כבר למראה אוהל הקרקס  הצבעוני, כולנו מתרגשים. אצלי הוא מעורר איזה זיכרון, מתוק  לפחות כמו צמר הגפן שנאכל בהמשך בפנים.

"וואו אף פעם לא הייתי בתוך אוהל קרקס אמיתי",  אומר הילד שלי, בן השש, שמבקר בקרקס מגיל שנתיים. השנה הוא כבר יזכור את החוויה.

סלטות כפולות ומשולשות

מוזיקה לטינית שמחה מחממת את האווירה בתוך האוהל והמופע מתחיל כשכל המשתתפים עולים לבמה למעין תצוגה מקדימה וריקוד פותח.  אז מציג מנחה הקרקס את סיפור המסגרת:  "האגדה מספרת כי במקום רחוק מכאן, נסתר מכל בני האדם, נמצא אי קסום, אי מטבעות זהב. האי והאוצר האבוד שבו, נשמרים על ידי נסיך ונסיכה וצבאם מפני הפיראטים הרעים אשר מנסים בכל כוחם למצוא את האי ולבזוז את המטמון האבוד".

את המופע פותחת "הנסיכה": אנה פיליפובסקה, יוצאת נבחרת פולין בהתעמלות. היא מופיעה בשני קטעים מצוינים. הקטע הפותח מתרחש בתוך חצי כדור שקוף מלא במים, ממנו היא יוצאת ונכנסת. קטע שהוא שילוב של שחייה אמנותית ואקרובטיקה מימית (וקשה להכחיש, יש בו גם משהו אירוטי). היה קצת קריר, הילדה שלי הוטרדה מאוד בשאלה אם המים חמים או קרים.

בהמשך המופע תחזור הנסיכה פיליפובסקה לבמה לקטע שבו היא מלהטטת תלויה על בד שמשתלשל מתקרת אוהל הקרקס, בגובה רב.

הנסיכה פיליפבוסקה , צילום: רועי ברקוביץ

קטע אקרובטי נשי ומרהיב נוסף, בסגנון שונה, מתרחש בכדור שקוף בגובה עשרה מטרים. בחורה שברירית, עדינה ורצינית רוקדת לבדה במרומים בתוך כדור לצלילי Skyfall של אדל.  הקטע  הזה הצליח ממש לרגש אותי.

את תפקיד שודדי הקריביים מגלמים "לוס קובוס"- להקת אקרובטים אנרגטיים ונפלאים מדרום אמריקה. הם קופצים ועפים באוויר לכל הכיוונים בסלטות כפולות ומשולשות נוחתים על  הרגליים, או אחד על כתפי השני ומנתרים הלאה. בין לבין הם גם רוקדים (והם יודעים לרקוד) ולא פלא שהם גורפים את מרב מחיאות הכפיים של הקהל. כשהם מפנים את הבמה, אחרי אינספור עצירות נשימה, אני מרשה לעצמי אנחת רווחה.

"לוס קובוס", צילום: רועי ברקוביץ

בקטע הבא אנחנו מגיעים למטבח, שם שני אומנים מסין, סו ושף, מגישים להטוטי באלאנס וג'אגלינג  שכוללים סחרור של כדים על הראש, וסיבוב של קערות וצלחות במהירות מסחררת על מקלות דקים. אני מרגישה סביבי את הרצון של הקהל שאף צלחת לא תיפול ואכן כלום לא נופל.

עוד אמנים מוכשרים עולים בזה אחר זה: דואו פופאזוב מרוסיה בקטעי חץ וקשת מצוינים, כולל מכשיר ענק שיורה חצים בשרשרת, עד שהאחרון שבהם מפלח תפוח מעל ראשו של הבחור; שלישיית נאבאס מאקוודור בקטעי איזון ואקרובטיקה בראשו של מוט הנישא על ראשו של אב המשפחה;  נערת גומי היורה ברגליה בחץ וקשת וצמד ליצנים שמפיגים את המתח.

ימין: דואו פאפאזוב, משמאל: שלישית נאבאס, צילום: רועי ברקוביץ

שלישיית High-Wire הם לוליינים שהולכים, מרקדים ומלהטטים  על חבל בגובה רב ו"הם אפילו לא קשורים" כמו שצרחה מאחורי אשה אחת.

אחד השיאים המלחיצים הוא קטע שכונה "פרח הברזל" שזרק אותי הישר ללונה פארק ולגיל 14. שלושה אופנוענים מסתובבים בתוך כדור ברזל לא גדול במיוחד. פעם היה מופע ראווה כזה בלונה פארק, וגם שלמה ארצי שר בזמנו על "איש המוות על אופנוע". זה  הפחיד אותי אז וזה הפחיד אותי גם היום. אל תנסו לדמיין, לכו לראות!

פרח הברזל, צילום: רועי ברקוביץ

אווירת קרקס

יש איזו דלות בתפאורה (הילדים כמובן לא רואים את זה) אבל יחד עם זאת הקטעים טובים מאוד, האמנים מוכשרים ומקצועיים והקהל מהופנט ובצדק. סיפור המסגרת הרגיש לי כמעט מיותר אבל מתברר שלילדים הוא היה חשוב מאוד (הוא היה חסר ב-DVD שנמכר במקום וכלל רק את קטעי הקרקס, ומתברר שזה ממש הטריד אותם). 
 
זה לא אולם תיאטרון, אלא אוהל ארעי והכסאות מפלסטיק. לא הכי נוח אבל חלק בלתי נפרד מאווירת  הקרקס האותנטית לטוב ורע. חלק מזה הוא שבהפסקה יוצאים חלק מהאומנים לקהל למכור  מוצרי פירטים בניסיון להרוויח עוד כמה שקלים. לא קלים הם חיי הקרקס.

ההתנהלות בפנים מסודרת - הסדרנים מפנים למקומות ישיבה, יש אבטחה במקום ובחוץ יש שירותים כימיים.   המופע בן שעה חצי, לא ארוך מדי ולא קצר מדי,  כולל הפסקה של עשרים דקות. במקום נמכרים
תירס חם, צמר גפן מתוק וכיוצ"ב  במחירים של 20-10 שקלים.

מחיר הכרטיס לא זול, 120-79 שקל, אבל יש המון הנחות מכל מיני מקומות ואז הכרטיס מגיע לחצי המחיר. בקופה עצמה אין הנחה צריך לקנות מבעוד מועד.

מניסיון, מומלץ מגילאי שנתיים ומעלה, הם יושבים מרותקים לאורך כל המופע.

הקרקס יופיע בתאריכים 28-13 ביוני במתחם בילו סנטר בקריית עקרון, 4 עד ה19 ביולי בחולון במפרץ שלמה (חניון ליד ימית אלפיים), 25 ביולי עד ה2 באוגוסט בכרמיאל סמוך לקניון חוצות.

לרכישת כרטיסים:  050-7402200.  לרכישת כרטיסים