"החולד הקטן", מחזמר לילדים וגם להורים מאת ירון אדלשטיין ואהרון לוין, היא הצגה חדשה המבוססת על ספר ילדים גרמני, "על חולד קטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש".

לוין ואדלשטיין עיבדו וביימו, יעל נחשון לוין הפיקה, איתמר גרוס על המוזיקה והנגינה, ומהשיחה עם דניאל סבג - שאותו אתם מכירים מתפקידו כאבישי ב"זגורי אימפריה" - המגלם בהצגה את החולד, ניכר עד כמה מעורבים כל משתתפי ההצגה בבייבי החדש שלהם, המוצג גם כפרויקט מימון המונים בהדסטרט.

ביומיים הקרובים גם אתם לתרום את חלקכם לפרויקט הזה, שמעדיף את הדרך העצמאית המאפשרת לו לשמור על שמחת חופש היצירה האופפת אותו.

קומדיה של טעויות קקי

"זה סיפור על חולד שחי לו בכיף בתוך מחילה", מספר סבג, "ואז יום אחד הוא עושה מעשה חריג ויוצא מהמחילה, ואיך שהוא יוצא הוא חוטף גוש חרא על הראש".

של מי?

"זהו, זה כל העניין. בגרסה של הספר קוראים לזה 'על חולד קטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש', וכל ההצגה אני בעצם מחפש ממש בטירוף מי עשה לי על הראש ומתחקר את כל החיות. זה ספר גרמני שהרבה מאוד מכירים אותו גם פה, ספר מאוד מוצלח וחינוכי, תאמיני או לא, ממש מקריאים את זה שם בקטע חינוכי של כל ההתעסקות של הילדים עם הקקי, זה נורא מעסיק אותם בגיל הזה. גם אותנו המבוגרים זה מעסיק, אותי באופן אישי זה מאוד מעסיק... וזה דמות אדירה, של בנאדם שרק רוצה להיות לבד ושיעזבו אותו בשקט".

קראת לו "בנאדם"...

"כן, כי זה אני. זה טיפוס שאני נורא אוהב. בנאדם שהוא עצבני כל הזמן, ובלית ברירה הוא הולך לחפש, ממש עושה חקירה, פוגש מלא חיות בדרך, ועם כל אחת יש לו דיאלוג נורא מצחיק. זה מבוסס על קומדיה של טעויות, על אי הבנות, וכל חיה אומרת לו, 'לא, אני עושה ככה...', ואז מחרבנת עליו חרא אחר. הסוס מחרבן קוביות, היונה משפריצה שלשול. זה נורא מצחיק, זה קורע. המבוגרים נורא נהנים, והילדים נהנים מהומור אחר. זה לא סתם פיפי קקי. זה בדיחות ברמה אחרת".

אתם מכוונים באמת את ההצגה לגילאי 12-3. איך עובדים לטווח גילאים רחב כל כך?

"העניין הוא שבאמת, לדעתי, זה לא עד גיל 12 אלא 3 עד 99, אם את שואלת אותי, כי גם מבוגרים נורא נהנים. כל אחד מקבל את זה במובן אחר".

הומור לא מתיילד

בסופו של דבר הרי גם לנו מחרבנים לא מעט על הראש

"בדיוק. זה בדיוק המצב. בנאדם שמקבל לשלם מיליון כסף לביטוח לאומי ומנסה לבדוק את זה ורק מחמיר את המצב שלו ומחרבנים עליו עוד יותר, והוא מגלה שהוא חייב גם פה וגם פה וגם פה... הילדים נהנים מהממד הוויזואלי. אנחנו לא עושים קקה. יש פתרונות נורא יפים לכל סוג של יציאה. זה משהו שהוא גם נורא מרהיב וגם נורא צנוע, ומכלום פתאום נהיית במה. זה הרבה קסם, אם תרצי.

"הדמות שעושה את כל החיות הוא שחקן אחד (איציק לילך) שכל הזמן מתחלף. הוא שם על עצמו אלמנט שמזכיר יונה ועושה יונה, וזה כמו קסם, אז הילדים משתגעים, וליותר מבוגרים זה ברמות של הדיאלוגים הנורא מצחיקים. יש דיאלוגים נורא שנונים שילדים עד גיל 10 או 12 נורא נהנים מהם.

