רגע לפני שאנחנו נפטרים מהחודש הכי מעיק בשנה – ועם זה, אני בטוחה, לא יתווכחו גם אוהבי הקיץ – מזמין אתכם תיאטרון ירושלים לחגוג את "פסטיבל סוף הקיץ", פסטיבל רב-תחומי המתקיים זו השנה התשיעית ומשלב בין אמנויות הבמה השונות, המוזיקה והתיאטרון, לבין אמנויות מגוונות אחרות, כמו צילום, אנימציה, וידאו ארט  בשלושה ימים של מופעים תחת כיפת השמים.

נבחרת של אמנים המייצגים את השיח האמנותי והתרבותי העדכני יופיעו לאורך שלושת ימי הפסטיבל, וכדי להעצים את השמחה מגיע המופע החותם את הפסטיבל ומביא אל הבמה את "ימן בלוז", ההרכב המהפנט של רביד כחלני, תשעה מוזיקאים נפלאים המגובים, לראשונה, גם בעשרים זמרי גוספל, צעד קדימה בהתפתחות השפה המיוחדת ממילא המאפיינת את ה"ימן בלוז".

דתי של מוזיקה

טקסטים בתימנית, מקצבים שבטיים עתיקים, צלילים עכשוויים והמון נשמה, זה השילוב שלקח את ה"ימן בלוז" רחוק כל כך גם בעולם. אחרי שהופיעו למעלה מ-300 הופעות בינלאומיות, וחודשיים אחרי שיצא אלבומם השני, "אינסאניה", הם חוגגים עם הרכב מתוגבר, ושירים משני האלבומים, לצד שירים חדשים שנכתבו במיוחד לשיתוף הפעולה עם העבריים מדימונה.

"אנשים רואים מוזיקה כבידור או כרגש או כהרבה דברים אחרים", אומר כחלני, "אבל הם לא רואים את זה באמת כדרך חיים וכבסיס למי שהם, ואני חושב שמהבחינה הזאת מוזיקה זה הדבר הכי לא מוערך. העולם הזה מתקיים על בלגן שלם של מלחמות ואי שקט בין אדם לחברו, ואני חושב שהכל נוצר מהמקום הזה של דת ושל פוליטיקה ושל דעה, ואני חושב שאם הדת והפוליטיקה והדעות של האנשים יתבססו על דברים מאוד בסיסיים ופשוטים, כביכול, כמו מוזיקה, זה משהו שיכול לסדר הרבה דברים בראש של הבנאדם.

"כמו שמוזיקה זה דבר שהיה ונשאר ויהיה כל הזמן, ולא משנה איך מנגנים את זה, אם מנגנים חלש או חזק או אלים או רך, זה תמיד נשאר משהו שהוא טהור, זה תמיד נשאר משהו שמדבר באופן נייטרלי לגמרי, וזה מה שבעצם הביא אותי למצב של לקחת את עצמי חזרה למקום מאוד מאוד פשוט, לקחת את עצמי כדתי של מוזיקה ובעצם להשוות את עצמי למוזיקה", מספר כחלני על הדרך שלו לחזון המוזיקלי שיהיה, לימים, ל"ימן בלוז".

"אני רואה את המוזיקה כמשהו שמזכיר לכל בנאדם מיהו ומהו לפני שהוא מתקיים בעולם הזה. מוזיקה, מבחינתי, זה הבסיס לכל, כי זו המראה הכי נקייה שיכולה להיות לבנאדם, וזה מצחיק שמצד אחד אנשים באים להופעות, ואנחנו, שהסתובבנו ועשינו מעל 300 הופעות בעולם, יכולנו לראות בתוך הקהל את כל הסוגים של האנשים, מכל מיני ארצות, מכל מיני תרבויות, מכל מיני מקומות וצבעים ומה שזה לא יהיה, ולהביא אותם למקום שהם שרים וזזים ומרגישים רגש שהוא מאוד מאוד נקי ועמוק, כשבעצם בדעה היומיומית שלהם הם רבים אחד עם השני על דברים שהם הרבה פחות חשובים מהרגע הזה.

"זה מה שהבנתי כשהתחלתי לכתוב את השירים של 'ימן בלוז', ואני תמיד לומד את זה עוד ועוד ועוד, ורוצה להביא את זה למקום שיהיה יותר ברור לאנשים, ושיקבל יותר הערכה, ושזו לא תהיה עוד קלישאה של עוד מישהו שמנסה לעשות שלום דרך מוזיקה. כי זה אמנם נכון, וזה אמנם נשמע נאיבי, אבל אני חושב שנאיביות זה משהו שאנחנו צריכים, עם כל התחכום הטיפשי הזה, בעצם".

