"מטוסים" הוא סרט המשך ל"מכוניות", שזכה לאהדת הקהל הצעיר. הרעיון הבסיסי דומה: העולם נטול האנשים שייך לכלי רכב מואנשים ביבשה (בפרק הראשון) ובאוויר (בפרק השני). סביר להניח שבסרט השלישי יככבו אוניות, יאכטות וסירות מפרש.

את חצי השעה הראשונה של הסרט צלחתי בקושי. הדיאלוגים המהירים מדי התערבבו לבליל ג'יבריש ששילב בין מונחים אוויריים ובדיחות פנימיות מעולם התעופה עם סלנג מעוברת ולא ברור. נותר רק להתנחם בנופים המצוירים החולפים במהירות מנקודת מבט מעופפת.

מסע חניכה המשולב באהבה

במרכז העלילה עומד דאסטי, מטוס ריסוס המגשים את חלומו להשתתף במירוץ אווירי סביב העולם, על אף שהוא סובל מפחד גבהים ועל אף שיצר התחרות שלו אינו בא על חשבון נכונותו לעזור לאחרים.

בעלילה מעורבים גם החונך שלו סקיפר, מטוס צבאי ותיק רב-מעללים; אלוף העולם האנטיפט ריפלסניגר; מתמודדת יפת כנפיים מהודו ועוד דמויות משנה קומיות.

זה אינו סרט ילדים אמיתי, זה מתחזה שמלביש עלילות צפויות על גיבורים ממונעים ומצוירים. אין פה חשיבה אמיתית על תחומי עניין של ילדים, על דמיון או על הומור המיועד לילדים. יש כאן ערבוב של כמה עלילות מוכרות ושחוקות, כגון סיפור ההצלחה של האנדרדוג כנגד כל הסיכויים, מסע חניכה המשולב באהבה וכמה אתנחתות קומיות צפויות.


"מטוסים" (יח"צ)

ניחומי הכורסה המפנקת והמזגן

בעיצומו של המירוץ ויתרתי על ההתנגדויות ונכנעתי למסך, כשאני מנווטת בין תעסוקה לילד המשועמם לבין ניחומי הכורסה המפנקת והמזגן.

להפתעתי, הדעתן בן השלוש וחצי צלח יפה את השעה הראשונה, אבל בתומה איבד עניין והחל לחפש מוקדי עניין אחרים (כמו המחברת של אמא). לאחר 20 דקות של בדיקת תחום המושב על כל כיווניו, הוא חזר לעולם הסרט, לסופו של המירוץ, שאיפשר לשנינו להתרווח לקראת הסוף הטוב הידוע מראש.

מתחקיר קצר שנעשה בקרב הורים מסביב עולה כי קהל היעד כאן הוא בעיקר בנים בני שש-שבע, חובבי "מכוניות". אחים ואחיות מתחת ומעל לטווח הגילים הזה, הורים וסבים ייהנו פחות, הרבה פחות. לאמיצים יש גם גרסת תלת-מימד.

"מטוסים" (ארה"ב, 2013). בימוי: קליי הול. 92 דקות. דיבוב לעברית.