אורחת מיוחדת במדור: נזירה בודהיסטית מחברת הספר "מה נזירה בודהיסטית רואה מבעד לגלימה"
ספרה של טובטן צ'וקי "מה נזירה בודהיסטית רואה מבעד לגלימה" ראה אור מוקדם יותר השנה בהוצאת סער.
טובטן צ'וקי הוא שמה הבודהיסטי-טיבטי של ליבת קמחי, נזירה בודהיסטית-טיבטית ילידת ישראל צ'לנית לשעבר המתמודדת עם כאבים כרוניים. הספר כולל 30 קטעים קצרים, שצ'וקי מכנה בשם "פרורים" – הכלאה בין פרוזה לשירים. מדובר בעצם בהרהורים ובתובנות על החיים והמוות ועל הכאב שביניהם, על הכתיבה, על האמנות.
הספר הצנום כתוב בשפה בהירה וצלולה. מתוך חוויותיה האישיות מנסחת קמחי אמיתות אוניברסליות. המדור גאה לארח בפעם הראשונה נזירה בודהיסטית.
1. ספר
אוסף של כל השירים של המשוררת שאני הכי אוהבת, אמילי דיקנסון (The Collected Poems Of Emily Dikinson). הדבר העיקרי שנוגע בי בשירים שלה הוא שהם היו כל כך יוצאי דופן והיה בהם ניסיון לשלב בין פרוזה ושירה ובגלל זה ניסיתי לעשות את זה גם בספר שלי. היא כתבה המון על סבל, על מוות. נשים בתקופתה היו אמורות לכתוב על הפרח היפה או על הציפור הקטנה והענוגה והיא כתבה גם כאלה שירים, אבל היא כתבה גם הרבה שירים מאוד חריגים והיה לה סגנון אישי עצמאי שלא היה תלוי באף אחד ובשום דבר.
אורח החיים שלה היה כל כך מיוחד, אני זוכרת שקראתי שאחרי שמתה אחותה אמרה עליה ש"העבודה של אמילי הייתה עצומה" - היא הייתה מאוד מיוחדת ואפשרו לה כל החיים שלה לשבת ולעשות את העבודה שלה, ראו שהיא אינטלקטואלית באופן יוצא דופן. החופש הזה לאישה בתקופתה מאוד קסם לי והשירים שלה יפהפיים. אני קוראת אותה באנגלית, קשה לתרגם שירה בכלל ואצלה במיוחד המקצבים כל כך יוצאי דופן כל כך אופייניים רק לה. יש לי מחברת קטנה שבה כתבתי בה את השירים שלה שאני הכי אוהבת. זה אחד מהם.
2. סרט
נזירות בודהיסטיות לא רואות הרבה סרטים, זה קצת קשה. זה דורש ממני יותר מחשבה מאשר ספר (צוחקת). אני בעיקר מקדישה את הזמן ללעשות מדיטציה, ללמוד וללמד. אין בעיה לראות סרטים בשביל לנוח. אני אמליץ על "מה קרה בגטקה" שאין בו סיפור גדול אלא די קטן, בגלל האנושיות שבו. הסרט מצולם בכוונה בצורה כל כך מנוכרת וכל כך קרה ובכל זאת מצליחים להראות את הצדדים החלשים והרגשיים שהם חזקים אצל כל דמות.
3. אלבום
יש כל כך הרבה. גם עכשיו אני חופרת אחורה. כשהייתי מוזיקאית מוזיקה הייתה מאוד חשובה לי, כמו סרטים, והיום אני לא מקשיבה הרבה למוזיקה בעיקר כי אני לא יכולה להקשיב למוזיקה בתור רעש רקע, בגלל שניגנתי בעבר זה מייד הופך להיות משהו פעיל.