רביד כחלני (צילום: זהר רון)

מוזיקה תימנית, ג'אז, Fאנק וקונטרה טנור

את הדרך ל"ימן בלוז" עשה כחלני בתהליך חיפוש עצמי ארוך ומלא אומץ, שעבר גם בתחנות קריירה משמעותיות כמו עידן רייכל, שבפרויקט שלו נטל כחלני חלק לאורך כחמש שנים.

"כנראה שתמיד הייתי מאוד פתוח בראש להמון דברים, גם במוזיקה וגם בחיים עצמם. הייתי זורק את עצמי לכל מיני סיטואציות, כמו נגיד שהחלטתי שמדליק אותי חצוצרה, אז הייתי לוקח שיעור אחד בחצוצרה והייתי כבר קובע לעצמי הופעה עם חצוצרה ופשוט הייתי זורק את עצמי למצבים בלי לעשות חשבון לכלום. לפעמים הייתי מתבאס על עצמי, לפעמים לא, אבל בתמונה הגדולה נראה לי שזה לקח אותי למקום מאוד טוב, בגלל שהייתי פתוח לסיטואציות של למידה, ולמדתי מהמון אנשים. מכל מיני אמנים גדולים, ומאמנים יותר קטנים, ומאנשים ברחוב מהיומיום, כשהכל בעצם מתפרש אצלי, בסופו של דבר, על הבמה, כי אני מרגיש הכי פתוח והכי נוח על הבמה, לפי דעתי יותר מאשר אצלי בבית".

מה הוליד אצלך את כל השילובים האלה שנכנסו למוזיקה שאתה יוצר?

"אני פתוח לכל. אם זה תרבויות, אם זה מיניות, כל הדברים. זה משהו שמאוד פתוח אצלי, אבל בגלל שאני מתעסק הכי הרבה במוזיקה, שם זה מתבטא הכי הרבה. אני גדלתי בבית על מוזיקה תימנית, עזבתי בגיל די צעיר את הבית והתחלתי לשמוע ג'אז ובלוז ו-Fאנק, כל הדברים האלה שבעיקר קשורים לעולם השחור יותר.

"משם נסעתי לאיזה טיול בסרביה, עם הפרויקט הראשון שלי כזמר, עם יוסי יונגמן. זה היה פרויקט מחול שבעצם הוביל אותי לשמוע שירת כנסיות סרבית. אמרתי שאני רוצה לפגוש את הזמרת ששרה את זה, ואחרי יומיים פגשתי אותה דרך החברה שהייתה לי בסרביה. היא נתנה לי אלבומים שלה, חזרתי לארץ, למדתי את זה אחד על אחד, התקשרתי לסרביה לשאול אם אני יכול לבוא לשיר את זה בכנסיות ואמרו לי שכן. רגע לפני שנסעתי עשיתי תאונה מאוד קשה על האופניים שפיצצה לי את הפרצוף, וזה גרם לי לחשוב שזה אולי לא כזה רציני ללכת לשיר בכנסיות... ואולי אני אלך ללמוד אופרה.

"נרשמתי לאיזה קונסרבטוריון בצרפת, ובינתיים הכנתי את עצמי פה, למדתי קונטרה-טנור, ורגע לפני שנסעתי לשם היה בי איזה דחף לשיר בערבית, וניגשתי לחבר, אלון אמאנו קמפינו, שגילה לי את המוזיקה האפריקאית, ועשינו הרכב קטן שגם ריף כהן הייתה חלק ממנו.

"אחר כך פגשתי את עידן רייכל ברחוב, הזמנתי אותו לראות, הוא התלהב, ואחרי חודשיים הזמין  אותי לעשות אתו את הפרויקט האקוסטי, 'מדברים בשקט' וזה היה חיבור מאוד טוב. אלתרתי שם המון, שזה מה שאני אוהב לעשות ומה שיוצא לי טוב, והמשכתי אתו להפקה 'בין קירות ביתי'. הייתי אתו חמש שנים, למדתי על עצמי המון, הופענו בכל העולם, החיבור אתו היה מאוד מיוחד מבחינתי".