"למבוגרים יש באמת את כל העניין של מוסר ההשכל, וזה שבצורה מאוד מעוותת זה חינוכי, וזה פשוט, וזה עושה חסד עם הצגות ילדים. זה לא משהו מתיילד. אני כבר לא עושה הצגות ילדים, ואת זה לא יכולתי שלא לעשות. דחפתי את זה בלו"ז הצפוף מאוד כי הייתי חייב משהו אדיר כזה.

"אהרון גם נורא מזכיר את אבא שלו (חנוך לוין – ט.ג.) בהרבה מובנים. אני רואה קשר ישיר. זו פעם שנייה שאני עובד איתו, וגם בהצגת ילדים הוא מצליח להביא את ההומור המקברי, המיוחד, הלא מתיילד, ועושה המון קסם לילדים. הוא לא עושה להם פיפי קקי כזה".

גם איתמר גרוס הוא חלק מהצוות שעבר איתך להצגה הזו מההצגה הקודמת שעשיתם עם לוין

"הוא מדהים והמוזיקה שהוא הלחין להצגה מדהימה. עשינו באמת גם הצגה קודמת עם אהרון למערכונים של של אבא של אהרון, וגם את המוזיקה שם הוא עשה, וגם עכשיו הוא הביא לחנים מדהימים, והוא איתנו על הבמה. יש קטע שהוא יוצא מהמוזיקה ונהיה זבוב יחד עם השחקן השני. בעצם הזבובים מגלים לי מי חרבן עליי, כי הם מזהים לפי חוש הריח ויודעים להתאים את הריח לחיה, והמוזיקה באמת מרהיבה. אין דברים כאלה".

כמה התרחק העיבוד של אהרון לוין וירון אדלשטיין מהספר המקורי?

"הספר עצמו הוא די דק ופשוט. העיבוד זה ממש כמו משהו חדש. בספר יש רק את זה שכל חיה עושה משהו אחר, ויש רעשים שונים של יציאה, אבל הוא השמין את זה מאוד במחזה. זה ממש דיאלוגים ברמת היחסים והדמויות והמצב הדרמטי. הם עשו עבודה נפלאה".




החולד הקטן (תמונת יחסי ציבור)




"קראתי את החומר ונקרעתי מצחוק"

בשנים האחרונות יש בארץ תעשייה די מדהימה לילדים. גם דברים נורא מסחריים, אבל גם דברים מאוד איכותיים. למה בעצם בחרתם ללכת על הדסטרט, ולא להשתלב בצד האיכותי של תיאטראות הילדים?

"לפי דעתי הדסטרט זה רק חלק מהעניין. זה היה קורה בכל מקרה. הדסטרט יעזור לזה להתקדם. אני חושב שברגע שאתה עושה משהו שלא ממש קשור למיינסטרים ולסל תרבות ולדברים כאלה, חופש היצירה הרבה יותר גדול, וזה גם סוג של בונבוניירה כזאת שרצינו לעשות משהו פרטי שהוא שלנו, שנוכל להגיע להרבה מקומות שתיאטרון לא יכול להגיע אליהם.

"אנחנו יכולים, לצורך העניין, להגיע למקומות כמו ספריות, או למקומות קטנים אחרים שתיאטרון רפרטוארי קשה להגיע אליהם. אנחנו יכולים להגיע בעצם לכל אדם, לכל קבוצה שמזמינה אותנו.

"ברור שיש גם את הסיכון, אבל אנחנו נורא סומכים בעיניים עצומות על הדבר הזה, כולנו, והפרטיות מאפשרת ליצירה להיות הרבה יותר חופשיה וטובה. יש ערך מוסף בזה שזה כל כך פרטי. אהרון לא רצה להיות קשור לגוף שיגיד לו, 'פה תוריד בתפאורה, פה תוריד במשהו אחר', כי ככה זה עובד בארץ".

העיסוק בסיפור הזה התחיל מההורות של יוצרי "החולד"?

"הכל התחיל בכלל מהילד של אהרון שלא הפסיק לבקש לקרוא לו את הסיפור בלילה, ואז אהרון ראה שהילד בטירוף, וגם בהצגה הילד השתגע. אני לא הורה אז אותי זה לא תופס במובן של ההורים אלא דווקא במובן של החולד והמצב שלו בחיים. לפעמים אתה מרגיש שיש לך משהו ביד, וזה לא קורה הרבה, שיש לו את הערך המוסף הזה ואת הקסם הזה שעובד בלי מאמצים. שהטקסט נותן את זה, המשחק הפשוט, הצנוע.

