כבר 20 שנה שבני הזוג עופר ואיריס פורטוגלי עוסקים בחיבור בין ג'אז וגוספל למוזיקה המקומית.

העשייה המשותפת שלהם כוללת חמישה אלבומים ואינספור הופעות עם מקהלת הגוספל שהקימו  עם זמרים ומוזיקאים נבחרים, שלמדו אצלם בבית ספר רימון (השניים נמנים על הסגל הבכיר של בית הספר ואיריס מנהלת את המחלקה הווקאלית).
 
המופע החדש שלהם מחבר בין הג'אז והגוספל לבין זמירות בית הכנסת. פיוטים ותפילות הזוכים לעיבודים חדשים וסוחפים שמשמרים את רוח המקור. על הבמה מקהלה בת 11 זמרים מלווה בעוד, גיטרות, איווי (כלי נשיפה אלקטרוני), צ'לו, כלי הקשה אתניים, פסנתר, קונטרבס ותופים.
 
ואלו הן חמש ההמלצות של עופר פורטוגלי: 
    
 1. ספר
 
"יונה ונער" של מאיר שלו . הכתיבה של מאיר שלו היא מדהימה בעיני והשפה שלו מכניסה אותך לעולם שמחזיר אותי לילדות. אני נצר למשפחה מהעלייה השנייה והדברים של מאיר שלו מאוד מזכירים לי טיפוסים ואווירה  של חלוציות או התיישבות שהייתה בדיבור, באוויר אצלי בבית. בנוסף לעניין הזה העלילה כל כך מרתקת וסוחפת. הוא מצליח מצד אחד לקחת אותך לרומן ולסיפור מרתק ומצד שני הוא נכנס לפרטים על אילוף יוני הדואר  בצורה מאוד עמוקה, מעוררת התפעלות מבחינתי.


עטיפת הספר "יונה ונער", תמונת יח"צ
 
2. סרט
 
"הערת שוליים" של יוסף סידר. זה סרט מדהים, אני לא זוכר את עצמי הרבה שנים יוצא מסרט בתחושה כל כך חזקה. העלילה היא לא חד משמעית ומשאיר אותך עם הרבה שאלות פתוחות. מבחינת תסריט וקונספט זה סרט מבריק ומיוחד. הוא בנוי  בצורה מאוד מיוחדת שמצד אחד עשירה בפרטים והמון ידע ומצד שני סוחפת אותך עם העלילה. עד סוף הסרט וגם הרבה אחרי שהוא נגמר אתה לא יודע לאיזה צד נוטה הבמאי או התסריטאי כי יש המון דברים שהם לא חד משמעיים. 
 
הסרט עוסק בהמון סוגיות שנוגעות בכולנו -  אגואיזם, יהדות, אקדמיה, מגלומניה, יחסים מורכבים בין אב ובן בשני דורות, והמשחק של כל השחקנים משכנע בצורה בלתי רגילה. בכלל כשאני רואה סרט ישראלי זה די מדהים אותי כי לפעמים אתה מכיר את חלק מהשחקנים  באופן אישי או די מקרוב ופתאום לראות את היכולות שלהם להיכנס לדמות ולשכנע  בצורה כזו זה מאוד מרגש.  

 
לצד כל הדרמה המאוד כבדה שהסרט עוסק בה, יש בו המון מחוות קטנות של הומור. למשל צחקתי במיוחד מהצנה במשרד החינוך שבה נדחקים כולם לישיבה, ואומרים לדמותו המכובדת של ליאור אשכנזי להביא כסא מהחדר ממול  ואין מים בקולר... 
  
כאבא לשלושה ילדים שעוסקים באותו מקצוע, ומנגנים בצורה מאוד רצינית, אני תמיד אני שואל את עצמי עד כמה זה נכון להתערב, יש גבול דק בין התמיכה והפרגון כאב לבין הצורך לתת להם להתמודד עם דברים לבד ולמצוא את הדרך שלהם. אני יכול מאוד להתחבר עם העניין הזה בסרט וזה גורם לי לתהות שוב ולשאול את עצמי אם אני פועל נכון.
 
3. אלבום
 
אני מתלבט מאוד. אני אמליץ על האלבום Places של בראד מלדאו. בראד הוא פסנתרן ג'אז אמריקאי צעיר יחסית, שביקר בארץ כמה פעמים ובזמן האחרון הנגינה שלו מאוד עושה לי את זה. באלבום הזה הוא מנגן עם הטריו המצוין שלו וכל קטע בעצם מציין מקום אחר בעולם- אמסטרדם, לוס אנג'לס, פריז ועוד. הוא מצליח להעביר תחושה של מקומות דרך הנגינה שלו בלי ג'סטות או מאפיינים אתניים מפורשים - הנגינה  שלו פשוט לוקחת אותך לאווירה של המקום. ובלי קשר מדובר במוזיקת ג'אז ברמה גבוהה מאוד. המקצועיות המרשימה של כל נגן בפני עצמו יחד עם שיתוף הפעולה וההבנה הכמעט טלפטית ביניהם ממש מעוררות השראה.    

  
   
4. מופע במה
 
יש המון המון מופעים בתחום הג'אז שלא מגיעים לתקשורת. הרמה של נגני הג'אז בארץ היא מדהימה וגבוהה בצורה שאי אפשר לתאר. בכל שנה מגיעים לפה נציגים של שתי האקדמיות הגדולות בעולם בבוסטון ובניו יורק ומרעיפים מלגות על ישראלים. הכמות של מקבלי המלגות הישראליים בתחום הג'אז בבית הספר ברקלי למשל היא יותר גדולה מכל ארץ זרה בעולם (חוץ מארצות הברית) ולא באחוזים אלא אבסולוטית, במספרים! ישראל היא מעצמת ג'אז. היום כשאתה מסתובב בניו יורק ואומר שאתה נגן ג'אז ישראלי  יודעים שאתה ענק עוד לפני ששמעו אותך.
 
