פגישה בתיכון עם אנדרה היידו

"אתה לא מבין איך חינכו אותנו למוזיקה ברוסיה. בגיל שש במוסקבה לקחו אותנו לבית האופרה. הושיבו אותנו בשורה הראשונה. האופרה הייתה 'רוסלן ולודמילה' של גלינקה. ואז במערכה השנייה, עלתה זמרת סופרן בת ששים-שבעים, אישה ענקית ששוקלת טון, על הראש הייתה לה פטרייה אטומית והיא פותחת פה מלא בשיני זהב ומתחילה לשיר פסגות קולורטורה. לא היה לאן לברוח. ואנחנו, ילדים מבוהלים, מחפשים מפלט מתחת למושבים. המורה מוציאה אותנו מן המחבוא ומאלצת אותנו לחזור ולהתיישב"  כך מספר המלחין מתי קובלר,  "בן 31 ויומיים", על תחילת החינוך המוזיקלי הרשמי שלו.
 
מוזיקה הייתה תמיד בבית. הוריו יודעים לנגן והסבא והסבתא היו מוזיקאים מקצועיים-  סבא זמר אופרה שעל שמו קונסרבטוריון במוסקבה וסבתא פסנתרנית. גם פסנתר היה בבית והילד מתי החל ללמוד מוזיקה מגיל ארבע. "התחלתי לחבר מוזיקה מגיל מאוד צעיר", הוא מוסיף.
 
בן 11 מגיע מתי עם משפחתו לישראל. "דיברתי עברית עוד לפני שהגעתי לכאן.למה, אתה שואל. לפני עידן הפרסטרויקה הגיעו למוסקבה כל מיני שליחים, בעיקר חרדים שבאו להושיע את היהודים. הרבה הורים, חילוניים שלחו את הילדים למחנה קיץ שניהלו חרדים ובמחנה כזה למדתי עברית. המוזיקה הייתה בבית ולא חדלה גם בחיפה, לשם הגענו. הגעתי לתיכון 'רעות' ונפגשתי שם לראשונה עם המלחין אנדרה היידו. היידו בא לבית הספר, התרשם והמליץ שאעבור לבית הספר התיכון למדעים ולאמנויות, בירושלים".
 
והגעת?
 
"זה לא היה כל כך פשוט. ההורים סרבו. בכל זאת ילד עוזב את הבית עובר לגור בעיר אחרת. מי ששכנע אותם היה רפי עמרם, מייסד בית הספר והמנהל הראשון. הוא דיבר. הם נעתרו "בית הספר הזה הוא בועה. גם 'תלמה ילין' הוא בועה, אבל אנחנו בועה מסוג אחר. בגיל 17 אני מחבר אופרה לפי סיפור 'עמי ותמי' והיא מועלית בבית הספר עם תזמורת מתוגברת בסטודנטים מן האקדמיה".
 
ומכאן לצבא כמוזיקאי מצטיין?

"זו הייתה התכנית. אבל מאחר ומגיל מאוד צעיר ידעתי שאני מנגן ושר, אבל קריירה של פסנתרן קונצרטים כנראה לא תהיה לי, לא עברתי את המבחנים לקראת מוזיקאי מצטיין. דובר אז על אפשרות שאשרת בתזמורת צה"ל כמחבר עיבודים. אבל גם זה לא יצא. הגעתי להיות חוקר מצ"ח. איש המשטרה הצבאית".
 
זה הסתדר עם המוזיקה?
 
"לא. אבל זה היה מרתק. השירות שלי היה בתקופת האינתיפאדה של שנת 99. הייתי תקופה מסוימת ראש צוות חקירה מיוחד. הייתי הרבה בג'נין. ערבית לא ידעתי, היו מי שתרגמו. אבל הרוסית עזרה לי בתחקירים של פרשות הקשורות בסמים קשים. ולמרות שהשירות היה רחוק מאד מן המוזיקה, הקשר לא נותק.
 
"בהמלצת חבר שלחתי יצירה לתחרות של תזמורת בהולנד. היצירה התקבלה וזכתה. למרות שבאותו זמן לא היה מקובל לאפשר לחיילים לצאת לחו"ל במהלך השירות, התאפשר לי לצאת. אחרי הצבא, התקבלתי לאקדמיה בירושלים, ישר לשנה השנייה. למדתי בהדרכת סלאבה גנלין, מיכאל וולפה ומנחם ויזנברג".
 
ואחרי האקדמיה?
 
