העשייה התיאטרונית של בן לוין נוגעת בלא מעט תחומים -  בימוי, כתיבה, תרגום, משחק, דרמטורגיה.  עד היום הוא עבד עם רוב התיאטראות הרפרטואריים בארץ ביניהם  בית ליסין, תיאטרון החאן, תיאטרון גשר  והבימה ("סופ"ש עם תום" שגם כתב, "חטא", "נוף ילדות – אם להזכיר הפקות בודדות שביים).

הוא גם שיחק בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע,  ביים הצגות ילדים, שימש כדרמטורג של בית ליסין ותיאטרון גשר, תרגם, כתב ועוד ועוד. בהקשר זה בלתי נמנע להזכיר גם את העובדה שהוא בן אחיו של חנוך לוין.

ההפקה הנוכחית שלו היא "דצמבר", דרמה מודרנית של המחזאי הצ'יליאני גיירמו קלדרון שעולה כאן לראשונה בתיאטרון אנסמבל הרצליה. לוין תרגם את המחזה וביים אותו בהשתתפות איצ'ו אביטל, סילביה דרורי, יואב הייט, אורנה כץ, נעמי פרומוביץ-פנקס ולני שחף.

ואלה הן חמש  (למעשה קצת יותר) ההמלצות שלו: 
 

1. ספר

שני סופרים דיברו אלי מאוד לאחרונה. האחד זה סופר שעומד לצאת לו ספר חדש, מישל וולבק  (והמבקר בימים אלה בארץ – ה. א. ב.) שהכתיבה שלו היא באמת מיוחדת , מאוד בועטת בשפה, מזכיר קצת את הדברים של ז'ורז בטאי בבוטות ובמשיכות המכחול. קראתי את כל הספרים שלו  והיותר טובים שלו הם מדהימים וגם הפחות טובים הם נפלאים. הכתיבה שלו יוצרת מין עולם מאוד קיצוני ומאוד רב גוני ומצד שני  נשענת על ספרות אירופאית עניפה ומנקודת מבט מאוד ספציפית,  תמיד זה כתוב בגוף ראשון. לא סתם הוא מרגיז הרבה צרפתים, כל ספר שלו הוא סוג של שערורייה.
 
ספר נוסף הוא "התיקונים" של ג'ונתן פראנזן שהיה מאיר עיניים, קול נדיר בעיני. כשאתה לוקח ספר של 650 עמוד אתה אומר לעצמך כנראה שלא היה לו עורך מספיק טוב אבל אז אתה נכנס לרכבת הרים מטורפת לחלוטין, לתוך תא משפחתי שהוא כמעט נורמטיבי,  כאילו נלקח מהיום יום ובכשרון מאוד מאוד גדול יוצר תהפוכות של הזדהויות ומצד אחד יכול נורא לכעוס על דמויות מסוימות ושנייה אחרי זה להתאהב בהן ולהבין את המצוקה שלהן. שני סופרים מאוד מיוחדים שאני נהנה לשבח בזמן האחרון. לא קראתי הרבה ספרים שמגיעים לרמתם.


"התיקונים" (פראנזן) ו"הרחבת תחום המאבק (וולבק)
 
2. סרט
 
אני רוצה להתייחס לסרט שבעיני הוא פנומן קולנועי: "נס במילאנו" של  ויטוריו דה סיקה משנות החמישים. דרך אחת התקופות היותר אפלות והתבוננות על החיים היותר עגמומיים יש שם יכולת התבוננות ברמות של פיוט והומור ופיוס עם החיים שהן נדירות בעיני.

