"אם נמשיך ונלמד במונחים מוזיקליים אקדמיים מיובשים, המוזיקה הקלאסית תסבול מהתמעטות הולכת וגוברת של קהל" אומרת ד"ר אסתרית בלצן בפתח עונת הלימודים החדשה של הקתדרה למוסיקה. "צריך לצאת למלחמת תרבות ולהפוך את המקצוע הזה לרלוונטי, להראות שהמוזיקה הזו לא מתה, אלא חיה".
"מקום בראש יותר פתוח"
לאחר שאסתרית בלצן חזרה מלימודי הדוקטורט שלה בניו יורק היא החליטה שלא להמשיך וללמד בממסד האקדמי, שבו העבירה עשר שנים מחייה, אלא לפתוח מקום משלה. כך באה לעולם הקתדרה למוסיקה - מכללה מוזיקלית עצמאית המקיים סדרות קונצרטים מוסברים לבני כל הגילאים, ומעבירה קורסים במוזיקה, שלא לתואר אקדמי, המוכרים כגמול השתלמות של משרד החינוך.
את המהלך שעשתה בלצן מלווה משנה סדורה: "החלטתי שהצורה והאווירה שבה התנהלו הלימודים באקדמיה תל-אביב ובחוג לחינוך לא לרוחי והחלטתי להקים מקום משלי בראש יותר פתוח. מקום שהמוזיקה שמלמדים בו לא תיגמר ב- 1900, שאפשר יהיה לשמוע ממרצים מקצוענים על מוזיקה מההמאה ה- 14 ועל דברים שנעשים היום. עם הרבה כבוד לתרבות המאה ה- 20, למוזיקה מודרנית, לג`אז, למיוזיקלס ולמוזיקה שמגיעה מהקולנוע ומהתיאטרון – מוזיקה שמלווה אותנו עד היום".
בלצן מקדישה יום אחד בשבוע בלוח הזמנים העמוס שלה ("אני עושה 100 קונצרטים בשנה") כדי ללמד. חבר אליה בעלה ד"ר משה זורמן , מלחין ומוזיקאי המלמד גם במכללת לוינסקי, והשנה הצטרפה אל השניים גם המוזיקאית סמדר כרמי- גיברמן. יחד הם מנסים לתת מבט על אמנות המוזיקה לכל רבדיה ותחומיה ביום מרוכז אחד בשבוע. שלושת המרצים מעבירים שישה קורסים שונים מדי יום רביעי במרכז ענב בתל-אביב. הקורסים מיועדים למורים, לאמנים, לאנשי תרבות ולפעילי חינוך.
"ללמוד באולם קונצרטים ולא בבטוניה"
לאסתרית בלצן בטן מלאה על שיטת החינוך האקדמית. "אני עדיין מרגישה שמוסדות החינוך האקדמי לא מכינים סטודנט לחיי המוזיקה של היום. מלמדים אותו כמו שלימדו לפני 100 שנה. מתחילים בבאך ומסיימים בדביסי וראוול.
"אני מציעה ללמד מיוזיקלס למשל באותה הרצינות שבה מלמדים את ריגולטו. לא יכול להיות שמי שמרצה על מוזיקה קלאסית יסיים את העבודה שלו עם ברהמס, ושמי שמוגדר כידען פופ לא ידע לקרוא פרטיטורות, או מה המשמעות של כל כלי בתזמורת, ומה החשיבות של עריכה ושל מוטיב הזמן. מי שמדבר על פופ - הידע שלו חובבני - הוא לא למד מוזיקה בחיים. הוא יודע בעל פה את הטקסטים ואת השנה שבה דיסקים יצאו ולא יותר מזה. צריך שיהיה ידע מוזיקלי, כדי שאפשר יהיה להיכנס תוך החומר.
"היה לי חשוב גם להעביר את המסגרת הלימודית הזאת באולם קונצרטים ולא בחדר בטונייה, שבו שום דבר לא מצלצל. אחרי עשר שנות במוסדות חינוך היה לי חשוב ללמד באופן שיביא להתרוממות רוח. לכן התמקמתי במרכז ענב ואנחנו שם כבר העונה התשיעית".
"כולם מכירים מוצרט - אפילו אם זה ממהסלולרי"
- נדרש ידע התחלתי מן התלמידים?
"אנחנו מלמדים מוזיקה כל אדם שיש לו שתי אוזניים ומוכן להשקיע, והוא לא חייב לקרוא תווים. צריך ריכוז ומוטיבציה, לרצות היכנס לעובי הקורה. להקשיב. אנחנו בוחרים נושא ויצירה, מפרקים אותה לגורמים ועוברים ממוטיב למוטיב, מאקורד לאקורד, מכלי לכלי. מנתחים את החלקים ובונים מחדש את השלם. כולנו מוזיקאים ויכולים להדגים. אנחנו לא שמים תקליט , אלא עוברים את שלבי היצירה עם הקהל, דרך הביצוע.
