שני סוגים של אוהדים הגיעו ביום חמישי האחרון לאיצטדיון בלומפילד כדי לצפות בלהקת הסקורפיונס. מצד אחד, ישנם חובבי הרוק הכבד לדורותיהם. אלה שגדלו על המוזיקה שלהם לאורך השנים, יודעים למלמל ולצווח את כל השירים יחד עם הלהקה, ומכירים כבר את כל השטיקים והטריקים, את כל הסולואים של התופים והגיטרות ואת היללות של קלאוס מיין הכריזמטי, ומהצד השני, אותי.
כמי שזוכר את הלהקה עוד מהימים שבהם "Still Loving You" שימש כשיר הסלואו האולטימטיבי בכל מסיבת כיתה, ואת הימים בהם "Winds of Change" הצליח להרעיד גם אצלי כמה מיתרים, שמחתי מאוד להזדמנות לספק את יצר הנוסטלגיה השתלטני שלי, וללכת ולצפות באחת מלהקות הרוק הכבד הותיקות ביותר, שעדיין פועלות ומקליטות.
כך או כך, היה מופע מצויין. ארצנו הקטנה אינה מורגלת בשנים האחרונות במופעי ראווה רעשניים מעין אלה כך שאין הרבה למה להשוות, אבל ניכר כי חברי הלהקה יודעים היטב את העבודה, ודואגים לכל אורך המופע לקיים תקשורת רצופה עם הקהל. קלאוס מיין, שקולו העוצמתי נשאר צלול וחזק כשהיה לפני עשרים שנה, לא נח לרגע. הוא רץ וקופץ מצד אחד של הבמה אל הצד השני, מנהל דו שיח עם הקהל, ופוצח מדי פעם בזעקות בלתי נשלטות, שמעוררות תגובה דומה גם בקהל המסור.
כל אחד בתורו, זוכים גם המתופף וגם הגיטריסטים לרגעים שלהם. הם יודעים היטב להתמסר בחדווה לכל אחד מהקלישאות שמשוייכות לעולם הרוק הכבד, ומפגינים מעין טירוף חביב, כשהם מרעידים את קירות בלומפילד בתיפוף מאסיבי או יללות גיטרות, נעמדים בפוזות של כוכבי רוק, מורידים את חולצותיהם, ומתמסרים עם הקהל במקלות תיפוף. ניכר בהחלט שבגילם המתקדם יחסית, הם כבר עושים את כל אלה בעיקר מתוך רצון לשמח ולספק את הקהל, וימי השיגעון האמיתיים כבר חלפו להם.
שיוכה של הזמרת ליאל אל הביקור של הלהקה בארץ, מצליח להוכיח את עצמו במהלך הערב כהרבה יותר מתרגיל של יחסי ציבור. אחרי רצף לא ארוך מדי של שירי רוק כבד, וכמה בלדות שמעבירות את הקהל למוד רומנטי, מוזמנת ליאל כלאחר כבוד אל הבמה, ומבהירה כי היא נמצאת שם בזכות ולא בחסד. היא מצטרפת לקלאוס מיין בגרסא האנגלית לשיר "שמור על העולם" של דויד ד`אור ובשיר "Send Me an Angel" ומפגינה יכולות ווקאליות ונוכחות בימתית מרשימות מאוד.
אחרי שעתיים אינטנסיביות, ירדו חברי הלהקה מן הבמה, הניחו לקהל לרעוש מעט כמיטב המסורת, ועלו בחזרה מלאי אנרגיות, עם שני שירים שהחזירו אותי לכמה רגעים אל הימים הנשכחים של בית הספר היסודי. את ההדרן הארוך הם המשיכו עם השיר "ירושלים של זהב" שזכה למילים באנגלית ולדואט נוסף עם ליאל, שהמראה והסלסולים שלה הזכירו במשהו את קסמה של עופרה חזה, ועם רצף נוסף של שירי רוק.
יצאתי משולהב מההופעה המוצלחת, וחשבתי לעצמי, שיש הרבה מה ללמוד מיכולתם של חברי הסקורפיונס להישאר יחד, ולשמור על חיוניות ושמחת חיים שכאלה, גם אחרי שנים כה רבות של פעילות משותפת. הלוואי עלינו כזו אידיליה.
10/07/2005
:תאריך יצירה
|