לא מעט זמרים ביצעו את השיר הנודע "בדרכי שלי" I did it my way. הביצוע המוכר הוא זה של פרנק סינטרה, אבל מעטים יודעים שמי שהלחין את השיר היה קלוד פרנסואה, ה-כוכב של צרפת בשנות הששים והשבעים.

קריירה מצליחה, מוות לא הרואי

קלוד פרנסואה יצר וביצע עשרות להיטים שנרקדים עד היום במסיבות חתונה בצרפת - חלקם מקוריים, חלקם קאברים ללהיטים אמריקאים בני תקופתו -  ואם להשתמש במונחים מקומיים, היה הצביקה פיק הצרפתי.

במילות השיר הנודע, הזמר, היודע שסופו קרב, מסכם את דרכו. באופן מוזר, חוץ מפרנק סינטרה, לכל מבצעי "בדרכי שלי", ארב בפתח מוות טרגי. אלביס פרסלי ביצע את "בדרכי שלי" בשנת 73', ארבע שנים לפני שמת, עקב תאווה מופרזת לסמים ואוכל. סיד וישס, מנהיג להקת הפאנק "סקס פיסטולס", ביצע את השיר ב 79', מעט לפני שמת ממנת יתר של הרואין, ואף קלוד פרנסואה, נפטר זמן קצר לאחר ביצוע השיר.



בדרכי שלי (צילום: יחסי ציבור)

וישס ופרסלי, ההרסניים לעצמם, ידעו ככל הנראה שהם משחקים משחק מסוכן, אבל פרנסואה, הטוב והתמים, שלא הייתה בו טיפת הרס עצמי, לא יכול היה לדעת שקריירה מזהירה עתידה להיקטע במוות לא הרואי, כמו התחשמלות בזמן רחצה באמבטיה.

זהו סופו הידוע מראש של הסרט הצרפתי, בבימוי פלורן אמיליו סירי, סוף שבזמנו עורר בצרפת גל שמועות שמא היתה זו התאבדות, או רצח. כל כך קשה היה להאמין בסוף המביך של האליל הצרפתי.

בגלל המוזיקה

אבל מעבר לאנקדוטה על מותו, סיפורו של פרנסואה, אינו יוצא דופן, או מעניין במיוחד. מה גם שהקריירה שלו לא הייתה כרוכה בנפילה. האיש כאמור לא נגע בסמים, בקושי שתה אלכוהול, והיה חדור מוטיבציה ושמחת חיים שסחפה את מקורביו.

ובכל זאת כדאי לראות את הסרט. בגלל המוזיקה הקיטשית-מקסימה, בגלל ההופעות המבוצעות לתפארת, בליווי רקדניותיו - שנקראו על שמו, ה"קלודטס", ובגלל השחקן הבלגי, ג'רמי רנייה, שדומה לו בצורה בלתי רגילה.

קלוד נהג למרוט את גבותיו, שעיטרו את פרצופו הנשי גם ככה, חליפותיו היו צמודות בצבעים "מזעזעים" ושפע של נוצצים, ורנייה מצליח לשחזר את הופעתו בדיוק רב. סיבה נוספת היא העיצוב התקופתי: הסרט מקפיד על פרטי וינטג' ולוקיישנים ברוח התקופה, וחזותו ססגונית, ברוח הזמר.



בדרכי שלי (צילום: יחסי ציבור)

הבעיות הן, שחוץ מרנייה, הדמויות האחרות שטוחות ואף מגוחכות, הסצינות דלות ומהוות טעימות קטנות מאירועים מרכזיים בחייו: פרנסואה מתחתן, אביו מת, פרנסואה עובר ניתוח אף, הלהיט הראשון שלו, קניית הבית הראשון, הופעה ראשונה באולימפיה.

בסרטים עלילתיים, הניגשים לספר את חייו של זמר, כבר נראו גישות מקוריות מזו. למשל "אני לא שם" על בוב דילן, או "8 מייל" על הראפר אמינם. אפילו על קלוד פרנסואה נעשה כבר סרט, נהדר, "פודיום". במרכזו מעריץ-כפיל של קלוד פרנסואה, ושם, דרך התמקצעותו ככפיל, וההשתתפות בתחרות כפילים, אנחנו לומדים  על מושא ההערצה שלו.