מדרכות רטובות ורוח מקפיאה ליוו אותנו בדרך לתיאטרון תמונע, להפתעתנו גילינו שבמהלך ההופעה מצב הרוח שלנו הפך לחורפי עוד יותר.
יהלי סובול ממציא עצמו מחדש כסינגר-סונגרייטר, קודר וכועס קצת, מכונס בעצמו ובעיקר רחוק מאוד מהתדמית הצעירה והקלילה של "מוניקה סקס". כבר בתחילת הערב אפשר היה להבין שמילת המפתח והקו המנחה הוא בלוז, הרבה בלוז.
סובול התפרסם כסולן ויוצר בלהקת הנעורים שלו, זאת שכולם מכירים, "מוניקה סקס". מה שמעט אנשים יודעים זה שלחברי "מוניקה" יש ברזומה גם שהות של כשנה בניו-יורק, שלא הביאה רווחים או פרסום מעבר לים אך בהחלט תגמלה את חברי הלהקה ומעריציה מבחינה אמנותית. לא רק שבניו-יורק הם כתבו חומר רב באנגלית, מייד עם חזרתו הוציא סובול אלבום סולו משלו – "סוס" שהושפע כנראה מהשהות שם.
אחרי 5 שנות יצירה והצלחה מחודשת החליט סובול להוציא את החומר הישן מן המגירה ולצאת בערב שכולו יצירה אישית נטולת חנופה וחסרת יומרות מסחריות. מין ערב "קטן", חורפי ואינטימי. הליווי המוזיקלי מינימליסטי בהתאם- גיטרות בלבד, כשאורן לוטנברג וסובול מחליפים ביניהם גיטרה חשמלית וגיטרה אקוסטית (בנוסף למספר בלתי מבוטל של כוסות וויסקי).
הגיטרות בהחלט עושות חסד עם שירי "סוס" המצוין, "אל תנדנד את הסירה" עדיין זועם ובועט, "לילה בשדרה" ו-"לא יכול בלי זה" מחממים את הלב ושיר הנושא "סוס" גורם לתהות איך האלבום הנהדר הזה לא קיבל יותר תהודה.
הערב קופץ בין יצירה אישית של סובול, שירים שהלהקה כתבה בניו-יורק (באנגלית) וקאברים שמבצע סובול לשירי בלוז אמריקאיים. קל להתרשם מחיבתו העמוקה לבלוז ולמוזיקה השחורה אך למרות זאת זה הצד הפחות מעניין של הערב. קו דק עובר בין מלנכוליה בלוזית לעייפות ולכבדות מסוימת והמופע לפעמים מתקרב קצת לקו הזה..
אורן לוטנברג, הסייד קיק הנצחי, מתבלט בחוסר הנוכחות שלו. הוא מפנה את הבמה לנוכחות הכריזמטית של סובול אך עדיין תורם רבות בגיטרה ובקולות. חבל רק שבאופן מאוד לא אופייני הסאונד בתמונע היה קצת בעייתי והפריע לזרימה של הערב.
יהלי סובול שוב מוכיח כישרון ומקוריות בערב שקט ונעים ללילות החורף הקרים. שווה ללכת, גם אם זה רק בשביל לגלות מחדש את שירי אלבום הסולו שלו.
29/12/2003
:תאריך יצירה
|