אין הרבה  סופרים שפורצים מעבר לשולחן הכתיבה אל אמנויות הבמה אבל מבחינת הסופר חגי ליניק (חתן פרס ספיר לשנת 2011 על ספרו האחרון "דרוש לחשן") "אמנות היא פלטפורמה וזה לא כל כך משנה אם אתה מוציא ספר, כותב מחזה או עורך מופע".
 
את דרכו התחיל ליניק כמוזיקאי. במהלך השנים הוא הוציא לאור שלושה ספרים, יצר ב-2010 סרט תיעודי עם איה סומך בשם "מתחת לשטיח" וב-2012 כתב את "דוהרים", מחזה יחיד שהציג שמואל וולף ובוים על ידו, ביחד עם אילן תורן. "לכל מקום אתה מביא את הכישורים שלך וכל היתר זה  רק ללמוד את השפה הטכנית", הוא אומר.
 
הסיבה לשיחה היא סדרת מופעים שליניק יזם, ערך ומשתתף בה בשם "אנטי שפע". כל אחד מהמופעים כולל קטעים  באורך של כשמונה דקות של אמנים מתחומים שונים:  שירה, מוזיקה, וידאו ארט, פרפורמנס, תיאטרון. בסך הכל אורל המופע כ-70 דקות והוא גם כולל ארוחה. האירוע הרביעי בסדרה  יתרחש ביום שישי, 19 בספטמבר  2014 בתיאטרון תמונע בתל אביב. 

"כולם הולכים היום על כמויות, על שפע מדומה"
  
מאחורי אירועי "אנטי שפע" עומדת אידיאולוגיה: "נמאס לי מהרייטינג והפלסטיק ומהתיאטראות הגדולים שמתמחים בלא להגיד כלום תמורת מקסימום כסף", אומר ליניק, "נמאס לי מכל תרבות ההמונים, וזה כולל את סטימצקי ואת  חוק הספרים ואת כל מה שהופך את האמנות לתעשייה.
 
"אמנות נמדדת באיכות ולא בכמות וכולם הולכים היום על כמויות, על שפע מדומה. אתה לא מקבל תמורה עבור הכסף שלך, השיטה היא לקחת כמה שיותר כסף ולתת לך כמה שפחות ואצלנו זה להיפך. אדם בא לראות מופע, משלם מעט כסף  (50 שקלים, כולל הארוחה) אבל רואה מגוון של אנשים מאוד מוכשרים שמתייחסים לאותו נושא מכיוונים אחרים,  ואני מקווה שהוא מקבל תמורה ויוצא עם חומר למחשבה".
 
מה הביא אותך לסוג הזה של פעילות אמנותית?
 
"כשאתה כותב ספר אתה יושב שלוש שנים לבד ומוציא את זה לאור. פה רציתי לעשות משהו עם אנשים וזו הזדמנות גם להגיד משהו, גם להתראות עם אנשים, לעשות דברים טובים וגם הקהל נהנה מזה - כולם מרוויחים מכל הכיוונים".
 
ליניק משתמש במונח "קדם תיאטרלי" כדי לאפיין את מה שהוא מנסה לעשות בערבים האלה, מבהיר "הרעיון הוא לא שאתה לוקח משהו, מעבד אותו עד הסוף ומבריק אותו עד הסוף אלא מגיש משהו בלי שכבת הלק, משאיר קצוות של החומרים, כשמרגישים את העבודה ומאיפה בא התהליך".
 
עם זאת הוא מקפיד להדגיש שזה אינו מופע מאולתר, החומרים כתובים מראש וגם נעשות חזרות על הקטעים המוזיקליים. "אלה אנשים שיש להם מה להגיד והם יודעים איך להגיד את זה בצורה מעניינת. הם לא מוכרים דיבור סתמי, אלא עומדים מאחורי זה, יש מאחורי הדברים תוכן, מהות וכוח. זה לא פטפוט, זה ההיפך מפטפוט".

אנטי שפע, ציור: ענת בצר (תמונת יח"צ)




משהו אורגני  

לכל מופע נבחר מראש נושא. המפגשים הקודמים עוסקים ב"נוכחות", "היעדרות", "פירוק". המופע הנוכחי יעסוק ב"אירוח" והמופע שלאחריו ב"אופנה".
 
מה מתוכנן למופע הנוכחי?
 
הרעיון הוא להביא את אותו נושא מכל מיני פלטפורמות שונות. אז בהקשר של אירוח - מורה לערבית בשם עמוס אבידב ילמד במשך חמש דקות את הקהל ערבית, משהו שיקרב את השפה הערבית באופן נעים, ערבי זה לא רק אויב. המתרגם עודד וולקשטיין יספר איך זה להיכנס לשיר של משורר שכתב באנגלית ולהיכנס לאינטימיות, לקרביים שלו, ולהעביר את זה במילים.
 
"מודי בר און ישיר את שיר 'נאום הגבר' של יענקלה רוטבליט. דב נבון  יגיש מונולוג ממחזה של  יוסף אל דרור  'שתי טיפות מים'. אלונה דניאל תשיר שיר חדש למילים שאני כתבתי והיא הלחינה, המשוררת  דנה לובינסקי מקריאה שיר ועובד אפרת וההרכב המוזיקלי שלו ילווה אותה  וייכנס עם המוזיקה לתוך המילים שלה. אבי טוויג ינגן קטע של שופן".
 
מה אתה עושה בדקות שלך?
 
"אני מגיש את מונולוג הפתיחה שמתעסק במצב הנוכחי הפוליטי וגם בנושא שהערב עוסק בו. אני גם שר ומנגן, כי אני מוזיקאי במקור, שיר שכתבתי ושיוסי פרץ הלחין". 
  
במה כרוכה עריכה של ערב כזה?
 
"היות ואני ביישן ולא אוהב לפנות לאנשים שאני לא מכיר, אני פונה לאנשים שאני מכיר, או למכרים של אנשים שאני מכיר, בוחר אותם לפי הטעם שלי ומתלבט אתם איזה חומר שהם יבחרו. זה לא שאמן מגיע עם משהו מהבית ומדביק את זה לערב,זו לא הופעה מודבקת. אני בא עם אג'נדה, אני רואה את התמונה הגדולה ואני קובע את הליין אפ. אני כותב את מונולוג פתיחה שלי ולפעמים כותב חומר גם למשתתפים. המעורבות שלי הרבה יותר עמוקה משל עורך. בסופו של דבר הקהל מגיע ורואה משהו אורגני".