התסריט ל"פוקס קצ'ר", של הבימאי האמריקאי בנט מילר, מתבסס על ספרו האוטוביוגרפי של המתאבק מרק שולץ, שזכה במדליית זהב במשחקים האולימפיים של שנת 84'.

במרכזו מערכת היחסים ההרסנית בין המתאבק, לג'ון דו פונט, המולטי מיליונר שתמך בקריירה שלו, ובהמשך גם בקריירה של אחיו, המתאבק דייב שולץ.

סטיב קארל חושף חניכיים

שלושת סרטיו המצוינים של בנט מילר - "טרומן קפוטה", "מאניבול" והחדש "פוקס קצ'ר" -  עובדו לקולנוע מסיפורים אמתיים. הבחירות האמנותיות שנעשות במעבר ממציאות לקולנוע, מעניינות בעיני, וב"פוקס קצ'ר" במיוחד.

כאן הבמאי נצמד בדיוק מרבי לפרטים הקטנים ביותר, החל ממראן של הדמויות, וכלה בעיצוב הפנים של האחוזה בה מתרחש הסיפור. שינוי מהותי אחד כן נעשה, בעלילה דווקא, כדי להגביר את הדרמה. שני האחים המתאגרפים מעולם לא שהו בו זמנית, באחוזתו של המיליונר שתמך בהם.

הסרט הקודר והמוקפד הזה, ריתק אותי כל כך, עד כי צפיתי לאחר מכן גם בתיעוד הקיים ברשת אודות הפרשה, כדי ללמוד על עבודתו של מילר. מצאתי סרט טלוויזיה תיעודי שנעשה על ג'ון דו פונט, וסרטוני אגרוף של האחים. הסרטונים מעידים בראש ובראשונה על העבודה המרשימה שעשה הבמאי עם שחקניו בעיצוב הדמויות.

הבולטת בהן היא דמותו האקסצנטרית של המיליונר, שמגולמת על ידי הקומיקאי סטיב קארל ("המשרד"). שערו של קארל נצבע אפור, ושיניו נצבעו בחום אפרפר כדי שיעידו על הריקבון הפנימי באישיותו. כשקארל מגלם את דו פונט מחייך או צוחק, הוא חושף גם את החניכיים, והתוצאה מצמררת. לקראת סוף הסרט, ג'ון דו פונט הפיקטיבי, צופה בסרט דוקומנטרי על עצמו, שבו מספרים הסובבים אותו כי הם רואים בו אב ומורה רוחני. דו פונט המקורי אכן אהב תיעוד, וברא את מי שרצה להיות, באמצעות סרטים מוזמנים, שאחר כך שרתו נאמנה את מילר.

פוקס קצ'ר (תמונת יח"צ)

צ'יינינג טייטום, מגלם את מארק שולץ, בריון מגודל, חסר בטחון ומוכה גורל. מסירותו של טייטום לתפקיד מגיעה לשיאה בסצינה בלתי נשכחת. אחרי הפסד באחת התחרויות, מארק מסתגר בחדר המלון, נכנע להתקף בולימי מכוער, ולאחריו דופק את הראש במראה שמתנפצת על פניו. הוא ממשיך לדפוק את ראשו, עד שהוא מחורר גם את הקיר שעליו היא תלויה.

גם מרק רופאלו כדייב שולץ  -  כובש. הבמאי העניק לראפאלו את משקפי הראייה האוריגינליים של דייב מאותה תקופה, והשניים נעזרו בסרטונים הביתיים של משפחת דייב שולץ כדי ללמוד את דמותו. דייב היה אדם נדיר בטוב ליבו, ורופאלו מצליח להביע זאת בחיוך, באינטונציה של הקול, ובהתנהגות ה"דובית".

מתאבקים כרקדנים

דו פונט שגדל בבדידות, תחת השגחתה של אמא מסרסת, סבל ממיניות לא ממומשת, הומו אירוטית.

תשוקה הומו אירוטית היא אחד הנושאים המבעבעים מתחת לפני השטח של הסרט, עוד לפני שדו פונט נכנס לתמונה. באחת הסצינות היפות בתחילתו, נראים שני האחים מתאבקים במסגרת אימון. השניים מצולמים כרקדנים המחוללים בעדינות על הפרקט, כשרק צליל חריקת נעליהם על משטח הגומי נשמע.

ואולם ביטויי התשוקה בסרט אינם מפורשים. יתכן שכמה אמיתות הנוגעות לנושא זה (למשל זהותו המינית של מרק שולץ) נחסמו מטעמים אישיים או משפטיים. אך כשג'ון דו פונט עולה על משטח האימונים במכנס אדום קצרצר והמצלמה מתמקדת במכנס, ברור לנו מה הבמאי רומז.