אני מלמד בבית ספר רימון ויוצאים משם מוזיקאים מדהימים וביניהם זמרים מדהימים ומופע מאוד מיוחד שאני יכול להמליץ עליו הוא מופע של זמרת בשם ליאורה גונזלס שמופיעה בהרכב עם עוד שתי זמרות. שלושתן מופיעות אתי ועם איריס כבר כבר כמה שנים במקהלת הגוספל שלנו. במופע שלה ליאורה מגישה חומר מקורי  בעיבודים מאוד מאוד מיוחדים וברמה מאוד גבוהה. 
  

5. אתר אינטרנט
 
הפייסבוק הוא כלי מדהים ובעצמי אני די לומד אותו כרגע, לא נולדתי ישר לתוך העסק הזה. היכולת להגיע לאנשים דרך הפייסבוק ולחדש חברויות  -זה עושה דברים מדהימים, בייחוד בעולם הזה שאנחנו חיים בו היום כשחצי מהחיים שלנו הם בעצם וירטואליים. העולם נהיה הרבה יותר נגיש וקטן ואתה מוצא את עצמך בקשר עם המון המון אנשים. עם כל הריצות והלחץ של החיים במאה ה-21 מאוד קשה לך לשמור על קשרים וזה בהחלט עוזר. בתור בן אדם שמאוד אוהב אנשים זה אחד הכלים הטובים לשמירה על קשר בעיני. זה גם כלי מדהים להיחשף למוזיקה חדשה, סגנונות חדשים ודברים נוספים חדשים, שאנשים משתפים בהם אחד את השני. שיחקת אותה צוקי.
 
ובכמה מילים על "אדון הסליחות"
 
איריס ואני הכרנו לפני 20 ומשהו שנים בבוסטון. נסענו ללמוד ג'אז, כל אחד בנפרד, ושם נפגשנו על המדרגות
של ברקלי קולג'. הקשר ביננו, המקצועי והאישי, התפתח ממש ביחד ונבנה ממש במקביל. כשחזרנו לארץ לפני יותר מ-20 שנה החלטנו שאנחנו רוצים לנגן ג'אז שמתקשר לשורשים שלנו, לחבר את הג'אז לתרבות המקומית, ובכל פרויקט שעשינו מאז – חמישה דיסקים והרבה מאוד מופעים שונים, הקפדנו לשלב את התרבות הישראלית – אם זה בטקסטים בעברית על גבי סטנדרטים אמריקאיים, עיבודים בסגנון ג'אז לשירים ישראלים וכתיבת חומר מקורי בעברית.

החיבור הזה, בין הג'אז לתרבות הישראלית-יהודית, מגיע לשיא במופע החדש שלנו, "אדון הסליחות". המופע הזה צמח לאט לאט, והתפתח במקביל ותוך כדי המופעים האחרים שעשינו בחמש השנים האחרונות. הצענו את הרעיון לפסטיבלים וגופים שונים, ובסופו של דבר בית אבי-חי ותיאטרון גבעתיים הרימו את הכפפה ובהפקה משותפת עזרו לנו להרים את המופע ביוני אשתקד.

במופע הזה אנחנו למעשה יוצרים סגנון חדש – "גוספל יהודי" – פיוטים ותפילות יהודיות מעובדים מחדש בסגנון וברוח הגוספל.  מצד אחד העיבודים מאד חדשניים, ג'אזיים ועם הרמוניות אחרות, אך מצד שני יש הרבה כבוד לביטוי המקורי של השיר ולמקום שממנו הוא בא, ללחנים ולאווירה של השירים במקור.
 
אני לא גדלתי בבית מסורתי בכלל, וחלק גדול מהפיוטים האלה שמעתי לראשונה בתקופה האחרונה, כשהתחלתי לחפש חומר למופע. אבל החומרים האלה, גם אם לא גדלת עליהם, יש בהם משהו מאוד מאוד עמוק שנוגע בכל אחד מאתנו. אני רואה איך אנשים יוצאים מהמופע, כמה הם מתרגשים ושרים אתנו את השירים, ואני מרגיש מה זה עושה לי. חלק מהשירים הכרתי במפגש עם המשפחה של איריס, שצד אחד שלה הוא ירושלמי-בוכרי, ואבא שלה היה שר לי שירים בטלפון שזה היה בכלל מרגש בפני עצמו.
  

אדון הסליחות" הוא מופע גדול עם 18 משתתפים. מקהלת הגוספל היא מקהלה מיוחדת מאד שבעצם התחילה לפני יותר מעשר שנים ככיתה שלי ברימון, ועם השנים הפכה להיות משהו מרכזי מאוד בחיים שלנו. מדובר בחבורה של מוזיקאים מדהימים, זמרים מדהימים ואנשים מקסימים. כשעובדים בהרכב כזה גדול, חוץ מזה שאתה זמר סולן מעולה אתה צריך גם לדעת לעבוד בצוות, לפרגן ולתמוך בשאר חברי ההרכב, כי הביטוי של כל אחד הוא מדוד יותר. זה גם מה שיפה, זה הכוח בהרכב כזה גדול.  
 
המופע הקרוב של "אדון הסליחות" יעלה ביום שבת, 11 בפברואר 2012 בתיאטרון חולון. לגולשי הבמה כרטיס ב-70 ש"ח (במקום 110). להזמנת כרטיסים בטל': 03-5023001/2/3. מופעים נוספים יתקיימו במהלך מרץ בתיאטרון גבעתיים, בהיכל התרבות מודיעין, בתיאטרון חיפה ובהיכל התרבות ראשון לציון.