בשורה של חיים מעבר להרס
"הנשף של יפו", ההצגה החדשה של תיאטרון יפו (לשעבר התיאטרון הערבי עברי ועל כך בהמשך) מחפשת הפוגה מן המציאות היפואית של העשורים האחרונים וחוזרת לנקודות דרמטיות ב-4,000 שנות קיומה של העיר.
"אנו נמצאים ביפו 13 שנה, ומאז אני כל הזמן מסוקרן מהעיר הזו ובמיוחד מהעיר העתיקה, כל מבנה וכל מקום כאן הוא מתקופה אחרת" אומר יגאל עזרתי, המנהל האמנותי של התיאטרון (לצד גבי אלדור ואדיב ג'שהאן), שביים ביחד עם אלדור את "הנשף של יפו"
מאיפה נבט הרעיון להפקה החדשה?
"כל הזמן אמרנו שיום אחד צריך לעשות הצגה על יפו כי ההיסטוריה שלה מרתקת במובן שכל מאה שנה עלה כאן כובש אחר שכבש אותה, החריב אותה ובנה מחדש. 32 כובשים ב-4,000 שנה, זו עיר שבכל פעם החליפה בעלים וזהויות.
"בגלל שהיא הייתה עיר נמל ועיר מעבר היא מייצגת איזו חזון שאנחנו מציעים גם היום - עיר רב לאומית, רב תרבותית, רב לשונית, קוסמופוליטית, כמו ניו יורק. כל אחד מהכובשים בתקופות העתיקות לא רק כבש אלא גם החריב ובכל פעם מחדש המקום השתקם אז יש פה גם בשורה מאוד גדולה של חיים, מעבר להרס.
"מעבר לזה כל כובש בא לעיר חזון – עיר מרכז בין אירופה לפה, מרכז של תפוזים, מרכז אולימפי. יש בהצגה סצנה מצחיקה שבה כל אחד מהכובשים מדבר לקהל אחר וכל החזונות נשמעים כולם יחד והקהל יודע שכל החזונות האלה לא התגשמו".
"הנשף של יפו" (תמונת יח"צ)
"באופן מוצהר החלטנו לא להתעסק ב-50 השנה האחרונות שאותן דשים בעיתונות ובטלוויזיה אלא לראות מה אנחנו לומדים מההיסטוריה לפני זה" אומר עזרתי אך כבן בית בעיר הוא אינו נמנע מביקורת אקטואלית "ביפו אולי התחילה תנופת בנייה לעשירים בזמן האחרון אבל מבחינה תרבותית ומבחינת ההשקעה בעיר במשך כל השנים יפו הייתה החצר האחורית של תל-אביב. זרקו פה את כל בעיות הסמים והאלימות.
"אבל היו זמנים אחרים, היה מהנדס ערבי בשנות השלושים שחלם להפוך אותה לעיר אולימפית וב-1925 אום כלת'ום הופיעה כאן ואנחנו משחזרים את ההופעה שלה. כל אמן שהיה אז בסיור בים תיכון הופיע במועדונים של יפו. בתחילת המאה הקודמת קראו ליפו בירת פלסטין, כלת הים.
"לאורך השנים העיר הייתה כלי משחק בידי שליטים ופוליטיקאים היו פה יהודה המכבי, אנטיוכוס, קליאופטרה שקיבלה את העיר במתנה מאנטוניוס, ריצ'רד לב הארי, סלאח א דין, נפוליאון".
מה חיפשתם להביא לבמה מתקופות אחרות?
"אנחנו לא עושים שיעור היסטוריה אנחנו אנשי תיאטרון. יוספה אבן שושן המחזאית עשתה את התחקיר, חיפשנו מה מעניין תיאטרונית ודרמטית לא התיימרנו לספר את הכל.
"מתחילים את ההצגה כשכל אחד מהשחקנים מכריז על כל אחד מ-32 הכובשים של יפו ופה אנחנו גומרים את החובה לתשלום היסטוריה ודנים בתקופות שיש בהן פוטנציאל דרמטי או תיאטרלי. בהצגה יש דמויות היסטוריות וגם דמויות של אנשים החיים ביפו כמו ידעונית ותופרת בת 4,000 שנה שקליאופטרה קיבלה במתנה מאנטוניוס ביחד עם העיר ועוד.
"הנשף של יפו" (תמונת יח"צ)
יוסוף עספור וסמי אבו-שחאדה חתומים על ייעוץ היסטורי, מה זה אומר?
"אין היסטוריה אחת ולא אמת אחת בעידן הפוסט מודרניסטי יש פרספקטיבות ונרטיבים. לכן היה לי חשוב שלא תהיה רק פרספקטיבה של הצד היהודי אלא שישקף את כל הגרסאות. אפילו לגבי השאלה מתי קמה יפו יש ארבע גרסאות. אין היסטוריה אחת. סמי אבו שחאדה עושה סיורים ביפו מנקודת הראות הפלסטינית ומציג את כל מה שאנחנו גדלנו עליו בחינוך היהודי, כמו הסיפור על המרד הערבי, מנקודת המבט הפלסטינית. אין אמת אחת כל צד רואה את זה מהמקום שלו".
