פסטיבלים - שינייד אל תלכי!

כבר למעלה מעשור אני עוקב אחרי הקריירה של שינייד אוקונור. מתענג בלי סוף על תקליטיה המוצלחים, מצטער על אלה שהייתה צריכה לשמור לעצמה, ומאושר לשמוע שהחיבור לשורשיה האיריים החזיר לה את הברק שהתעמעם.

להודעת הפרידה ששחררה הזמרת לפני מספר חודשים התייחסתי בספק מה. הודעות שכאלה נשמעות חדשות לבקרים על ידי אמנים רבים, ולא תמיד עומדות במבחן המציאות (עיין ערך אלטון ג`ון...). מה גם שאוקונור הייתה ידועה תמיד ביכולתה לעורר פרובוקציות באמצעות התבטאויות שאינן במקומן.

בכל מקרה, אם כל הסיפור הזה משמש תירוץ לאלבום כפול של אוקונור שמאגד מצד אחד שירים נדירים שלא יצאו לאור, ומצד שני הקלטות מתוך הופעות חיות - מבחינתי זה בסדר גמור. כמו שאומרים לי תמיד - קח מה שנותנים לך עכשיו, ועל המחר תחשוב מחר.

מהאזנה לדיסק הראשון מתברר שגם לשאריות של אוקונור יש איכויות שקשה למצוא בתקליטים רשמיים של רוב הזמרים. הדיסק נפתח בשלושה שירים בגוון הצליל האירי שמלווה אותה לאחרונה, ובהם קולה נשמע עוצמתי וחודר - כמעט מהפנט. מעבר לזה הדיסק מגוון מאוד, כולל גם שירים בעיבודים אלקטרוניים שלא נכנסו כנראה לפרויקט שלה עם "מאסיב אטאק", גרסאות חדשות (קצת פחות מוצלחות מהמקור אמנם) לשירים מתוך המיני אלבום "Gospel Oak", וכמה חידושים, וביניהם לשיר של להקת "אבבא" - "צ`יקיטיטה".

קצת קשה לי להתייחס לזה כמו אל דיסק רגיל של אוקונור, שבו ניתן היה לצפות לקו מנחה בין השירים, ואולי לאיזושהי אמירה אישית או אמנותית, אבל בתור אסופה של קטעים שלא זכו ברובם לצאת לאור, יש כאן מקור איתן להנאה מהכישרון של הזמרת המיוחדת הזו שחבל לפספס.

גם הדיסק השני לא מבייש. מדובר בהקלטות מתוך סיבוב ההופעות שבא בעקבות הדיסק שהוציאה בשנה שעברה, שהיה מורכב כולו משירי עם איריים. זה המקום אולי להתפלא על כך שאלבום מושקע ומהנה כמו זה, לא הצליח להתחבר לגל המוזיקה האירית שסחף אותנו, ולא זכה להצלחה המסחרית שהגיעה לו.

מעבר לשירים מתוך האלבום ההוא, מופיעים כאן שירים מהמוצלחים שבלהיטיה של הזמרת. מככבים כאן בעיקר התקליטים "Universal Mother", ו-"I Do Not Want What I Haven`t Got" שממנו לקוח השיר שאולי מזוהה אתה יותר מכל, "Nothing Compares 2U". בין השירים מחליפה אוקונור את עורה, עוברת מאגרסיביות לרוך ובחזרה, ובשני המקרים מצליחה להשמע טבעית ומשכנעת לחלוטין. בעיבודים ובהפקה המוזיקלית אין כמעט שינויים בהשוואה לגרסאות האולפן של השירים, מה שמשרה תחושה של אוסף להיטים סטנדרטי, עם זרימה קצת יותר טובה.

סביר וצפוי שאלבום שמלווה ביחצנות כל כך דרמטית, ומבשר על סיום הקריירה של זמרת כה אהודה ומוצלחת יסתיים בשיר שמדבר על פרידה. ואכן את דיסק ההופעה מסיים השיר השקט והיפה - "זהו היום האחרון להיכרותנו". אני רק מקווה שהמוניטין של אוקונור יוכיח את עצמו גם הפעם, והיא תמצא את הדרך לחזור בה מהודעת הפרישה. אם לא בהכרח לטובתה, אז בוודאי לטובתנו.

Sinead O’Connor – She Who Dwells, Hummingbird/NMC

אורן בר-אל