מוזיקה - איזבו - סקסית צבעונית ומתפרצת

כמעט בלי ששמנו לב, בעיצומו של החורף הקר, הפך הג`ה פן למקום החם בעיר. ממעמקי רחוב קומפורט בפלורנטין, בדרך כלל רחוב של מוסכים, מגיעים אלינו ערבים של מוזיקה לוהטת, מיוזעת וספוגה באלכוהול.

בכניסה לחצר הפנימית של המועדון קיבל את פנינו טיפוס עב כרס, קולני ומזוקן והציע לנו עראק בכוסות פלסטיק קטנות. כמובן שנענו בחיוב והבנו שכנראה צפוי לנו ערב מעניין. לפני הכניסה לחלל ההופעות, כשהעראק עוד לא עלה לראש, הספקנו להציץ בגלריית האומנות שנפתחה בקומת הקרקע. יוזמה ברוכה שנותנת במה לאמנים צעירים.

הערב כולו היה חגיגי מאוד ומהודר. הפעם הכינו בג`ה פן ארוחה מוזיקלית דשנה בת שלוש מנות: ענת סגל מחממת בהופעת בכורה עולמית, "איזבו" המיתולוגית כמנה העיקרית ו"פרווה חמה" הביזאריים לקינוח. המקום התמלא עוד לפני הופעת החימום והקהל הסתער על הבר כדי לרפד את עצמו באלכוהול לפני שההופעות יתחילו.

לאחרונה התפתחה בדרום תל-אביב סצינה של מוזיקה צוענית. מרכזה במסיבות הצועניות בג`ה פן ושלוחותיה בברים בעלי נטייה סלאבית כמו ננוצ`קה וז`אז`ו. הרוח הצוענית הביאה לתל אביב שמחת חיים, הרבה אלכוהול ומוזיקה חמה ומחוספסת שמדברת לקהל ששבע מביטים אלקטרונים קודרים וחלולים. "איזבו" משתלבת בסצינה החדשה ובהחלט ממשיכה אותה.

כשחברי הלהקה עלו לבמה אדי העראק כבר אפפו את האולם המלא וניכר כי הקהל מתרגש משהו. הלהקה קיימת כבר 14 שנה ונדמה שעכשיו זה בדיוק רגע נכון בשבילה להוציא את התקליט, שמעריציה במחתרת חיכו לו זמן כה רב.

"איזבו" בהחלט מוכרת ומוערכת ברחוב המוזיקלי. רן שם-טוב, הסולן והיוצר המוביל בלהקה הוא כבר מפיק מבוסס (מוכר בעיקר מעבודתו עם יהודית רביץ) וגם ניר מנצור המתופף מוכר מהופעות טלוויזיוניות. החיבור של הלהקה לזרם הצועני הוא לא מקרי. מתופפה המקורי של הלהקה, תמיר מוסקט, היה אחד האורחים הראשונים של ימי שישי הצועניים בג`ה פן והוא עצמו מייצר מוזיקה דומה עם הרכבים כמו ביג לייזי ו-J.U.F בניו-יורק.

הלהקה מאוד סקסית וצבעונית על הבמה. ההופעה מתחילה באנרגיות גבוהות כששם-טוב צורח מעל כולם. השירים קצרים, קצביים מאוד וטעונים בהשפעות שונות ומשונות. קצת מזרחי, קצת בלקן, קצת סבנטיז – קשה מאוד להגדיר את המוזיקה שהם עושים אבל הם מלאים בתשוקה ובהרבה מאוד אנרגיה. מילות השירים קומוניקטיביות, למרות האנגלית, במיוחד בזכות יכולת השירה המצוינת של שם-טוב. חלקם המשיכו להסתובב לי בראש שעות אחר כך.

הבעיה בהופעות שמתחילות באנרגיות גבוהות היא שאין כל כך לאן להתרומם. הלהקה המשיכה להפגיז שירים שיצרו אווירה די הזויה אבל להופעה חסר מומנטום, בשום שלב לא הייתה התפוצצות או איזה שיא שזכור במיוחד. ההופעה אמנם עושה חשק לקנות את האלבום אבל נדמה לי שאם היא הייתה בנויה קצת אחרת ואם הייתה קצת יותר תקשורת עם הקהל זה היה יכול להיות קרקס אמיתי – ולא עוד הופעה טובה.

החיבור בין "איזבו" לג`ה פן כמעט מושלם. זוהי תקופה מצוינת למועדון האוונגרדי בדרום העיר ואולי גם תחילתה של תקופה מצוינת ל"איזבו". לי נראה שהפריצה הגדולה הגיעה, עכשיו יהיה מעניין לראות איך להקה וקהל מעריצים שהתרגלו לחיות בשוליים יסתדרו תחת אור הזרקורים.

עוד על איזבו