פסטיבלים - ביקורת דיסקים: קובי אוז, "קול מהשמים"

קובי אוז פונה לקהלים חדשים באלבום הסולו הראשון והאישי שלו והתוצאה כלל וכלל איננה בנאלית. "קול משמים" מאגד כמה קלאסיקות עבריות וקולות נאים באמת, אבל הבונוס האמיתי שלו הוא דווקא "לו יהי" של ניסו סימן טוב.

לחנים שנמנעים מסיפוק מיידי

קובי אוז מעולם לא נדרש לדרבון מיוחד כדי להוציא מעצמו רעיונות לכתיבה. את הגיגיו אפשר לקרוא מדי שבוע בעיתון "מעריב", בשני ספרים מפרי עטו, בטקסטים רבים שכתב עבור זמרים אחרים (ובראשם שיתוף הפעולה עם שרית חדד), וכמובן בכל האלבומים של "טיפקס", אבל האכזבה הרומנטית שחווה כשנפרד מאישתו עשתה לו כנראה משהו שלא קרה לו עד היום, היא מיקדה אותו. עד כדי כך, שהחליט לקחת פסק זמן מהבייבי המוזיקלי שטיפח במשך כל כך הרבה שנים, ולהקליט בפעם הראשונה אלבום סולו משל עצמו.

גם באלבום החדש, לא זנח אוז את משחקי המילים שאפיינו את הכתיבה שלו עד היום, או את הנטייה שלו לקחת תמונות מתוך החיים ולהפוך אותם לשירים. ההבדל הוא שהפעם התמקד אוז בחיים הפרטיים שלו. ההכחשה והחרדות שמאפיינות את סיומן של מערכות יחסים, תחושת העצב העמוק והבדידות הקשה, הניסיונות להתחיל מחדש, ולבסוף ההשלמה והמנוחה, מתוארים כולם כאילו זו הפעם הראשונה שמישהו זוכה לחוויות מעין אלה. אבל הם מטופלים גם בכישרון עצום, ובכנות שכובשים את האוזן יותר ויותר עם כל האזנה.

יש באלבום הזה רמת מורכבות ותשומת לב גבוהות הרבה יותר ממה שזכינו לקבל מאוז עד היום. זה מתחיל בלחנים היפים, שנמנעים מסיפוק מיידי ודורשים כמה וכמה האזנות עד שיורדים לעומקם, ממשיך עם הביצועים של אוז, שאינו מתחבא הפעם מאחורי מסיכות, אלא שר באמת על מה שכואב לו, ומתלונן שוב ושוב, כמו בחיים, על כאביו, ונחתם בליווי המוזיקלי, שמתאים את עצמו למצבים המשתנים, ומשמש ככלי עזר אפקטיבי נוסף להמחשת האירועים והרגשות המתוארים בשירים.

כשאוז שר "לא, אין לי די ממך", גם אחרי עשרות רבות של האזנות משהו אצלי עדיין זז. בשיר "זיכרונות", כשהוא מנסה לתאר את נסיונותיו להיפרד מכל זכר של מערכת היחסים שהסתיימה, הוא מנסה לשמור על קור רוח, שמופר רק בכמה נקודות בשיר, אבל ההפקה הדרמטית משדרת לכל האורך את חוסר הנוחות ואת תעצומות הרגש הגדולות שכרוכות בכך. במקומות אחרים, העסק הזה נשמע מאולץ וגובל בנידנוד של ממש ("גלמוד"), אבל הם לא רבים.

גם אם ממבט ראשון נראה שקובי אוז בחר את הדרך הבנאלית ביותר לצאת לקריירת סולו, היצירה הסופית רחוקה מלהיות כזו, ותדבר לקהל יעד שונה מזה שפנה אליו קובי אוז עד היום.

קובי אוז – דמעות וים, הליקון

זמר ישראלי מהשמים

בניגוד למבקרי התרבות, שמחפשים תמיד את החוט המקשר ואת הערך המוסף שעומד מאחורי אוספי להיטים, רוכשי הדיסקים מתגמלים בדרך כלל את אלה שיש בהם את הריכוז הגבוה ביותר של שירים טובים.

סדרת האוספים "קולות מהשמים", מתהדרת בכותרת שמאפשרת גמישות מרובה בבחירת החומרים, ואחרי שני אוספים בינלאומיים, שהכילו מבחר נאה של קולות יפים ומנות אינסופיות של מתיקות וזכו להצלחה גדולה למדי, הגיעה השעה לחלק שלישי בסדרה, שמבוסס על טהרת הזמר הישראלי.

קולות יפים יש פה ללא ספק. עפרה חזה מבצעת בקול מדהים ומצמרר את השיר "לתת"; זהבה בן עם "זמר שלוש התשובות", שנופל לטעמי בעשרות מונים מהביצוע המקורי של רבקה זוהר; ריטה עם "הקונצ`רטו לארנחואז"; אסתר עופרים של תחילת הדרך עם "שחרחורת"; אישתר, שמפגינה קול משובח אבל ביצוע מגוחך וצעקני לשיר "חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר, וגם שני ביצועים לשיר "אל תשליכני" (דואט של דודו פישר ואמיל זריהן וביצוע מרגש ויפה של רינת גבאי).

חובבי "כוכב נולד" יזכו גם הם לתשורה נאה. מופיעים פה הביצועים המקוריים של "בדידות" (יזהר כהן) ו"הנני כאן" (יהורם גאון), ששניהם אומצו בתחרות על ידי הראל סקעת (הטוב מבין שני ההראלים ללא ספק), וגם הווינר של נינט "ים של דמעות" בביצוע המקורי של זוהר ארגוב. לרשימה הזו מתווסף הביצוע המדובר של ניסו סימן טוב לשיר "לו יהי", שהיה מיוחד ויפה מכדי להכניס אותו לתחרות, ומקבל כאן מקום של כבוד.

קול מהשמים – הקולות הקסומים של ישראל, פונוקול