עם היצירה שזכתה עליה בפרס בהולנד הגעתי לתכנית למלחינים צעירים בהוליווד. תכנית משותפת לאיגוד הקומפוזיטורים האמריקני (ASCAP) ולאולפני פוקס. האנגלית שלי הייתה גרועה. מה שבעיקר הפריע לי שלא שלטתי בתוכנות השונות של כתיבת מוזיקה במחשבים. הגעתי כמי שעדיין כותב בעט על נייר תווים. המצב היה מאוד קשה. חיפשתי בארצות הברית בית ספר שיתאים לי ובסופו של דבר הגעתי לבית הספר של ניו אינגלנד, בבוסטון וכאן אני טפו טפו טפו כבר חמש שנים. לומד, מלמד למשל מוזיקה יהודית באוניברסיטה בבוסטון וכותב".

תרועה בהשפעת דפני ליף ואביתר בנאי
 
מזמינים ממך יצירות?
 
"כן (ושוב טפו טפו טפו), די הולך לי. מן השכר שקבלתי עבור יצירה שהזמין אולם 'קרנגי' בניו יורק יכולתי לממן שכר דירה במשך שנה שלמה. הייתי בפסטיבל טנגלווד ומאז נפתחו כל מיני דלתות. בניו יורק, באַספֶּן (קולורדו) ובמקומות נוספים.
 
"לא מזמן הייתי בכנס למוזיקה יהודית בלונדון. הכנס היה כנס של מוזיקולוגים, אני הגעתי לשם כחבר בהרכב שמוביל אנדרה היידו, ואני בהרכב פסנתרן וזמר. אבל במהלכו גליתי שמוזיקולוגים ישראלים, מגיעים במחקריהם פחות או יותר עד תקופת קום המדינה. מה שקורה היום בעולם ההלחנה הישראלי, עדיין לא נכלל בתכניות העבודה שלהם".
 
איך הגיעה ההזמנה לחבר את "תרועה לישראל"?
 
"מיכאל וולפה, המנהל האמנותי של חג המוזיקה, פנה אלי ובקש שאחבר תרועה לישראל.  (תרועה, היא בדרך כלל יצירה קצרה, מרשימה, בעלת איכויות המנוניות, בישראל מפורסמת במיוחד התרועה לישראל של פאול בן חיים, בעולם יש תרועות מפורסמות של מלחינים שונים למשל "תרועה לאדם הפשוט" של אהרן קופלנד האמריקני ועוד. י. ש.).
 
"זה לא היה פשוט, תרועה מזוהה עם רגעים גדולים בחיי אדם, קבוצה או עם והקיץ האחרון נראה מאוד רחוק מתרועה. קראתי את דבריה של דפני ליף על התחושה שאין סיכוי לנצח. במקביל חשבתי על השיר של אביתר בנאי 'יש לי סיכוי להינצל'. מן החומרים האלה נוצרה התרועה לישראל.
 
"זו יצירה טונאלית לחלוטין, כשבתוכה מופיעים ציטוטים לא מדויקים מהשיר של בנאי. ואז נשמע קולה של הקרן האנגלית בציטוט מדויק, אני מקווה שהקהל יזהה את השיר. אחר כך ישנה התפרצות ובסוף מעין כוראל על פי פרק תהלים 'ממעמקים קראתיך יה!'.

אביתר בנאי יודע שהוא מצוטט ביצירה שלך?

"כן, אביתר יודע מזה. גם דיברתי בטלפון עם צח דרורי, המעבד שלו והזמנתי את שניהם לקונצרט".

ולסיכון אומר קובלר: "אני מאוד שמח שהיצירה שלי תפתח את קונצרט שמייד אחריו תנגן הפילהרמונית קונצ'רטו לוויולה של ינעם ליף, אבא של דפני, כי מה שהיא אמרה שימש בסיס ליצירה ובסופו של הקונצרט התזמורת תנגן את הסימפוניה השנייה של פאול בן חיים, יצירה שאני מאד אוהב. היצירה שלי מתקשרת היטב לשתי היצירות האחרות".
      
 
התזמורת הפילהרמונית הישראלית תנגן את "תרועה לישראל" יצירה חדשה של מתי קובלר במסגרת קונצרט הסיום של חג המוזיקה הישראלית שיתקיים ביום רביעי, ה-5 באוקטובר 2011 ב-21:00 בתיאטרון ירושלים. הכניסה חופשית. קופת תיאטרון ירושלים 02-5605755.