כוכבת "בכל מקום באמבטיה שאין בו מים" מנצלת בווירטואוזיות את הטקסט הטעון על שחקנית במשבר
מונולוג שהוא יקום רגשי
נאווה צוקרמן, במאית ההצגה "בכל מקום באמבטיה שאין בו מים" מאת המחזאית גזינה דאנקוורט (Gesine Danckwart) מגרמניה, מתארת בדף ההסבר הנלווה את המחזה המיוחד הזה כ"טקסט", כפי שהוא נראה לעין הקורא בו, שאין בו מיקום או זמן מסוימים, ולא קצב אטי או מהיר כנרמז בהגדרת המחזה על ידי המחזאית כ"מונולוג לשחקנית שיכולה לדבר מהר". זה גם תיאור הדמות המדברת – שחקנית המציינת את הישגיה באירוע המתרחש באולפן טלוויזיה.
אבל צוקרמן, יוצרת שפת במה מרתקת לאורך שנים בלהקת “תמו-נע”, שחלפה עברה לה, וממנהלת מרכז הפרינג' המרתק של תיאטרון "תמונע" במתחם שונצינו בתל אביב, זיהתה בטקסט הזה הרבה יותר ממונולוג שניתן להגיש אותו בפחות מחצי שעה.
יחד עם שותפיה להצגה הזאת היא הפכה את הטקסט הזה למשא כואב של אישה המגיעה אל יום חגה האישי כשהיא במשבר עמוק, כשחקנית הרצה מתפקיד לתפקיד וכאישה בשיא בדידותה, זהותה הנשית פגועה לא מעט ב"סיועם" של הגברים בחייה שכאן הם מיוצגים על ידי המנחה ובמאי הטלוויזיה, שבעצמם מסובכים ביחסיהם בינם לבין עצמם. כשהיא נסגרת בשירותים מגיע לשיאו הדרמטי גם המסע ההזוי שלה בין תמונות חייה.
התמונה הנרקמת בהצגה היא עיבוד מיוחד של צוקרמן יחד עם חמשת שותפיה: השחקנית שרה פון שוורצה, שאף תרגמה את המחזה והוא חי ומאוד אישי בפיה; השחקן אייל שכטר שאף כתב את המוזיקה המצוינת לכמה שירים שהוא מגיש כמנחה השידור ובמיוחד לפסנתר שהוא מנגן בו לאורך קטעים רבים של המונולוג; השחקן-רקדן עירד מצליח כבמאי וכגבר שמאבד שליטה על המתרחש; איתמר לוריא הנע בין שלושתם על הבמה עם מצלמת הווידיאו, יוצר תקריבים המוקרנים על צגי טלוויזיה, וגם על קירות התפאורה הניידת של אבי שכוי, "המשחקת" בהצגה בתפקידים שונים כמראות או חלונות; ומעצבת התלבושות הנוחות אלונה רודה.
לא יהיה זה מופרך להדגיש כי בסופו של דבר, הבימוי הסוער של צוקרמן, משחקם של שכטר ומצליח והווידיאו החי של לוריא הופכים להיות הבימה שבתוכה זוהרת שרה פון שוורצה, שאיכויותיה המגוונות כשחקנית מגיעות כאן לידי מיצוי מופלא. היא הופכת את המונולוג ליקום רגשי – אישי ואמנותי - שהיא נעה בין תחנותיו בווירטואוזיות כטיל מונחה המתביית על מטרותיו, פוגע בהן וממשיך בדרכו אל החור השחור האחרון – או אל שלג לבן - שהיא תישאב לתוכו.
ומאחר שההצגה אמש באה שעות ספורות אחרי שנמסר על מותה של אליזבת טיילור לא יכולתי שלא להרהר על צירוף המקרים הזה ובעיקר על כך שגם המחזה וגם הדמות שיוצרת פון שוורצה יצרו מחווה לעולמה הסוער והמסעיר של כוכבת הקולנוע הגדולה.