכן. הסוג הראשון הם הרקדנים היוצרים, כאילו שאפשר לבנות איתם עבודה. הם משוחררים, בשלים, הרפתקנים ואינם באים עם דעות קדומות על מה מותר, או מקובל במחול. כמו בכל תהליך לימוד יש צורך בהרבה סבלנות ושקדנות.
"סוג שני הם רקדנים בעלי יכולות פיזיות גבוהות, כאילו שהגוף שלהם מסוגל להפיק כל דבר. אבל גם מהם אני לא מבקשת לרקוד, אלא להיות ספציפי, עם כוונה. לרקוד יפה בלבד זה כמו לדקלם, זה לא משהו שישכנע אותי שהיה פה מהלך.
"תהליכי יצירה אורכים יותר זמן ואני עושה המון אימפרוביזציות. על הרקדנים שלי להיות מסוגלים להכיל דרך שיום אחד היא כזו ויום אחר היא משתנה. אני משתנה כל הזמן ואני לא מוכנה להשאיר דבר לא מטופל עד הסוף. אני מסוג היוצרים שממשיכים לערוך שינויים כמעט עד הרגע האחרון ולעתים גם מיד אחרי הפרמיירה".
השריקות של אורי דרומר
- ב"ביוטי פרי" שיתפת פעולה עם המוזיקאי אורי דרומר, איך זה קרה ?
"זו הייתה זכות גדולה לעבוד עם אורי. לא רק במובן המוזיקלי, זה היה לפגוש עולם. משהו חשוף ואינטימי. יצא לי לשמוע את הדיסק החדש שלו ומצאתי בו יסודות שמאד אהבתי. מגוון גדול וחום שמאוד דיברו אלי. אז פניתי אליו והזמנתי אותו לראות חזרה וככה, לשמחתי, זה התגלגל. אורי הוא אדם בינתחומי, בעל תפיסה בינתחומית. הוא גם הנחה את הסטודנט שעבד על הווידאו, מה שחיזק את תחושת החיבור בין כל המרכיבים.
"מדהים לראות איך הוא עובד על המוזיקה כבר מהחזרות הראשונות. הוא מביא מלא דיסקים, ומתחיל לשחק איתם ופתאום למשל לשרוק. ככה נכנסו שריקות של האיש הבודד בעבודה. מצד שני הוא מאד רגיש לאינטנסיביות של המחול ויודע לשמור על מינון נכון - היכן להגביר, היכן להוריד והיכן להפתיע. אני הלכתי איתו ועם הבלתי צפויים שהביא ונתתי לזה להשפיע על העבודה".
" מחוברת לנשים פועלות, מנוצלות, מבודדות"
- מהו המנוע של העבודות ? מה חשוב לך לומר ?
"קשה לי לבחור במשהו אחד. מבחינה תוכנית אני חושבת שיש לי צורך גדול בהתבוננות על המקום של הנשים בחברה. הפועלות, המנוצלות, המבודדות. נשים החיות בחברה שפחות מאפשרת להן. האב-טיפוס של האישה שלי זו אישה קצת גרוטסקית, קיטשית, מחוספסת ובעיקר נמצאת על הגבול. משהו בסגנון הנשים של סידני שרמן, דמויות אליהן אני מאד מחוברת.
"כמובן שמערכות יחסים הם אפיק נלווה של אותו מחקר. סוג של חידה שבאה לידי דחיסות מקסימלית בדואטים. חידה שאני מנסה לפצח. מה מחזיק אותם יחד..
"מבחינה צורנית מעניין אותי המתח בין הצורה המופשטת העצמאית, לבין הסיפור על הדמויות הבונות אותו. אני לא עושה תיאטרון מחול. לא מעניין אותי המקום שבו התנועה משרתת את התיאטרליות. אני מחפשת כיוונים יותר מופשטים המכילים דינמיקה ואנרגיה. רגעים של תנועה בחלל היוצאים אולי מתוך סיטואציה ברורה".
"לעשות מחול בארץ זה ציוני"
- הרבה חו"ל והפסטיבלים לא מגרים אותך לשנות קצת את סביבת העבודה שלך ?
"מוזר, אבל יש משהו בעשייה של מחול בארץ שהוא מאוד ציוני, וחוץ מזה אני מאד קשורה הנה. אני חייבת להתוודות שלפעמים עוברת בי השאלה - כמה אפשר ? הרי כל כך קשה פה מבחינת התקציב. רק חזרתי מפסטיבל פינה באוש בגרמניה ומה אומר לך, כיף שיש אמצעים כמו שיש להם, אבל זה לא אומר שאם אין לא נעשה. הרי ברגע שמסתיימת עבודה, אני חייבת להיכנס חזרה לסטודיו ולהמשיך בתשבצים שלי, בחיפושים אחר חידות חדשות".
- מה היית מאחלת לעצמך ?
"אני חושבת שבעיקר להמשיך לרקוד ושהמפגשים עם הרקדנים והיוצרים ימשיכו להיות מעניינים ומעוררי השראה. אין ספק שהייתי שמחה למצוא ספונסר שיאפשר לי לשלם משכורות וסטודיו שאוכל לבוא אליו באופן קבוע, אבל אני מאמינה שגרעין נכון יכול להביא לדברים נכונים והעיקר שתהיה שם אהבה".
המופע "ביוטי פרי – 4 דואטים ברצף" יועלה ב-21 בינואר (ו`), ב- 14:00, במרכז סוזן דלל בתל-אביב.
לפרטים נוספים
19/01/2005
:תאריך יצירה
|