פסטיבלים - ביקורת דיסקים: החדש של מדונה

האלבום החדש של מדונה מעתיק במוצהר ושלא במוצהר מכל מקום אפשרי, אך האם השיק המדונאי מצליח לחפות על כך? אורן בר-אל בדק.

בהפוכה

כמה עוד אפשר לכתוב ומה עוד אפשר לומר על מדונה, אחת מהנשים המרתקות והמדוברות ביותר בתרבות הפופ מאז ומעולם, שכוח המשיכה שלה נובע רבות מתוקף היותה זמרת פופ סופר מצליחה, אבל לא רק. כל אספקט בחייה הפרטיים של הגברת מסוקר כאילו היה זה מינימום טקס חתימת הסכם שלום במזרח התיכון, וכל גחמה או תחביב חדש שהיא הוגה, הופכים מיד גם לטרנד אופנתי ובינלאומי.

שני האלבומים האחרונים של מדונה לא ממש הצליחו לפגוע. אולי היא הייתה קצת שיכורה מההצלחה האדירה של "Ray of Light" מ-1998, שזיכה אותה בסופרלטיבים רבים ובד בבד גם הפך להצלחה מסחרית יוצאת דופן, כשהחליטה להמשיך באותו הקו האלקטרוני, אבל קצת שכחה להכניס אל הבלילה גם שירים טובים. יש לציין, שההצלחה הבינונית של שני האלבומים, וגם כמה ניסיונות קולנועיים מבישים למדי מאותה התקופה, לא פגעו כהוא זה בהילה הזוהרת שמלווה את האישה הזו בכל אשר תפנה.

ובכל זאת, עלבון הוא עלבון, ומדונה החליטה להתמודד עימו בדרך מקורית למדי. במקום לנסות להמשיך ולגוון, ולהביא את המוזיקה שלה אל מקומות מעניינים במיוחד בתקווה לייצר עניין מחודש במוזיקה שלה, היא החליטה להביא אותה בהפוכה, ולהקליט את אחד מהאלבומים הכי פחות חדשניים בקריירה שלה, שמעתיקים במוצהר ושלא במוצהר מכל מקום אפשרי, ועל אף כל זאת, להצליח ולמשוח אותו בשיק המדונאי, כך שישמע רענן ופריך, וייחטף מהחנויות כמו לחמניות מתוקות בבוקר יום שישי. על פי הפרסומים הרשמיים, במהלך היומיים הראשונים לצאתו לחנויות, מכר האלבום החדש ברחבי העולם כשלושה מיליון עותקים.

סליחה ואם ננעלו

בינינו, מה יכול להיות יותר קיטשי וחסר מקוריות מסימפול שיר לעוס של להקת אבבא, ובכל זאת מדונה היא היחידה שיכולה להפוך את הרעיון הזה לקטע מוזיקלי מקפיץ ואנרגטי, שמדבר אל קהל המועדונים, תחנות הרדיו ומבקרי המוזיקה כאחד. או מה יותר צ`יזי מאשר להקליט שיר שהמילה "סליחה" חוזרת בו במגוון גדול של שפות (כולל עברית)? ועדיין, כשמחברים את הרעיון הזה אל מקצב דאנס ממכר ולחן מצוין, ומניחים אותו בידיה של המדונה ובידיו של המפיק סטיוארט פרייס, העניין מקבל תפנית חדה וממריא אל על.

בקטעים אחרים, אפשר למצוא אותה מייצרת דיסקו א-לה דונה סאמר ופופ קלולס א-לה קיילי, ואפילו משתדכת לזמר תימני שמזמר לו בהנאה את השיר "אם ננעלו".

אין באלבום הזה רגע מנוחה אחד. החל בצליל השעון המתקתק שפותח את האלבום, מתחברים הקטעים אחד אל השני כמו במיקס-טייפ מהודק, שמשביח ומרומם גם את הקטעים הבינוניים יותר באלבום לרמה הכללית המצוינת, וממשיך לזרום באינטנסיביות חסרת רחמים עד לקטע המסיים של האלבום, ובו מגלה לנו מדונה את משנתה. "זוהי מי שאני/ אם זה מוצא חן בעיניכם, ואם לא/ אפשר לאהוב אותי, או לעזוב אותי/ מפני שאני לעולם לא אפסיק". תאמינו לי, באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב.

Madonna – Confessions on a Dance Floor, Warner/Hed Arzi