מפרגן להראל סקעת ול"המלט" וגולש בצ'טים של תפוז. הכוריאוגרף של להקת קמע מתארח במדור
בשקט-בשקט חוגגת בימים אלה להקת המחול קמע עשר שנים לקיומה. את הלהקה ייסדו ב-2002 הרקדן והכוריאוגרף תמיר גינץ ודניאלה שפירא, מנהלת מרכז בת-דור, באר-שבע. בין היצירות שיצר גינץ ללהקה אפשר למנות את "רציף" 1" (זוכת פרס אלברט גובייה בדנמרק), "אורות הבמה" (2005), "כרמינה בורנה" (2007), "שרול" (2009) ועוד.
בימים אלו מעלה קמע על הבמות יצירה חדשה של גינץ, Status, המגיבה ישירות לערבוב בין מציאות ודמיון שהביאו לחיינו העולם הווירטואלי והרשתות החברתיות.
ואלו ההמלצות של תמיר גינץ:
1. ספר
אם אני צריך להמליץ על ספר ספציפי, זה יהיה "בשבילה גיבורים עפים", של אמיר גוטפרוינד. אני תמיד חוזר לספר הזה. זה ספר שמחקה את התקופה שבה גדלתי בקריות. נוף הילדות בחיפה הוא נוף הילדות שלי.
אבל אין ספק שהסופר האהוב עלי ביותר, שתמיד מחזיר אותי לפיוטיות ולאהבה של הארץ שלנו, ולקריאה שבה בכל שורה נשימתי נעצרת, זה מאיר שלו, שכל הכתיבה שלו היא בעיני שירה, גם כשהוא כותב פרוזה. הספר האהוב עלי ביותר שלו הוא "כימים אחדים". חזרתי לא מזמן ל"רומן רוסי" לקריאה חוזרת אחרי הרבה שנים, אבל "כימים אחדים" הוא עדיין המועדף עלי.
עטיפת הספר: "בשבילה גיבורים עפים" (תמונת יח"צ)
2. סרט
אתמול צפיתי ב"התמוטטות" והיתה לי חוויה מעולה. תסריט שצופן בחובו סיפור גדול על משחק בניירות ערך, תחום שמאוד-מאוד רחוק ממני, שהוא קרקע למשחק עוצר נשימה של נבחרת מדהימה של שחקנים גדולים, כמו ג'רמי איירונס וקווין ספייסי, שממלאים את המסך בצורה מופלאה.
3. אלבום
בכל רגע שבו אני חווה קושי, הראשון שאני רץ לשמוע זה הראל סקעת, בעיקר האלבום השני שלו. בימים אלה אני מקשיב הרבה לקולדפליי, וכמובן למוזיקה קלאסית, שאני מחובר אליה, אבל בקול הזמיר הכובש של סקעת ובכנות של הביצוע שלו ובמלודיות יש משהו שגורם לי להזדהות איתו ולשמוע את המוזיקה הזו תמיד ברגעי משבר. זה מאפשר לי להירגע ולברוח לאיזשהו עולם שנסוני שנותן לי פורקן. זמר גדול בעיני.
הרבה אנשים חושבים שמוזיקה של אנשים שיש להם יכולות ביצועיות גבוהות היא בגדר קיטש, וזה מאוד מקומם אותי, גם כי אני מביא לבמה כאמן יצירות מרגשות שיש בהן יכולות טכניות גרידא, וכשזה נעשה ממקום של כנות ואהבה לעניין – בעיני היצירה כובשת. אני גם מפרגן לסקעת על היציאה המתוקשרת מהארון ומקווה בשבילו הוא יעסוק יותר במוזיקה ופחות ברעש התקשורתי שמלווה זה שנה את החיים האישיים שלו.
4. מופע במה
הצגה שרצה כבר הרבה זמן, אבל יצא לי לראות רק לאחרונה, היא "המלט". לדעתי ההצגה הכי גאונית שנוצרה פה בעשר השנים האחרונות. ישבתי מרותק. שייקספיר הוא המחזאי האהוב עלי, והפרשנות הכל-כך ייחודית של עמרי ניצן למחזה שומרת מצד אחד את האותנטיות של סיפור המעשה, ומצד שני מורידה את המחזה אל הקהל, מביאה משהו חדש וגם נגיעה בישן, בימים ששייקספיר הוצג בגלוב כשכל הקהל עומד מסביב לשחקנים במרחק נגיעה.
אני חושב שזה אחד הדברים היפים בהפקה הזאת. ראיתי בלונדון את "סוס מלחמה", שהוא בעיני המחזה המדהים ביותר על במות, ויש נקודת השקה בין שתי ההצגות האלה.
"המלט", צילום: יח"צ
5. אתר אינטרנט/ בלוג
הרבה פעמים אני משעשע את עצמי בגלישה באתרים כמו הצ'טים של תפוז או וואלה, פשוט כדי לפתח שיחות עם אנשים, והרבה פעמים זה פשוט נתיב מילוט לשחק ברגש של זהות בדויה, ומהמקום הזה גם צמחה היצירה החדשה Status.
אז באמת ספר בכמה מילים על Status
זו יצירה ששואבת את השראתה מהעיסוק האובססיבי של החברה שלנו ברשת, אם זה בפייסבוק, בצ'טים או בטוויטר. בדרך שבה אנחנו מציגים את עצמנו כלפי האחרים וחיים את החיים שלנו בערבוב בין המציאות לחיים הווירטואליים.
הצעירים שמקיפים אותי, כולל הרקדנים שלי, חווים למעשה את רוב החוויות שלהם באמצעות הדרך שבה הם מציגים את הסטטוסים שלהם בפייסבוק, והמלה הזו קיבלה לאחרונה משמעות חדשה בחיים שלנו. זה לא רק אם אני נשוי או גרוש או רווק ובאיזה מצב כלכלי אני ומה ההגדרה מינית שלי – זה הפך להיות אמירה: איך אני רוצה שאנשים יתפסו אותי, מה יש לי להגיד היום לאנשים ומה התגובה שאני מצפה לקבל מהם. אנחנו מפתחים מצד אחד מין תלות בתגובה שנקבל, בלייק, ומצד שני, זו גם תחרותיות על תשומת הלב של כל החברים שמסתובבים ברשת.
בזה עוסקת היצירה: מסע מעגלי לנבכי הרשת שמפגיש את הצופה עם גיבורי רשת שונים שרובם מחפשים אהבה, תמיכה, חיזוקים. וזו עבודה שמתריסה על הריקנות שיש ברשת
"סטטוס" (צילום: כפיר בולוטין)
STATUS
תעלה ביום חמישי, 23 בפברואר 2012 ב-21:00, ביום שישי, 24 בפברואר ב-22:00 ובמוצאי שבת, 24 במרץ ב-21:00 במרכז סוזן דלל בתל-אביב.
להזמנות כרטיסים:
03-5105656
.
רכישת כרטיסים