פסטיבלים - גלי עטרי מקיצה אל החלום

מבין הזמרות המבצעות המצליחות של שנות השמונים, לא הצליחה מעולם גלי עטרי להגיע לדרגת הכוכבות של עופרה חזה או ירדנה ארזי. גם בימי ההצלחה של "אמצע ספטמבר", וההיסטריה של "צעד אחד לפני הנהר" (עם השלאגר המנדנד - "נפאל") הייתה עטרי עצמה כאילו מנותקת מההצלחה. היא הקפידה תמיד לברור את שיריה בקפידה ולהקיף את עצמה באנשי מקצוע מעולים, אבל הייתה חסרה לה המשיכה שהופכת זמרים לכוכבים של ממש.

למעלה משני עשורים מאוחר יותר, מסתבר שהגישה של עטרי יצאה מנצחת. במהלך השנים, החל מחברותה בלהקת "חלב ודבש" וההופעה באירוויזיון בשנת 1979, דרך השתתפות בסרטים ופסקולים מצליחים כמו "הלהקה" ו-"דיזינגוף 99" (שממנו לקוח ההמנון הגלגל"צי - "דרך ארוכה") וכלה באלבומי סולו מצליחים, בנתה לעצמה עטרי רפרטואר אדיר ומלא שירי מיינסטרים משובחים, שחלקם הגדול מזומזם עד היום.

עטרי מודל 2004, בת 50 (אבל נראית מצוין), כפי שהופיעה על בימת היכל התרבות בשבוע שעבר, עלתה דרגה נוספת ברמת הכוכבות. מלווה ב-9 נגנים, היא פרשה במשך שלוש וחצי שעות את כל הרפרטואר הישן שלה, מתובל בחלק ניכר משירי אלבומה האחרון, והרימה את קהל היכל התרבות על רגליו.

המופע בהחלט לא היה מושלם. מבחינה ווקאלית עטרי בוודאי כבר אינה במיטבה, והתקשתה לעתים לעמוד בדרישות הלחנים. גם ההתעקשות לכלול כמעט את כל להיטיה הביאה למופע שהיה ארוך מדי, וקטעי הקישור, שנועדו כנראה מלכתחילה לאולמות אינטימיים, נשמעו מעט צורמים ובלתי ראויים לערב שכזה. למרות כל אלה, עטרי יצאה שם גדולה.

עטרי פתחה את המופע בטונים שקטים מעט, ובלהיטים בינוניים שהשאירו את הקהל בלתי מסופק, אבל לא לאורך זמן. עם התקדמות הערב, ניכר כי עטרי, שנראתה בתחילה לחוצה מאוד, מתחילה להשתחרר וכך גם הקהל, שניצל כל הזדמנות וכל שיר קצבי כדי לרדת לרחבה שלפני הבמה ולפצוח בריקודים.

בחלקו השני של המופע, הקהל כבר היה שייך לה. בין להיטיה הגדולים ושירי האלבום החדש, שזרה עטרי ביצועים משלה לקלאסיקות כמו "החיים בורוד" של אדית פיאף (כפי שחידשה אותו קורין אלאל), ו"יידישע מאמא" שהוקדש לאימא שלה. בביצועים האלה נשמעה גלי עטרי אחרת וטובה יותר. זמרת אמיתית שיודעת למצות את העומק והרגש של השירים שהיא שרה.

כשעלתה עטרי על הבמה כדי לתת הדרן ואמרה – "אני רוצה עכשיו לשיר שיר של נינט טייב", היא נשמעה מעט ממורמרת, אבל על אף ההבדלים ביכולות בווקאליות, הביצוע שלה ל-"מקיץ אל החלום" היה עדיין מצמרר. השיר הזה ללא ספק שייך לה. אחרי זה, בא רצף אדיר ומלהיב של להיטים ותיקים יותר, ועטרי שנראתה כמי שלא רוצה שהערב הזה יסתיים, עשתה כמיטב יכולתה לשמור גם על הקהל במצב דומה.

אני מודה ומתוודה - לפני המופע הזה, הערכתי לגלי עטרי הייתה מדודה. חשבתי על זמרת בינונית עם חומרים לא רעים, ששיחק לה מזלה והצליחה לשחזר הצלחה גם בגיל מאוחר יחסית. אחרי המופע הזה שיניתי את דעתי. אם היה לי כובע, הייתי בוודאי שוקל להוריד אותו כעת.

כתב וצילם: אורן בר-אל