"אנחנו לא עושים פה פירוטכניקה, לא משתגעים, ועדיין יש פה עולם מדהים, וזה מאוד מאפיין את אהרון, וזה לא קורה הרבה. מאוד נדירים הרגעים האלה בתיאטרון. אני בכלל כבר באתי להגיד לו לא, כי החלטתי שאני אומר 'לא' השנה להצגות, ובאתי, וקראתי את החומר, ונקרעתי מצחוק. לא קורה לי אף פעם שאני ככה נקרע מצחוק בקריאה של מחזה, ואמרתי לו 'אני שלך', ועשינו את זה בכלום זמן. תוך חודש העמדנו הכל פיקס".

פנינה או מוקש לשחקן

הזכרת קודם את הלו"ז הצפוף שלך, ואני משערת שזה קשור לאבישי, התפקיד הבאמת נפלא שאתה עושה ב"זגורי אימפריה"

"קודם כל אני מאוד שמח עליו, אני מאוד אוהב את זה, זה הכי חשוב, וכן, יש בעקבות זה עוד תפקידים, היו עוד שתי סדרות שעשיתי מיד אחר כך. זה תפקיד שהוא פנינה לשחקן, אבל הוא גם מוקש, כי זה משהו שבהתחלה בכלל לא ידעתי איך לגשת אליו. היה נורא קשה לעשות משהו כל כך שונה ממך, וכל כך לא לשפוט את הדמות, ולא ללכת לאובווייס של מפגר, ויצא משהו, שאתה מרגיש באוויר שיש בו בעייתיות, אבל אתה לא יודע מה בדיוק הבעיה. הוא כן נורמטיבי והוא כן מתנהל, אבל יש איזה משהו... אני קראתי לזה מישהו שהוא נורא נורא רגיש. כי בהרבה מובנים הוא הרבה יותר חכם מכולם.

"בעונה הראשונה זה עוד היה רקע לסיפור, אבל בעונה השנייה עולה החיפוש שלו אחרי האמת ואחרי ההתבגרות, והניסיון לצאת מהקונכייה, דברים שיוצאים מצחיקים אבל הם באים מרצון נורא אמיתי  להתבגר ולפתח עמוד שדרה, וזוגיות.

"היה פרק אחד מאוד חזק שממש נפתחה הבעיה ובכינו שם, ומה שקרה בעקבות זה יצר משהו נורא מטורף כבר למחרת, ואני פתאום עם מלא טלפונים על כמה שאנשים מזדהים עם זה, כי הם הורים, או שהם בעצמם כאלה, או שאחים שלהם כאלה, אין בנאדם שלא אמר לי, 'אני מכיר אחד כזה', או, 'יש לי מישהו כזה במשפחה', ופתאום מצאתי את עצמי מייצג משהו שלם של אנשים שהם בדרך כלל בצל ומתעלמים מהם, ופתאום הם מקבלים דמות שהיא העניין. אנשים שהם כאלה מאוד מזדהים, והם גם אומרים לי שזה אחד לאחד, וזה נורא משמח, כי אני לא עבדתי מדמות או משהו, אלא מהאינסטינקט. מאור (זגורי) ואני כבר עובדים שנים ביחד, ויש לנו כימיה מאוד טובה, ופשוט סמכתי עליו, ואני ממש שמח על זה".

 
"החולד הקטן" תעלה ב-30 במרץ 2015 ב- ב17:30, במוזיאון תל אביב, אולם אסיה. הצגות נוספות: 2 במאי ב-11:00 בסוזן דלל, 10 במאי ב-17:00 באודיטוריום וייל בכפר שמריהו, 23 במאי ב-11:00 במוזיאון תל אביב לאמנות, 27 ביוני באודיטוריום רוזין ברמת אביב ו-11 ביולי ב-11:30 במוזיאון תל אביב לאמנות.
 
מחירי כרטיסים: 70-60 ₪. לרכישת כרטיסים היכנסו לאתר של החולד הקטן: ttp://www.hacholed.com
לתמיכה בהצגה - בהדסטרט