זו לא הפעם הראשונה שלנו בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון ולסרטי בובות, וגם השנה לא כדאי להחמיץ את הפסטיבל המקסים הזה בלב חולון, ממתק של קיץ, לילדים וגם למבוגרים.  

בכניסה לפסטיבל קידמה את  פנינו גברת קשישה (ואולי היה זה אדון) עטורת מחלצות סרוגות יפהפיות מכף רגל ועד ראש (בחום של יולי), שגרפה בלי היסוס את פרס הפסל החי להתעלמות מוחלטת ממזג האוויר.

המרכז לתיאטרון בובות בחולון הוא קמפוס קטן ואינטימי, לכבוד הפסטיבל הוצלה רחבת הדשא המרכזית, פוזרו בה כסאות ושולחנות ונבנתה בה במה גדולה למופעי חוצות. בבניינים בשטח הקמפוס נמצאים המוזיאון לאמנות תיאטרון הבובות (שהכניסה אליו חופשית בימי הפסטיבל ומומלצת), אולמות המופעים והקרנות הסרטים וכיתות הסטודיו שבחלקן, מתקיימות  סדנאות לכל המשפחה.

הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון ולסרטי בובות

מעט מאוד מעיל והרבה מאוד דמיון

לב הביקור שלנו היה צפייה בהצגת היחיד של ענת גייגר שבתאי , "מעט מאוד מעיל", שביימה אלית ובר, תיאטרון חפצים מוקפד ורב דמיון.

עליית הגג של סבתא מלאה חפצים ישנים, קופסת תפירה ישנה, טלפון חוגה, סיפולוקס, כלי מטבח ישנים, ארגזים,  קומקומים ושלל ענטיקעס ושמאטס.  הילד דודיק (בובה יפת מראה) מגלה את עליית הגג ואת מעיל ההרפתקאות הישן של סבתא. הוא לובש אותו, ובאמצעות סיפוריה של סבתא  וצולל להרפתקאות מלאות דמיון שבה החפצים הישנים מתעוררים לחיים ומשנים את ייעודם ללא הכר. כך מספריים הופכים לציפור, קופסת התפירה למרכבה, קומקום למלכה, גרביים לכלבלב ועוד ועוד.

בכל אחת מההרפתקאות המעיל הולך ונקרע, ובכל פעם סבתא מתקנת, והופכת  אותו לפריט לבוש אחר כשבסוף ההצגה נשאר אמנם מעט מאוד מעיל, אבל סיפורים לרוב.  

הטקסט מדויק מאוד, נגיש וקולח וגייגר מגישה את הסיפור בנינוחות וירטואוזית, מחליפה בין תפקידי הסבתא ודודיק, ומעוררת לחיים את החפצים כשהמוזיקה תומכת באווירה המשתנה של כל הרפתקה. ז'אנר תיאטרון החפצים מעלה מעצם טיבו שאלות של שימוש חוזר ומיחזור וההצגה מטפלת בנושא הזה באופן מעורר מחשבה ונעדר דידקטיות.


מעט מאוד מעיל (צילום: ליאורה זיתון)

שני בני חמש אנרגטיים, בן ובת,  ישבו מוקסמים ומופתעים במשך 50 דקות ההצגה. בסוף ההצגה גייגר פונה לילדים, מציגה בפניהם חלק מהחפצים הנושנים (מי יודע מה זה? היא שואלת על הסיפולוקס, והדעתן טוען בלהט: מטף של כבאים!) ומזמינה אותם לשחק בחפצים ששימשו אותה בהצגה ולהצטלם עם דודיק. הילדים לא מפספסים את ההזדמנות לאבק אחד את השני במטאטא נוצות, לפטפט בטלפון, ולבדוק הכל מקרוב.

מה הכי אהבת בהצגה אני שואלת למחרת את הדעתן. ב"קצת מעיל"? הוא שואל, "הכי אהבתי את הארמון המצחיק של המלכה". מיותר לומר שארמון לא ממש היה שם אבל הרבה דמיון כן. כוחו של תיאטרון.

מגיל 5 ומעלה.

חוצות: סודות תיאטרון בובות

לסיום הביקור אנו צופים בהצגת החוצות "סודות תיאטרון הבובות" של תיאטרון פופיק. שירלי גולדשטיין ואסף לוינבוק הם בובנאית ומוזיקאי שמדגימים ומספרים לילדים על סוגים שונים של בובות.

ממד ההפתעה נשמר במשך כל ההצגה כשהבובות השונות יוצאות מתוך סלים, לרוב כפריטי לבוש שלא ברור כיצד צריך ללבוש אותם. הניסוי והטעייה הם חלק מההנאה עד ליצירת בובות נאות ומגוונות שמולבשות על הגוף בדרכים שונות (מאחור, בישיבה, על הראש) כשהתוצאה הסופית היא בעצם שילוב בין הפריטים לגופה של הבובנאית, כשילדים מהקהל מוזמנים לבמה לחבור להתרחשות.

גם שילוב המוזיקה (אקורדיון, כלי פריטה,  קלימבה ועוד) מוצלח יותר. ההגשה של הטקסט קצת מאולצת ומתאמצת אבל ההצגה בהחלט מצליחה לחשוף צדדים חדשים של תיאטרון הבובות בפני הילדים במשך לא מעט זמן, 45 דקות.

יוצרים ומבצעים: שירלי גולדשטיין ואסף לוינבוק. ניהול מוזיקלי: אסף לוינבוק. בובות ועיצוב: שירלי גולדשטיין.

***

לסיכום: כייף של פסטיבל. חוויתי, מעשיר, מנעים, וחף לחלוטין ממסחריות (אפילו המזנון במחירים שפויים). 

הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון וסרטי בובות בחולון מתקיים בתאריכים 25-16 ביולי במרכז תיאטרון הבובות- רחוב רמז 13 חולון פירוט אודות מועדי ומחירי ההצגות, מופעי החוצות, הסדנאות הסרטים והתערוכות בפסטיבל באתר הפסטיבל : bubot.net לרכישת כרטיסים: 03-6516848.