"אני מלמדת בטהובן דרך ביצועים של היום, או דרך מוזיקה לסרטים. צריך להפוך את נושא המוזיקה הקלאסית לרלוונטי. אם נמשיך ונלמד במונחים מוזיקליים אקדמיים מיובשים היא תסבול מהתמעטות הולכת וגוברת של קהל. וגם באנשים שבוחרים במוזיקה כמקצוע. היום נסגרים מוסדות ורשיות מוזיקליים – מכללות למוזיקה, סמינר אורנים סוגר את המגמה, סמינר הקיבוצים. באקדמיה בתל-אביב יש היום מעט סטודנטים בהשוואה למה שהיה בעבר, בקוסרבטוריונים למוזיקה לומדים היום ממחצית ממספר התלמידים שלמדו לפני חמש שנים.
"צריך לצאת למלחמת תרבות, להפוך את המקצוע לרלוונטי, הוא לא מת הוא חי. הרינגטון של הרבה אנשים מקורו במוצרט, או בצ`ייקובסקי או בבאך ובבטהובן (ואגב זה מסיבות כלכליות – כי אין עליהם זכויות יוצרים). אין היום אדם בתרבות המערב שלא מכיר את הסימפוניה ה- 40 של מוצרט אפילו בלי לדעת שהוא מכיר אותה, ואפילו אם זה מהסלולרי. ואני שואלת - למה שלא ידע מה המקור שלה? והרי זה עולם ומלואו. למה שלא ידע כיצד מוצרט ובאך ובטהובן הפכו לענקים בדורם? זה נדבך חיוני של התרבות שלנו".
"להתפרע עם ווצק"
- למה בעצם זה לא קורה גם באקדמיה, ובמיוחד – לאור העובדה שיש כאן פוטנציאל שיווקי?
"עבור המרצים באקדמיה זה מצריך מהפיכה אדירה – הם צריכים ללכת וללמוד עוד. לא לשבת על הדוקטורטים וללמד את מה שהם למדו. הם חייבים לצאת מהקופסה והממוזיאון כדי להעביר קורסים, ללכת ללמוד מה עשו אביב גפן או ג`ון לנון עם אור הירח של בטהובן, ודרך זה ללמד את אור הירח. צריך לפתוח את הראש. זה לא פרופיל של מרצה ממוצע באקדמיה היום. איש לא מכוון אותו לכך.
"אנשים לא באים רק כדי ללמוד על מוזיקה קלאסית אלא גם ללמוד איך ליצור. אנשים חייבים לקבל מגוון גדול של המאה ה- 20. זו מאה מחוקה. איפה הג`אז, הביטלס, המוזיקה לסרטים, אנדרו לויד ובר, רוג`רס והמרזסטיין. מה, זו לא מוזיקה טובה?
"חייבים לעשות מהפכה בתוכן. זו לא רק שאלה של תקציב – המרצים חייבים לצאת וללמוד איך למזג עולמות. לא על חשבון הקלאסי, כי הקלאסי במקומו מונח אבל - בנוסף. פרופיל המוזיקאי היום הוא תוצר של מדיניות אקדמית מסוימת - אוטיסט שמרוכז בעצמו, אליטיסט, מנותק מכל מה שקורה. המוזיקאים מנותקים במגדל השן ולא מבינים מדוע העולם לא מוחא להם כפיים. שלא לדבר על המלחינים הבולטים שיצאו מהאקדמיה. .
"והנה, באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, בירושלים, המנהל אילן שול פתח מחלקה של מוזיקת עולם, מחלקה לג`אז, מחלקה למוזיקה מזרחית. ובאמת, בירושלים יש פי שלושה יותר סטודנטים. לא לחינם הם הגיעו לאן שהגיעו. המשבר שהגיעו אליו מתל-אביב הוא לא מעודף הצלחה".
ועד שהמהפכה תגיע גם לכור מחצבתה באניברסיטת תל-אביב, מתנחמת בלצן במסגרת שיצרה בעצמה - "זה גם הבית ספר שלי לעצמי, מעבדה לכל הרעיונות החדשים, שמאפשר לי דיאלוג אינטימי יותר עם הקהל. למשל, הרשיתי לעצמי להתפרע עם `ווצק` במשך שלושה שיעורים, בלי לפחד שיברחו לי מהאולם כמו בסדרות הקונצרטים שלי. בשבילי זה מאתגר".
עונת הלימודים של הקתדרה למוסיקה תיפתח ביום רביעי הקרוב, 16 במרץ, במרכז ענב בתל-אביב. לפרטים נוספים
הרצאות העונה שעברה באקדמיה למוסיקה משודרות בקול המוסיקה מדי יום ב` בין השעות 22:00-20:00.
אתר הקתדרה למוסיקה (כולל סיכומי הרצאות של הקורסים ועוד)
14/03/2005
:תאריך יצירה
|