סרטו הראשון של השחקן ראסל קרואו ("גלדיאטור", "המבול") כבמאי, הוא סרט מבולבל, עשוי בטעם רע, משוחק באופן צולע, ומשעמם למדי.
מבוהל בחדר העריכה
ג'ושוע קונור (ראסל קרואו) הוא איכר אוסטרלי שאיבד את שלושת בניו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בקרב על גליפולי - מערכה שהתרחשה בטורקיה, בין כוחות האימפריה הבריטית (יחד עם הצבא הצרפתי, האוסטרלי, והניו זילנדי) לבין כוחות האימפריה העותומנית. לימים הקרב נודע כאחד העקובים מדם.
לאחר שהוא מאבד גם את אשתו הוא מחליט לצאת לטורקיה לחפש את גופות בניו ולהביאם לקבורה לצדה.
הבעיה העיקרית בסרט, נובעת מהמעברים התכופים מדי, בין הזמנים השונים: שנות ילדותם של שלושת הנערים הנעדרים, התקופה בה לחמו בגליפולי, וארבע שנים לאחר מכן - תקופת ההווה של הסרט, בה נראים ג'ושוע ואשתו האבלים.
את הזמנים השונים מייצגות סצנות קצרות, לא מפותחות, נעדרות דיאלוג משמעותי, המלוות בנעימת פסנתר או כינור, המנסה כביכול לפצות על העדר עומק רגשי. קרואו מרבה לעשות שימוש במניירה של השתקת הסאונד הפנימי של הסרט. במקומו, הוא מלביש מוזיקה חיצונית. למשל, קרואו נראה זועק לשמים, אך קולו לא נשמע, רק מוזיקה המחליפה את זעקותיו.
נדמה שקרואו הגיע מבוהל לחדר העריכה, ושם נשלפו מארגז העורך, כל הכלים האפשריים לשדרוג החומר המצולם: כותרות המדווחות על זמן ומקום, סלואו מושן, פלשבקים קצרצרים המדמים הבזקי זכרון, ערבובי זמנים. מוזיקה. בלגן.
גם הניסיון להוסיף הומור לדרמת המלחמה המקרטעת, נכשל. כשג'ושוע מגיע לאיסטנבול, ושומע לראשונה את המואזין, הוא נבהל. בהמשך כשהמואזין נשמע שוב, הוא שואל את מנהלת המלון, "מה הם מוכרים שם בחוץ?".
עקבות במים (צילום: יחסי ציבור)
קתרזיס בשליש האחרון
האקזוטיקה הטורקית, מצטלמת יפה. שווקיה של איסטנבול, נשותיה הרעולות, החמאם הטורקי, בתי הקפה עם הנרגילות, כל אלו נראים נהדר, כמו גם הים האגאי.
גם נשים יפות מלוהקות לסרט. האחת איישה, מנהלת המלון, (אולגה קורילנקו, שהשתתפה לצדו של טום קרוז בסרט המדע הבדיוני "אבדון") והשנייה, זונה העובדת במלון, כתומת שיער וחיננית (איזבל לוקאס). אך הקיטש מתרומם לשיאים כשג'ושוע ואיישה מתאהבים, ובשתי סצינות אהבה (שוב, הקול מושתק אך השפתיים נעות) הם נראים סועדים לאור נרות, ומשפריצים מים זה על זו באחת מתעלות העיר.
לקראת השליש האחרון הסרט הופך מעניין ומהודק יותר, כך שמי שבכל זאת מחליט לראותו, ירוויח קתרזיס מסוים. מעבר לכך, מעלתו העיקרית של הסרט, היא המסר האנטי מלחמתי השזור לכל אורכו.
זה בא לידי ביטוי באסון שפקד את ג'ושוע ובמסעו הבלתי מתפשר להביא את בניו לקבורה הולמת, בצילומי הזוועות במהלך הקרבות, ובשיחות, כמו זו הבאה: אחד החיילים הטורקים שואל את ג'ושוע: "למה האוסטרלים נלחמו בטורקיה? בגלל אדמה?" עונה לו ג'ושוע: "האוסטרלים לא צריכים אדמה. נלחמנו שם בשביל עקרון." אומר לו החייל: "אוסטרלים מטומטמים. אם כך אני מבין שכדאי לעשות אתכם עסקים".