כצפוי, "שנת חורף", סרטו החדש של אחד הבימאים המעניינים הפועלים כיום, נורי בליגה ג'יילן הטורקי, הוא סרט ששווה להתאמץ לצפות בו. אורכו למעלה משלוש שעות, ולמרות  שזהו משך העלול להרתיע, כדאי להתגבר על החשש.

חיים נפרדים באותו בית

גם סרטו הקודם של ג'יילן, "היו זמנים באנטוליה" היה ארוך, אך קל יותר לצפייה בזכות מסעה המצחיק מריר של חבורת גברים המנסים במהלכו של לילה חשוך אחד, לאתר גופה. "שנת חורף" הוא תובעני וכבד יותר, ובעיקר חלקו הראשון - המפוזר יותר ומשמש כאקספוזיציה ארוכה -  קשה לצפייה. אך כאמור, הסרט מומלץ.

במרכז הסרט, המבוסס על שני סיפורים קצרים של צ'כוב, זוגיות שעלתה על שרטון. ואכן, בני הזוג, איידן וניהאל לא נראים יחד עד מחציתו של הסרט, משום שהם מנהלים, באותו הבית, חיים לגמרי נפרדים.




שנת חורף (תמונת יח"צ)

התסריט נכתב על ידי ג'יילן ואשתו, וזהו שיתוף פעולה שני שלהם. בראשון כתבו ושיחקו זוג  בסרט "אקלימים" שהיה בוסרי משהו, ועסק אף הוא בזוגיות:  בעל שאינו תקשורתי, ואשה הנוקטת צעדים קיצוניים כדי להגיע ללבו.

גם בסרטם הנוכחי הגיבור מיזנתרופ. איידן (חאלוק בילגינר) בעל בית המלון "אותלו", ספון בחדר העבודה שלו, שקוע בכתיבה, ונמנע מלפגוש את אומללותה של אשתו הצעירה, ניהאל (מליסה סוזן).

במקום ניהאל יושבת לצדו בערבים הקרים אחותו הגרושה (דמט אקבאג), שחיה עם בני הזוג. תפקידה בסרט לא ברור, אולי מיותר אפילו, אבל היא זו שמטיחה בפניו שהעובדה שהוא כותב למרות חוסר הכישרון שלו (כך היא טוענת) מוכיחה שהוא סובל מהונאה עצמית. והיא כנראה רומזת על תקינות יחסיו עם אשתו.

שנת חורף (תמונת יח"צ)

קונפליקט שמעורר הזדהות עמוקה

לאחר מחצית הסרט, שמתמלא בשיחות הארוכות בין איידן לאחותו, בתאור הסביבה הענייה בה חי איידן העשיר, ובנופיה עוצרי הנשימה של קפדוקיה  - מתרחש המפגש הטעון בין בני הזוג.

המפגש ממחיש את יחסי התלות בין השניים, ואת ניסיונותיה העקרים של ניהאל להשתחרר מתלות זו. הסיטואציה שמציתה את האש בין בני הזוג היא ניסיונו של איידן להתערב בעמותה שניהאל מנהלת, כדי להצילה מטעות איומה. אבל ניהאל מוכנה לטעות, ובלבד שבעלה לא יסרס בעלה את הטריטוריה היחידה שבה היא מרגישה עצמאית. זהו קונפליקט שמעורר הזדהות עמוקה, ונדמה לי שהוא קיים בין בני זוג רבים בצורות שונות.

בנוסף, ניהאל אומרת שהיא לא אוהבת אותו יותר. אבל היא תלויה בו כלכלית. הוא אוהב אותה כל כך, ומוכן לסבול את חוסר אהבתה ובלבד שלא תעזוב אותו. הדיאלוגים בין השניים ארוכים מאוד. יש יגידו סובלים מפטפטנות יתר, מה גם שהשחקנים יושבים זה מול זה, ואינם עושים דבר, מלבד לדבר. אך כיוון שהדיאלוג נאמר על ידי שחקנים מצוינים, והוא כתוב היטב, התוצאה מרתקת.

שיחות נפש ארוכות ומתישות אודות זוגיות נראו כבר בסרטים שמטרתם לחקור את פשר הזוגיות. נדמה שבמאי הסרטים הללו יוצאים מנקודת הנחה שזוגיות היא בלתי אפשרית, ותוהים למה אנחנו בכל זאת דבקים בה. כך ב"עותק נאמן למקור" של עבאס קריוסטמי שבו נראה זוג מטייל בסמטאות עיר עתיקה בפרובאנס, ואגב שיחה מתגלים הפערים העצומים בתפיסת הזוגיות של שני המינים, כך ב"לפני חצות", החלק השלישי בטרילוגיה של ריצ'רד לינקלייטר, בו זוג נשוי כעשור מנתח באכזריות את יחסיהם, וכך  ב"תמונות מחיי נישואין" של אינגמר ברגמן.

מה שבטוח הוא שהרבה יותר מעניין לשמוע שיחות מתישות של זוגות אחרים, מאשר את אלו המתנהלות אצלך בבית, ואני, באופן אישי, מאוד מחבבת את הז'אנר.