סיפורי המחריבים והמשקמים
בסיפור המסגרת של ההצגה מוזמן הקהל לנשף של הקונסולים הזרים שאירחו בו מנהיגים ושועים, גיבורי תרבות ומלחמה. ההצגה מתרחשת בכל חלל התיאטרון הכולל את אולם הקשתות העתיק ששימש בעבר כבית המושל, כבית כלא וכבית חרושת לסבון.
השחקנים מספרים לקהל בשפות שונות את סיפורי הכובשים, המחריבים, והמשקמים של יפו ואת סיפורי האנשים הפשוטים ששרדו הכול. "הסיפורים שזורים זה בזה והקהל מאוד אקטיבי: השחקנים מסתובבים בקהל, הקהל נע בין במות שונות מקבל יין פעמיים במהלך ההצגה. זה סוג של אירוע, הקהל לא יושב בחושך אלא כל התיאטרון נמצא בפעילות" אומר עזרתי.
בהצגה צוות משתתפים גדול, ערבי יהודי, הכולל את ג'ורג' אסקנדר, גלעד בן-דוד ("המוכתר"), חאולה חאג'- דיבסי, קלאודיה דלה-סטה, ענת חדיד, ניר יוספי, איל סלמה, פיימוס אקוקוי, יובל רוזמן ואיריס שביט.
איך התבצעה חלוקת התפקידים?
"השחקנים שלנו ערבים ויהודים ונוצרים ומוסלמים יש לנו גם שחקן שהוא עובד זר ניגרי ושחקנית איטלקייה. גם הקאסט הוא רב תרבותי רב לשוני ורב לאומי. פעם היה נהוג שיהודים משחקים יהודים וערבים משחקים ערבים אבל המדיניות שלנו היא הפוכה – כל אחד משחק דמות לפי הכשרון שלו ולפי מה שמתאים לו".
אתה חתום על עריכה ובימוי עם גבי אלדור, איך מביימים ביחד?
"איך מגדלים ילדים ביחד? אנחנו בדיאלוג, אנחנו עובדים ביחד 20 שנה. החל מ'הערב רוקדים' העלינו חמש שש הפקות יחד. למדנו לעבוד, כל אחד עם הדברים שלו. בגלל שזה פרויקט גדול של כל התיאטרון שכולל גם תנועה וגם מוזיקה אז מראש היה ברור שזה פרויקט שצריך את שנינו בשבילו".
"הכי מייצגים את יפו"
כאמור, עזרתי מכהן גם כמנהל אמנותי שותף של התיאטרון וכשהוא נשאל מדוע הוחלט לשנות את שם התיאטרון לתיאטרון יפו הוא מסביר: "כשהקמנו את התיאטרון הערבי-עברי היינו שני תיאטראות: תיאטרון מקומי ותיאטרון אל סאראיה שהקימו יחד מסגרת משותפת. אבל עברו שנים והמקום התביית אז אנחנו מרגישים שהשם הנכון הוא תיאטרון יפו בגלל שאנחנו הרי הכי מייצגים את יפו כעיר מעורבת אבל אנחנו לא רק מעלים רק הצגות פוליטיות על יהודים שמרביצים לערבים ולהיפך. לפני חצי שנה בחרנו את יעקב אגמון שיהיה מנכ"ל משותף של התיאטרון וזה חלק מהמהלך להפוך את התיאטרון למשהו יותר מהותי ונוכח, כתיאטרון יפו. התיאטרון ערבי-עברי נשאר ככותרת משנה".
נדמה שהפעילות של תיאטרון מקומי נוכחת יותר בשטח מהפעילות של תיאטרון אל סאראיה
"יש הרבה פעילות לקהל הערבי של יפו שלא מפורסמת בעברית, אלא בעיקר ברשתות חברתיות. למשל כל יום שישי בערב מוקרן סרט בערבית. חוץ מזה הם מעלים הרבה יותר הצגות מחוץ ליפו בכל הארץ- מיישובים של בדואים בנגב ועד לצפון. לעומת זאת תשעים אחוז מהפעילות של תיאטרון מקומי הוא פה ביפו".
התיאטרון גם משמש כבית מארח להפקות אורחות רבות. על פי אלו קריטריונים אתם בוחרים מה להציג אצלכם?
"חשוב לי לארח את מי שרוצה להתארח, לתת לו מקום. אנשים שאוהבים את יפו והחלל שמתאים להם. בניגוד למקומות אחרים דווקא אצלנו בתחום הזה אני לא רוצה להפעיל צנזורה אמנותית. גם פה אנחנו אלטרנטיבה כי בצוותא ובתמונע יש ועדות אמנותיות ואצלנו לא. נוצר פה מגוון מאוד מרתק אני בעצמי מרותק מההצגות האלה, למשל ההצגה 'סיפורי בדים' של תלמידי החוג של אוניברסיטת חיפה שהרגישו שנכון להם להעלות פה את ההצגה או הצגות כמו 'תמול שלשום' של פנינה גרי על פי עגנון ו'סבתא' של נלי עמר שמצאו פה בית".
הצגות ראשונות של "הנשף של יפו" תעלינה החל מתאריכים 12-11 ביולי 2011 בתיאטרון יפו. כרטיס: 90 ₪. מחיר לקבוצות: 75 ₪. מחיר לסטודנטים ולגמלאים: 55 ₪ כרטיסים: 03-5185563.