תחבר לי את זה לחזון שהוליד של "ימן בלוז"

"בעצם כל הגילוי של המוזיקה האפריקאית הביא את החזון של 'ימן בלוז'. הפגישה שלי עם עמר אביטל הביאה את זה. זו הייתה הפעם הראשונה שהתחלתי לכתוב שירים משל עצמי באמת. עשיתי את זה גם בגיל 15, אבל לא עשיתי עם זה כלום, ופה זו הייתה הפעם הראשונה שבעצם ידעתי תוך כדי שאני כותב את השירים מה אני רוצה להגיד דרך השירים ודרך המוזיקה".

האלבום הראשון שלכם יצא בהרכב שונה מזה שאתם מופיעים אתו עכשיו

"באלבום הראשון היינו הרכב של תשעה מוזיקאים, ועמר אביטל היה המעבד הראשי של האלבום והביא מאוד את הכיוון הג'אזי ים תיכוני שלו. עכשיו הוצאנו אלבום שני, עם הרכב שונה, וזה אלבום מאוד שונה מהראשון. עדיין שומר על הקו הימן בלוזי, עם מלא השפעות.

"יש את רוני עברין שמביא לאטין לסאונד, יש את איתמר דוארי שמביא סאונד שהוא בין משהו ערבי לספרדי, יש את איתמר בורוכוב שמביא את הג'אז Fאנקי הערבי, ויש את שניר בלומנקרנץ, שהחליף את עמר אביטל על הבס ועל העוד והנגינה שלו שונה. הוא אמריקאי יהודי, שמביא לאלבום השני קצת מהווייב האמריקאי וקצת יותר רוק אוונגרד כזה. הוא בא מהעולם הקלאסי אבל גם מהעולם של ג'ון זורן. ואני כותב את השירים ומלחין ואז מביא את זה לאנשים האלה, שפשוט יעשו מזה מה שבא להם..."




רביד כחלני (צילום: זהר רון)

 גוספל והשפעות של "ימן בלוז"

ובהופעה בפסטיבל "סוף הקיץ" אתם שוב עם הרכב גדול

"כן, בהופעה נהיה שוב תשעה אנשים על הבמה שינגנו בהרכב הכלים שהיה באלבום הראשון. איתמר בורוכוב ושניר בלומנקרנץ, הניו יורקרים, לא יהיו, אבל יהיו רועי חרמון, עודד מאיר, יעל שפירא, נועם חיימוביץ' ויענקלה סגל, ביחד עם מקהלה של עשרים איש מדימונה.

"זה המופע הראשון שלנו איתם וכתבתי גם כמה שירים במיוחד בשביל זה באנגלית. זו פעם ראשונה שאני מציג ב'ימן בלוז' משהו באנגלית, ולא בתימנית, או עברית או צרפתית או מרוקאית, מה שעשיתי עד היום. רציתי המון זמן לעבוד עם מקהלה. במיוחד כזמר. אני מת על קולות. זה מדהים לכתוב למקהלה. אנחנו בעצם מחברים את הגוספל, עם כל ההשפעות של 'ימן בלוז'".

כשבתכלס זה חיבור הכי טבעי

"זה חיבור הכי טבעי כי אני מתייחס לזה באופן טבעי וכי זה גם קשור באופן טבעי, מהמקור של הדברים האלה. הרי כל מה שיש בארה"ב התחיל מאפריקה, שהשפיעה על צפון אפריקה ועל העולם הערבי, ולהפך. אז הכל מאוד מתחבר. כל השירת נשמה מתחברת, ומה שהכי חזק בשירים שכתבתי במיוחד בשביל ההופעה הזו זה שמתחבר שם באופן מאוד ברור השירת נשמה האפרו-אמריקאית, להרמוניות הערביות בשירת הנשמה ערבית, שזה בעצם הדבר הכי ברור שקורה שם. וכמובן שעם כל ההשפעות של ההרכב של 'ימן בלוז', שנמצאות שם כבר, ונעות בין Fאנק לאטין וג'ז וגם בלוז. בסופו של דבר, המילה 'בלוז' מסכמת בשבילי את כל העניין של שירת נשמה.

"יש שם הכל, משירים מאוד מאוד שקטים ומרשימים עם המקהלה ועד למסיבת גוספל/ערבית ביחד. מבחינתי, אני גם נורא מתרגש מזה, ודי לחוץ, כי זה אחריות מאוד גדולה להביא את המקהלה ואת הלהקה למקום של לייצר את כל הדבר הזה ולנגן את כל הדבר הזה ביחד, אבל זה מדהים. זה תהליך שרק גורם לי לרצות עוד. וזו גם פעם ראשונה שאני אחראי על זה לבד פחות או יותר.

