במסגרת חגיגות עשור ליצירה בתיאטרון קליפה עולה ערב עבודות סולו קצרות של יוצרים צעירים. לילך דקל-אבנרי צפתה בחזרה עם נועה גור, חברת להקת קליפה זה ארבע שנים, שחושפת באומץ רב עבודה ראשונה, "תבניות", המצביעה על סימני בגרות אישיים ואומנותיים.
"ידעתי מה הנשמה שלי רוצה להגיד"
לנועה גור יש סיפור אנושי מיוחד: בילדותה התאמנה בהתעמלות קרקע וחלמה להיות נדיה קומנצ`י. בגיל 14 הבינה שלאולימפיאדה כנראה לא תגיע ועשתה הסבה למחול. לאחר גישוש בסגנונות שונים נכבשה על ידי הפלמנקו. ברגע הראשון שיכלה להתנתק ממסגרות בהן הרגישה כבולה, מיד אחרי הצבא, נסעה לספרד שם חייתה,למדה והופיעה במהלך שש שנים.
בעקבות מחלת פרקים שתפסה אותה בהפתעה ושיתקה אותה פיזית, חזרה לארץ. לכאורה נראה היה שתאלץ להפסיק לרקוד אך נועה לא וויתרה, החלה ללמוד משחק ויום אחד הגיעה לאודישן בקליפה. תהליך ההחלמה היה ממושך אך נועה חזרה לרקוד.
- את חברה בקליפה כבר ארבע שנים, ורקדן/שחקן לא קם לו יום בהיר אחד ומחליט לעלות סולו. מתי הכל התחיל ?
"לפני שנה וחצי, בזמן שהקבוצה הייתה בתקופת מעבר בין הפקה להפקה, ושאלות תקציביות עמדו תלויות באוויר, עידית הרמן הציעה לנו להתחיל לעבוד על סולו. אמנם אחרי חודשיים נכנסנו שוב לחזרות, אבל מאז כל אחד המשיך לשוטט באזורים שלו. במקרה שלי בשאלות שאני מתמודדת איתן שנים, שחלקן אני אולי סוחבת עוד מהילדות וחלקן מן הסתם קשורות למחלה שפגעה בי. כן נאבקתי וחיפשתי. בכל מקרה האימאג`ים החלו להציף. בקיץ, כשהתפנינו, התחלתי לעבוד על הפרויקט באופן מרוכז יותר. ואז התחלתי לכתוב".
- רגע, את אומרת שהתחלת לכתוב אבל העבודה מאוד ויזואלית, נטולת טקסט. מה בדיוק כתבת?
"ידעתי מה הנשמה שלי רוצה להגיד, אבל היה לי חשוב שזה יהיה מוחשי ולכן היה עלי לשכתב שוב ושוב את הרעיונות עד ליצירת סיפור. זה החלק הכי קשה - להוציא לפועל - מרעיון למשהו קונקרטי".
"התבניות שתוקעות אותנו עלולות להביא להרס עצמי"
- ומאיפה צמחה העבודה "תבניות"?
"מהמקום שהעז להתמודד. זאת הייתה ההזדמנות שלי לגעת בנושאים שאינם פתורים. לחשוף משהו ביני לבין עצמי. לתהות מה מקבע אותי, למה אני תמיד חוזרת על אותם דפוסי התנהגות, גם כשאני יודעת שזה לא ממש טוב"
- בעבודה ניכר רצון אז להשתחרר מאותם כבלים, מחיר שאת גם משלמת עליו, אבל כאילו ואין ברירה משום שרק כשאת מסירה אותם את יכולה לנשום באמת.
"כן, אותן התבניות הן מה שתוקעות אותנו.הן עלולות להביא להרס עצמי".
- מה היה מקור ההשראה לדימויים הוויזואליים?
"החיים שלי. למשל – הכדור. מגיל 14 אני מתמודדת עם חוסר ברזל בדם. והנה, אותו כדור ברזל שזורם בגוף הופך למשהו מוחשי שאני עובדת איתו. הסולו הזה העביר אותי מסע רגשי מאד עמוק ואני יוצאת ממנו סחוטה רגשית. לא פשוט להתמודד עם כל הקושי הזה".
- והמוזיקה ? נדמה שגם לה יש סיפור משלה..
"כן, המוזיקה היא קולאז` של קטעים שאני מאמינה שגם אם רק יקשיבו לה יוכלו להשלים סיפור. למשל הפעמונים- במהלך השנים ששהיתי בספרד שמעתי המון פעמונים. ויש מי שאולי אצלו זה יעורר מחשבות על מוות,אצלי זה בא להצהיר שהגיע הזמן. סוג של לידה מחדש".
"עידית עוזרת לנו לא ליפול"
- עד כמה עידית הייתה מעורבת בעבודה, אם בכלל ?
"אני הבאתי רעיון ואחר כך סיפור, ובהמשך חומר ותלבושת וכמובן מוזיקה. קבענו סדרה של פרזנטציות, מעין ציוני דרך במהלך העבודה. ועידית העירה את הערותיה, ועזרה להתמקד"
- קשה להתחיל בלביים את עצמך, כך שאפשר לומר שעידית שמשה כעין חיצונית?
"כן, קשה מאוד לעבוד לבד, אז אנחנו מצלמים את עצמנו בווידאו וצופים בחזרות. עידית נוהגת לשבת איתנו
ולהצביע על המקומות החלשים או הטובים במיוחד. היא עוזרת לנו לא ליפול"
- איך זה לעמוד לבד מול הקהל?
"אני מרגישה שאני יותר עומדת לבד מול עצמי".
- אבל אי אפשר להתעלם מהרגע האחרון של העבודה שבו את מישירה מבט לקהל, אולי אפילו באה בתביעה מסוימת
"זה רגע מפחיד ומרגש שבו אני ערומה לחלוטין. רגע שאני עדיין לא יודעת להכיל ולחיות איתו אבל אני שמחה על ההזדמנות שהייתה לי לאתגר את עצמי".
- מנדיה קומנצ`י לפלמנקו ולתיאטרון תנועה, מה עוד?
"אפשר לומר שקליפה נותנת לי כרגע מענה גם לריקוד וגם למשחק. שילוב מרתק שלא מאלץ אותי לבחור באחד משני התחומים, ומשאיר לי זמן ללמד ולהופיע עם הרכב הפלמנקו - סולו טיאנדה - איתם אני עובדת. ואני בהחלט חושבת גם על בימוי וכוריאוגרפיה. הכל פתוח. תמיד משמח להתקדם והעתיד יגיד מה הלאה".
נועה גור תעלה את "תבניות" במסגרת "ערב בתנועה" בתיאטרון קליפה לצד ארבע עבודות נוספות של יוצרים צעירים הערב, יום חמישי, 8 בדצמבר, ב- 21:00. לפרטים נוספים
"עשר מעלות" - עשור לקליפה
לפירוט כל מופעי "עשר מעלות" בתיאטרון קליפה
08/12/2005
:תאריך יצירה
|