פסטיבלים - ביקורת דיסקים: שלום גד, חנוך ואיינשטיין בהופעה

את שלום גד סביר שלא תשמעו בפלייליסט של שום תחנה ובכל זאת שווה לבדוק מה שיש לו להציע. ההופעה המשותפת של אריק איינשטיין ושלום חנוך מלפני 25 שנה, שיוצאת עכשיו על גבי דיסק, ממחישה לנו כמה טוב נשמעים יחד שני גאונים מוזיקליים, כשיש ביניהם חיבור אמיתי.

חופש הפאתוס

ככל שהולכים ומתיישרים יוצרי המוזיקה המקומיים אל מול הסטנדרטים שמבטיחים להם מקום טוב בפלייליסטים של תחנות הרדיו, כך קל יותר לזהות ולהעריך את אלה שמתעקשים לשמור על הקול השונה והמיוחד שלהם, וגם לשלם על כך את המחיר.

כזה הוא למשל שלום גד, חבר בהרכב המקורי של להקת פונץ`, עם שני אלבומי סולו שזכו לביקורות טובות הרבה יותר משהצליחו למשוך קונים לחנויות, ואלבום שלישי טרי טרי, ששוגר לחנויות המוזיקה לפני כמה שבועות, בד בבד עם הוצאה מחודשת של אלבום הסולו השני שלו, "בסוף המדבר".

יש משהו באלבום החדש, שמצליח למשוך את האוזן באופן מיידי. גד הוא בעל גוון קול ייחודי וסגנון שירה תיאטרלי, והוא אינו מתבייש לתת לעצמו חופש מלא לצעוק ולהשתמש בכל הפאתוס האפשרי כדי להביע את כל תחושותיו. אפשר בהחלט להצביע על שיפור ניכר ביכולתו הווקאלית מאז האלבום הקודם, שנותן לו מרחב ביטחון ומאפשר לו לעשות זאת היטב. לאטרקטיביות הזו, מוסיף לא מעט גם ליווי הרוק הקופצני, הסוער והרענן של להקת היהלומים (שגד הקים ב-1994 ומלווה אותו לכל אורך קריירת הסולו שלו), אשר משתנה ומגוון מספיק לאורך האלבום, ומאפשר להאזין לו בכיף בנשימה אחת.

19 שירים קצרצרים, ובכולם יש סיפורים המדברים על פניה השונים של האהבה, נושא שגור ולעוס למדי, אבל נקודת המבט האישית של גד, הכנות, הטון המיוסר ואולי אפילו הבוסריות המסוימת שבה הוא בוחר לחשוף את רגשותיו, מעניקים לאלבום הזה נופך אישי ואינטימי, ומציירים תמונה של איש מורכב שיש לו הרבה מה להגיד, ושווה להטות לו אוזן מדי פעם בפעם.

שלום גד – "בסוף המדבר", שלום גד והיהלומים – "אהבה", האוזן השלישית.

בהשראת איחוד קיצי אחר

שלום חנוך ואריק איינשטיין, הם שני אנשים, שהיו כבר בתחילת דרכם מיוחדים ופורצי דרך, אך גם אטרקטיביים מספיק כדי לשכנע רבים בצדקתם. בשנת 1980, אחרי שנים לא מעטות של פעילות משותפת, וכמה אלבומים שקשה לדמיין איך היינו מסתדרים בלעדיהם, החליטו השניים לצאת לסיבוב הופעות משותף. 25 שנים אחרי, החליטו בחברת אן.אם.סי להוציא בפעם הראשונה את ההקלטה המקורית והשלמה מאותו סיבוב הופעות על גבי דיסק כפול, אולי בהשראת איחוד קייצי אחר, שמתרחש בימים אלה.

מדהים כמה החיבור של השניים זורם היטב. חנוך פותח את ההופעה עם "לא יודע איך לומר לך", ואז, בטבעיות מושלמת, נכנס איינשטיין עם "סן פרנסיסקו על המים" (שנכתב במיוחד עבור הסיבוב הזה). חנוך עושה לו קולות, חוזר לקדמה עם הסיפור המשעשע של "תפסתי ראש על הבר", ואז ממשיכים השניים בביצוע משותף ל"בדרך לגימנסיה", שמצליח להביא אותי בכל פעם מחדש לכדי צמרמורת, עם "מאיה" של שלום חנוך, ועם מחרוזת של 19 דקות נהדרות משירי שבלול (עם קולה הצעיר של דפנה ארמוני), וכל זה רק בחלקו הראשון של האלבום. תענוג יוצא דופן, שחוזר על עצמו שוב ושוב, ושוב.

אריק איינשטיין ושלום חנוך בהופעה משותפת, אן.אם.סי.