"אני לא מוזיקאי שבא מהעולם האינטלקטואלי. חוץ מהשנה וחצי שלמדתי קונטרה-טנור, לא למדתי מוזיקה כמו האנשים שאני עובד איתם, שכל אחד מהם עשה תארים במוזיקה, והם לגמרי באים מהעולם הזה, שתמיד היה חסר לי איפה שהוא. אבל עם השנים גם השלמתי עם זה שאני יוצר את המוזיקה ממקום מאוד אינטואיטיבי ומאוד אינסטינקטיבי, מקום שהוא מאוד ראשוני כזה, אז כן השלמתי עם זה ואני משתמש בזה לטובה, ולפעמים ההרמוניות שלי הן לא לפי הספר אבל הן מסתדרות. מבחינתי כל מה שנשמע יפה ביחד ומרגש אותי ואת האנשים שאני משמיע להם, זה עובד.

"כדי להשלים את הדבר הזה עובדים מסביבי אנשים שהם סופר מוזיקאים, והם מחוננים בטירוף והם מאוד מאוד נוגעים ללבי עם איך שהם יוצרים ומעבדים את הדבר הזה. אחרי כל השנים האלה שאני עובד איתם בצורה כזאת, פה אני כמעט לבד על כל העיבודים ועל התכנית המוזיקלית של העניין".

איך זה נהיה ככה?

"מראש זה היה טבעי שזה יהיה ככה, כי זו מקהלה, וזו בעצם הפינה שאני הכי קשור אליה, וכן רציתי לקחת את זה על עצמי, וגם בגלל שאיתמר דוארי ורוני עברין – שבעוד יומיים ניפגש לעבוד על המקצבים של הדבר הזה בפעם הראשונה – אין להם הרבה זמן, וגם בגלל שרציתי לקחת את עצמי לכיוון של יותר אחריות על התוצאה הסופית, אז גם עשיתי סקיצות עם עצמי של מקצבים וכל מיני כאלה. אני מאמין שרוני ואיתמר יוסיפו לעיבוד הריתמי עוד דברים, אבל אני כן מרגיש שהלכתי עוד שלב לכיוון האחריות שלי בניהול מוזיקלי של משהו מסוים, שזה גם מרגש אותי. זה גורם לי לסמוך על עצמי יותר, כי אני מאוד חסר ביטחון מהמקום הזה, בגלל שלא למדתי מוזיקה. אז זה נותן לי קצת יותר ביטחון.

"חוץ מזה , עם העיבודים של השירים שכתבתי במיוחד לערב הזה עוזרים לי תומר בר, שהוא פסנתרן צעיר מאוד, סופר סופר מוכשר, ועוזי פיינרמן/רמירז, שכותב המון שירי קאנטרי ומאוד מחובר לכל הסאונד שמגיע ממייקל ג'קסון וכל מיני כאלה, אז התחברנו לזה ועשינו שיתוף פעולה על הדברים שם, וכנראה שהוא גם יגיע וייתן איזה סולו גיטרה על אחד מהשירים שעבדנו עליהם ביחד.

"בערב יהיו גם  שני שירי גוספל שהעבריים מדימונה בחרו, ועוד כמה שירים שאני כתבתי במיוחד, ואת השירים החדשים והישנים של 'ימן בלוז' שלחלקם תצטרף אלינו המקהלה, וחוץ מזה יש שם וידאו שזהר רון עושה לשירים החדשים שנכתבו במיוחד לפרויקט הזה, חוץ מהווידאו ארט שעשה אורי בן שבת לשירים של המופע החדש של האלבום השני, בקיצור, זה הולך להיות המון המון דברים ופרטים שאני מאוד מקווה שהם יתחברו באופן מדויק ביחד, ולא יהיה יותר מדי או פחות מדי..."
 
 
רביד כחלני ו"ימן בלוז" יופיעו ביום חמישי, 27 באוגוסט 2015 ב-21:30 במסגרת פסטיבל  "סוף הקיץ" (27-25 באוגוסט ברחבת תיאטרון ירושלים. כרטיסים: 49-28 ₪. לרכישת כרטיסים: 02-5605755.