פסטיבלים - ביקורת דיסקים: אלישיה קיז וקרן אן

מסתמן שלז`אנר האר.אנ.בי-סול האמריקני יש טוענת חדשה ונמרצת לתואר המלכה, ושמה אלישיה קיז. קיז זכורה בוודאי בעיקר מהשיר "Fallin", שהיה אחד מהלהיטים הגדולים (וגם הנטחנים ביותר) של שנת 2000, ובקליפ שלו היא ישבה ליד הפסנתר בתנוחה אמנותית.

האלבום הראשון של קיז – "Songs in A Minor", הצליח גם הוא מאוד בכל העולם, ואפילו אצלנו מכר לא רע, אבל היא לא הפכה לכוכבת מהסוג שממלא את טורי הרכילות, והצליחה קצת להישכח.

אמנם רוחו של האלבום הראשון שלה מרחפת כאן ומטילה את צילה הכבד, אבל עדיין יש תחושה טובה של התקדמות. את האלבום ההוא פתח קטע שבו היא מדברת, ומכינה אותנו לקראת הקרב ובא על רקע של פסנתר רגוע. גם את האלבום החדש פותח קטע דומה, אבל הרבה יותר קצבי. כאילו באה להבהיר שהפעם היא נמרצת יותר מבעבר, ויש בהחלט למה לצפות.

ובכן, אחרי הפתיחה המבטיחה מגיעים שני שירים אנרגטיים, שסגנונם מזכיר קצת את זה שעבד כל כך טוב בשביל ביונסה בקיץ האחרון. אחרי אלה יורד קצת הקצב, ומגיעים כמה שירי לואו קי, שבהם מדגימה קיז היטב את קולה המלא והצלול. רגע לפני שמתחילות הרגליים לנוע בעצבנות בתקווה לקצת אקשן, חוזר שוב האדרנלין ב-"Dragon Days" – אחד מהשירים הטובים בדיסק. הצבע שחזר ללחיים, מחזיק יפה עד הסוף.

האלבום הזה הוא גם קצת רטרו. זה ניכר בשיר שמשלב קטעים מתוך השיר "Walk On By", בסול הנפלא של הסינגל הראשון - "You Don`t Know My Name" ושל "When You Really Love Someone" (שמזכיר מאוד את להיט הבכורה שלה), וגם בהפקה המוזיקלית כולה, שמכילה מלבד הפסנתר היפה והדומיננטי של מיס קיז, גם תזמורת עשירה של כלים חיים, ופעלולי גיטרה חשמלית קטנטנים ונעימים, כמו שהיו עושים פעם.

אין ספק שעומדת מולנו זמרת שיש בה מכל טוב. הוא מוזיקאית מלומדת ומוכשרת, מוציאה תחת ידה לחנים יפים שלא גולשים לקיטש, נותנת ביצועים שמדגימים יכולות קוליות מרשימות, ונדמה שהיא מונעת על ידי תחושות הבטן ולא רק על ידי הרצון להצליח.
Alicia Keys – The Diary of Alicia Keys, J-Records/Hed Arzi

עוד אחת שנשמעת אמיתית לגמרי (גם אם הרבה יותר בשקט) היא קרן אן הצרפתייה-ישראלית. שני אלבומים הוציאה אן בצרפת בשנים האחרונות והצליחה לעורר שם הייפ מסוים, אבל לא כזה שהפך אותה לכוכבת היסטרית.

החיבור האמנותי הממושך שלה עם בנג`מין ביולאי (שהמלצה על הדיסק שלו הופיעה כאן בעבר), ניפק אלבומים קטנים ויפים להפליא. ההפקה תמיד הייתה מצומצמת, עם כינורות וגיטרות מלווים באלקטרוניקה רכה, ולחנים פשוטים, מתקתקים וכובשים, ושירתה השקטה והלחשנית של אן השלימה יפה את התמונה.

האלבום החדש שלה הוא הראשון בשפה האנגלית, ומסמן את כוונותיה לחרוג מגבולות צרפת, אך מלבד זאת משאיר את הקו האמנותי שלה ללא שינוי. מלבד כמה שירים חדשים, יש כאן כמה גרסאות אנגליות לשירים מתוך האלבום השני שלה (והמוצלח ביותר לטעמי). בולטים במיוחד הלחן החד פעמי של "End of May", והשיר "Sailor and Widow" בעל המקצב הוורבלי והמעניין.

כדאי לכם מאוד לקחת את הדיסק הזה הביתה. בימים הקרים בהם הגשם ידפוק על החלון, הקומפקט שלכם ינגן אותו (בשקט) שוב, ושוב, ושוב.
Keren Ann - Not Going Anywhere, EMI/Helicon