זה אולי אחד הסרטים הטובים שאני יכול לדבר עליהם. קצת כמו צ'פלין אבל בצורה נורא נורא אישית ונוגעת ללב. אצל צ'פלין יש דמות ספציפית, הנווד,  ופה אתה יכול למצוא את עצמך בקלות בסיטואציות של עוני ושל שְחור והכל דרך עין מאוד ביקורתית של יוצר שיצר בתקופה מאוד קשה בהיסטוריה של איטליה. הבכי והצחוק שם מתערבבים בלי הכרה.  בסיום הסרט  האנשים שלא יכולים לסבול את המצוקה שלהם ואת העוני  והאומללות עולים על מטאטאים ועפים לירח-  פשוט גאונות צרופה.  לכל מי שאוהב קולנוע, אוהב לצחוק, אוהב להתרגש -  זה סרט חובה. 

3. אלבום

אני יכול לשבח את האלבום החדש של שפי ישי. שפי הוא איש יקר שעובד אתי למעלה מ-16-15 שנה ואני מכיר אותו עוד מהתקליט הקודם שלו. הוא סוג של טרובדור, אולי האקווילנט הכי קרוב ללאונרד כהן שיש כאן בארץ, ומאוד לא פשוט להיות לאונרד כהן, הפשטות, התחכום, לאונרד כהן הוא משורר ושפי בדרך כלל לוקח טקסטים של משוררים.

לכל ההפקות שעשיתי בתיאטרון מהפקתי הראשונה ועד היום שפי עשה את המוזיקה ויש לו הבנה מאוד רחבה בתיאטרון, גם הבנה מוזיקלית וגם הדרמה של תיאטרון באה לידי ביטוי במוזיקה שלו. הדיסק האחרון שלו שהוא בעיקר מחווה לנתן זך הוא פשוט פיוט ויכולת נגיעה בטקסטים מאוד עמוקים מבלי להשתלט מוזיקלית על הטקסט ומבלי לתת לטקסט להישאר בלי מוזיקה. והוא איש יקר שאני מאוד אוהב.

4. מופע במה
 
יצאה עכשיו ההצגה של אודי בן משה "הלילה השניים עשר" (בתיאטרון החאן – ה.א.ה.) הצגה נורא נורא יפה ויש לי את כל הכבוד להגיד עליה דברים נפלאים. אבל דרך ההפקה הזו אני רוצה להתייחס להפקה שעשה עומרי ניצן לפני הרבה מאוד שנים בהבימה ששיחקו בה נסים עזיקרי כמלויולו וגדעון זינגר ויענקלה בן סירא.  

תחת השרביט של עומרי וכשרון הכל כך רב של שלושתם אני זוכר סצנה בלתי נשכחת שבה מלויויו מגלה את המכתב של אוליביה. היו שם אותם דברים שסיפרתי לך על דה סיקה. רצית שהוא יסבול ועלו בך דמעות מהסבל שלו, צחוק ודמע בכפיפה אחת.  וזה היה תיאטרון במיטבו ולא רק שיעור לאנשי תיאטרון אלא שיעור מרגש על הבמה.

ראיתי את ההצגה הזו לא פעם ולא פעמיים והסצנה הזו נחרטה לי בזיכרון וזכרו של נסים עזיקרי שהיה אחד השחקנים המופלאים שהיו אי פעם בתיאטרון הישראלי. ויסלח לי אודי אבל אולי זה בזכותו כי מאוד אהבתי את ההצגה שלו.

"הלילה השניים עשר" בגרסת החאן, יח"צ
 
5. אתר אינטרנט
 
אני איש פייסבוק רגיל. יוטיוב זה אתר שאני מאוד אוהב כי אני מצליח להגיע לדברים שהם זיכרון שהיה לי מתקליטי ויניל, אהבות ישנות. אני יכול להמליץ על אתר של חבר שלי, אורי וידיסלבסקי שהוא מוזיקאי בחסד, מוזיקאי פשוט נפלא ויש שם מגוון של יצירות שלו שעשה, בעיקר לתיאטרון אבל לא רק . אני מאוד מאוד אוהב מוזיקה ג'אז רוק פופ מעליות ועד מוזיקה קלאסית ובדרך אני נהנה מכל דבר. אורי הוא אחד האנשים הפוריים ביותר והרב גוניים ביותר. יצא לי לעבוד אתו וזה תענוג צרוף כי הוא איש יקר.     
 
