"פתיחת עונת הצייד", סרט הביכורים של הבימאית הגרמניה פרנצ'יסקה שלוטרר הוא יצירה עוצמתית ומרגשת שקשה להישאר אדיש כלפיה.

להאכיל את הפרות ולהעמיד יורש

זוהי דרמה תקופתית המתרחשת בגרמניה, בימי מלחמת העולם השנייה, אך בניגוד לסרטים אחרים המתרחשים בתקופה זו, השואה אינה נוכחת בה, אלא נמצאת מאחורי הקלעים. בקדמת העלילה דווקא הגרמנים הכפריים, יושבי ההרים הירוקים, החיים בשקט פסטורלי, הרחק מזוועות המלחמה.

פריץ, איכר גדול וחמור סבר (האנס יוכן ואגנר) מוצא ביער יהודי נמלט (כריסטיאן פריידל) ומחליט להעניק לו מחסה, תמורת עזרה במשק.

יום אחד הוא  מבין שהיהודי יכול לתת לו משהו הרבה יותר משמעותי מלחטוב עצים ולהאכיל את הפרות. זרע. וכך נרקמים יחסים בלתי אפשריים בין פריץ, גבר הסובל מחוסר אונות, לבין יהודי נמלט, המתבקש לתת את זרעו על מנת לספק יורש לפריץ ולאשתו היפה, אמה (בריג'יט הובמאייר).

"פתיחת עונת הצייד", צילום: יח"צ

חזות מאיימת, איש עדין

הסרט מצליח לצלול לעומק הרגשי של כל אחד משלוש הנפשות, בזכות התסריט המצוין, ועוד יותר בזכות המשחק המחונן. אבל ההישג העיקרי הוא בדמותו של פריץ, שנראה איכר גס ואטום. בתחילת הסרט פריץ מעיד על עצמו שאינו מבין ברגשות, אבל מבין בחיות. כשפרה לא מצליחה להרות הוא קושר אותה, ומשלח בה את הפר הכי חזק. כך הוא מסביר לאלברט כשהוא שולח אותו למשימה.

פעם בשבוע פריץ יוצא, כנהוג באזורים כפריים בגרמניה, לשתות בבר האזורי. בשולחן יושבים חבריו השיכורים, ביניהם קצין נאצי. הם ספק תוהים, ספק לועגים, לכך שאין לו יורש. הם מספרים בכוונה בדיחות גסות על סקס. חלקן מרושעות במיוחד, ומשלבות סקס ויהודים.

הסצנות הקשות ביותר בסרט, הן כאשר פריץ ממתין מחוץ לדלת חדר השינה, בעוד היהודי מקיים יחסי אישות עם אשתו. הצופה קרוע בין האישה שמתמסרת ליהודי הצעיר והנאה, לבין פריץ, שלא מעלה בדעתו מה מתרחש שם, ויחד עם זה מתענה. במהלך הסרט הוא ילמד שבני אדם הם לא בהמות. אם כי לצופה נרמז כבר בתחילתו, שלמרות חזותו המאיימת, הוא איש עדין. כשאשתו אומרת לו  שאחת הפרות אינה מניבה עוד והגיע הזמן לתת אותה לשוחט, הוא מתקשה להיפרד ממנה, ודוחה את הקץ.

"פתיחת עונת הצייד", צילום: יח"צ

פשטות חסרת יומרה

אין הרבה סרטים העוסקים באין אונות. הראשונים שעלו בראשי הם "סקס שקרים ווידאו טייפ", ו"בוני וקלייד". ב"סקס", גרהאם האימפוטנט (ג'יימס ספיידר) מוצא פורקן בצילום נשים המספרות על המיניות שלהן, ורק כשהוא צופה בהן, הוא מתעורר מינית. ב"בוני קלייד" קלייד (וורן בייטי), שלא מצליח לקיים יחסים עם בוני, מוצא פורקן בשימוש בנשק ובמעשי שוד פזיזים וחסרי סיכוי. אבל אף אחד מהסרטים הנ"ל לא עוסק בנכות הזו בעומק וברגישות, כמו פה.

הסרט הוא סרט קטן מאוד. הוא מתחולל רובו ככולו בחוות העץ של האיכר ואשתו. צילומי הפנים אפלוליים, והאור היחיד הוא אור טבעי ורך. רך כמו הסרט כולו, שמבוים בעדינות רבה. בפשטות חסרת יומרה. תוך שימוש מועט במילים. סרט נפלא.