העדנה שידעה אצלנו המוזיקה הברזילאית בסוף שנות השבעים, בעקבות אלבומים ומופעים מצליחים כמו "ארץ טרופית יפה" בראשותו של מתי כספי, הביאה מוזיקאים ישראלים רבים לאמץ אותה לליבם. למרות שהסמבה והבוסה נובה לא בדיוק צמחו אצלנו, עדיין היו פה כאלה שידעו היטב את המלאכה והוציאו תחת ידם שירים שלא היו מביישים גם את אנטוניו קרלוס ז`ובים בכבודו ובעצמו.
באוסף החדש "בוסה נובה ישראלית", נעשה ניסיון ללקט קטעים מוצלחים שמשתפים ביניהם את המקצב הרגוע, ובניגוד למצופה, רוב השירים בו הם דווקא מקוריים משלנו. בין אלה אפשר למצוא את ליאור ייני עם "בואי לאילת", "ברזילרה" המקסים של להקת "האנשים" (ששווה לבדו את האוסף), "מות הפרפר" של חוה אלברשטיין, "מי לאהבה" של יהודית רביץ, "בשבחי הסמבה" ששר אריק איינשטיין למילים ולחן של יצחק קלפטר (שלפני כן הייתי בטוח שהוא מתורגם), ועוד כמה מוצלחים לא פחות. בתואר הבחירה התמוהה זוכה בקלות השיר "בתי את בוכה או צוחקת", שהמלחמתיות שבו לא ממש משתלבת באווירה הכללית (למרות המקצב המשותף).
שלוש גרסאות הכיסוי באוסף שייכות לבני אמדורסקי ז"ל ששר עם רבקה מיכאלי על גבר ואישה, למתי כספי וליהודית רביץ ששרים יפה את "סמבה בשניים", ולצילה דגן עם "עזור לי" (שני האחרונים מתוך האלבום "ארץ טרופית יפה").
אמנם הניסיון להלאים סגנון מוזיקלי שאין לנו שום קשר ממשי אליו, נראה מעט בעייתי, אבל מזה אפשר להעלים עין. ליאור מזרחי,(שערך את האוסף), וחברת אן.אם.סי (שהוציאה אותו), ערבבו בו ישן בחדש, שמח בעצוב, והצליחו ליצור רצף של שירים שהם פשוט יפים, ולהוכיח פעם נוספת שגם כשאנחנו מעתיקים, אנחנו יודעים לעשות את זה מכל הלב.
בוסה נובה ישראלית, אן.אם.סי
לא ממש קשור לנושא, אבל השיר החדש של זהבה בן - "גשם של ברכה", שיצא לרדיו לפני כמה שבועות, הוא מפגן מרשים של זמרת נהדרת עם קול חד, עוצמתי ומרגש (שכמעט שכחנו...). השפעותיו הטורקיות של הלחן שכתב יוני רועה, נותנות במה רחבה ומבוססת לזעקותיה של בן, שנישאות על גבי הפקה אלקטרונית-מזרחית מעולה של תמיר צור. בקשו את השיר בתחנות הרדיו, והרימו אותו במצעדים. מגיע לו.
אורן בר-אל
04/01/2004
:תאריך יצירה
|