הדבר האחד שאני הכי הכי אוהבת מכל המוזיקה הקלאסית והלא קלאסית הוא הרקוויאם של פורה. יצירה שבעיני גם מצליחה להעביר הרבה מאוד תמימות וגם פשוט יופי שלא יתואר, לנסות לגעת בשמים, להתקרב לשמים. היום אני כבר לא כל כך מקשיבה למוזיקה אבל כשאני נורא עייפה ורוצה לנוח אז לזה אני מקשיבה. זה קצת כמו למלא את המצברים.
4. מופע במה
אני בעיקר לומדת ומלמדת, עושה דברים שעושים בישיבה. אני לא יכולה פיזית ללכת להופעות. משהו שהיה מעניין אותי ללכת לראות זו הופעה של רונה קינן כי היא מוזיקאית מופלאה בעיני. אני מכירה את הדיסק הראשון שלה, מאז אני לא ממש מעודכנת.
5. אתר אינטרנט/ בלוג
מבחינתי האינטרנט הוא כלי שאני משתמשת בו לא מקום שאני מבלה בו זמן אלא עוד כלי לתקשר עם אנשים. יותר מייל ופחות אתרים. המייל הוא המקום העיקרי שאני מבלה בו באינטרנט. יש לי עכשיו פייסבוק אבל עוד לא ממש התרגלתי למדיום הזה. אני מבלה זמן עם ספרים או עם אנשים פנים אל פנים או כשאני מלמדת או לומדת. האינטרנט מבחינתי זה קצת כמו כל מכשיר אחר, לא התרגלתי לזה.
בכמה מילים על "מה נזירה בודהיסטית רואה מבעד לגלימה"
אני מניחה שיציאת הספר עימתה אותך עם תגובות שונות, העובדה שאת נזירה בודהיסטית עזרה לך להתמודד עם הדבר הזה או להיפך?
במקור לא רציתי שלספר לא יהיה שום קשר לבודהיזם. בכוונה כתבתי אותו בלי שום טרמינולוגיה בודהיסטית והשם המקורי היה אמור להיות "פרורים"- שילוב בין פרוזה לשירים. בסוף המוציא לאור הציע את השם הזה ופרורים נשאר בתור כותרת משנה.
וכששלחתי אותו להוצאות לאור וכמה מהן קיבלו אותו בכלל לא כתבתי להן שאני נזירה בודהיסטית . רק אחר כך כשדיברנו זה יצא וזה הפך להיות אייטם מעניין. הייתי נאיבית ולא חשבתי זה יקדם את הספר היה לי מצחיק בתור נזירה לקדם את עצמי רציתי לקדם את מה שכתבתי ולא אותי וכמובן זה התהפך על הראש.
אני מאוד אוהבת לכתוב ואני כותבת כל החיים ואני רוצה להוציא לאור וברור לי שצריך לשלם את המחיר של האי נעימות. אני לא יכולה לבקש מאנשים להיכנס לעולם שלי ולקרוא דברים אישיים שכתבתי בלי לספק את הסקרנות על הדברים שאני עושה שהם מסקרנים ויוצאי דופן. ולהפתעתי הרוב המכריע של התגובות היו מאוד מאוד חיוביות. כולל מאנשים דתיים שזה ממש הפתיע אותי לטובה. חששתי שזה יפגע באנשים והיו תגובות ממש מקסימות.
יש לי ידידה טובה דתייה שסיפרתי לה שאני מוציאה ספר ולא אמרתי לה שאני נזירה ולא הייתי בטוחה איך להגיד לה את זה כי לא רציתי לעורר אי נעימות. בדיעבד התברר לי שהיא היא בן אדם יותר מקסים ממה שחשבתי ולפני שנתתי לה והסברתי מה אני ומי אני היא אמרה לי - אני כבר הבנתי את זה. ועל הספר היא אמרה יש לי רק דבר אחד להגיד למה נגמר כל כך מהר למה אין יותר. אין פה קליימקס גדול אבל זה מאוד ריגש אותי כי זה היה כל כך אנושי. היא הבינה מה אורח החיים שלי בלי שאמרתי לה ופשוט כיבדה את השוני בינינו.
ליצירת קשר עם טובטן צ'וקי במייל: mailto:libbychoekyi@gmail.com