בכמה מילים על "דצמבר" 
  
שלושה דברים משכו אותי במחזה הזה. הראשון זה האקטואליות שלו. הוא מתרחש ב-2017 אמנם אבל אילולא היה רשום שם צ'ילה, פרו, ומאצ'ו פיצ'ו היה אפשר לרשום הר הבית, עזה, שכם ויריחו. נראה היה כאילו המחזה נכתב כאן ועכשיו ודווקא האקטואליות הזו ההתבוננות עלינו דרך מחזה שנכתב על אזור ממש מרוחק יש בה משהו מאוד מאוד מזוקק, זך ונקי.

"דצמבר", צילום: ז'ראר אלון

המחזאי שהוא בעצם איש תיאטרון ואתה ורואה בתוך המחזה כמה שהוא איש תיאטרון עם עמדות פוליטיות מאוד חריפות. תוך כדי חזרות גיליתי שהביקורת שלו היא לכל כיוון ולכל צד לא מצדד בימין ולא בשמאל אלא יש לו ביקורת על כל צעד וצעד והוא מאוד נוקב מאוד חד לא מתפשר ולא חוסך.
 
מאידך הדבר השני שכל כך ריתק אותי זה השפה, שהיא לא ריאליסטית. הוא כתב את המחזה כשהוא נשען על מחזות של שנות החמישים והשישים -  בקט, יונסקו ודברים מהסוג הזה  ובעצם יצר עולם תיאטרלי חדש, דווקא מתוך האקטואליות נוצר אלמנט דרמטי מאוד חזק משום שזה לא טקסט ריאליסטי -  אתה יכול לשבת על כסא ולהגיד נורא קשה לי לעמוד על הרגליים. המחויבות ליצור סאב טקסט מטקסט שלא מתחבר היא אתגר מאוד גדול לבמאי ולשחקנים.
 
הדבר השלישי הוא שכולו מתרחש בבית ובתא משפחתי הכי מצומצם של שלושה אחים, אח ושתי אחיות תאומות ודרך המלחמות בתא המשפחתי הזה אתה מסיק על המלחמות המשתוללות בחוץ. התא המשפחתי הוא תא שעובר כחוט השני בכל הדברים שאני מתעסק בהם. התא הכי קרוב, הכי חם ומצד שני הכי מסוכן.  קין והבל היו אחים  וזה הוביל לרצח הראשון.
 
שלושת המרכיבים האלה יוצרים מין כר גידול או חוות מעבדה מאוד רב גונית ומיוחדת לבמאי ולשחקנים. גם אחרי עבודה מצטברת של חודשיים על הטקסט הזה אתה כל הזמן יכול לנבור בו ולחפש ולמצוא עוד רבדים ועוד עומקים. התבדחנו באחת החזרות, אחת השחקניות אמרה לי 'איזה טקסט, איזה טקסט, תביא לי שקספיר זה כל כל קל פתאום'. וזה נכון. יש שם הרבה מקום לחפור עוד ועוד וזה מתנה לבמאי ולשחקנים. אני מקווה שזו תהיה מתנה גם לקהל. המעניין והמרתק הוא שזו הצגה מאוד משעשעת, על גבול הקומדיה הסוריאליסטית, זה נשמע כמו מתכון להצגה קשה אבל ממש לא. וכמי שכתב קומדיה ואוהב להתעסק עם קומדיה היה מאוד כייף למצוא את החומרים התמימים בהצגה הזו והמחזה מאפשר את זה. 

"דצמבר" תעלה החל מהיום, 30 במרץ 2011 ב-20:30 בתיאטרון אנסמבל הרצליה. כרטיס: 160 ש"ח. טל': 09-9552921.