הדרך הארוכה שעשה פיליפ פאטי, עד שהגיע למתיחת חבל בין שני מגדלי התאומים, נפרשת בשני השלישים הראשונים של "על חבל דק", אך אלו דלים בתכנים, ומשעממים. הלוליין פאטי חוזר על עצמו לעייפה, כשהוא מביע את תשוקתו לממש את החלום המסוכן, ובהמשך, חברי הצוות שאסף סביבו מנסים להניעו, שוב ושוב, מלממש את המבצע.

רק בחלקו האחרון של הסרט, בבימויו של רוברט זמקיס, כשהאקרובט הולך על חבל, בגובה 400 מטר מעל פני האדמה, מתרומם הסרט. הצילום בתלת ממד מקבל אז את מלוא עוצמתו, משום שהתהום הפעורה, תחת החבל של פאטי, מעוררת אימה אמתית, בו, וגם בצופה.

סמוראי, לא ליצן

הסרט נפתח בילדותו  ובימי נערותו של האקרובט, ממשיך בהתאהבותו באמנית רחוב פריזאית, עד שיום אחד נתקל במאמר אודות בניית מגדלי התאומים. או אז החל לפתח את מופע חייו. אלו סצנות אינפורמטיביות, יבשות, וחסרה בהן דרמה.

פאטי (ג'וזף גורדון לויט, במבטא צרפתי מדומה) מקריין את הסרט, ולמעשה מנחה אותו, כפי שמנחים תכנית אירוח בידורית בטלוויזיה. הוא עומד בקדקודו של פסל החרות, המשקיף על ניו יורק, ומספר את סיפורו בהתלהבות צעקנית. החלטה זו תורמת לעיצוב הטון הקרקסי של הסרט, שאינו הולם את המבצע, והאיש העומד מאחוריו. בעיני, פאטי היה סמוראי, ולא ליצן.

בסרט התיעודי "איש על חבל" (שביים ג'ימס מארש) עוברת דמות מורכבת יותר של פאטי.  בת זוגו מספרת שבזמן ההכנות הארוכות התמסרה לתמיכה באמן הטוטאלי והתובעני, תקופה שהיתה מתישה ובלתי נסבלת עבורה. לבסוף, לאחר שהובילה אותו יד ביד אל המטרה, סולקה מחייו. חבריו מספרים שבשלב מסוים התייאש, ולולא היו משכנעים אותו להמשיך, היה מוותר. אולם איש מהם לא קיבל נתח בתהילה. רבדים אלו לא נמצאים בסרטו של זמקיס, כמו גם ניסיון לענות על שאלות כמו, מה מוביל אדם לפסוע אל פי תהום? ובאלו מצולות משוטטת נפשו.

על חבל דק (צילום: יחסי ציבור)



מי שצפה בסרט התיעודי בוודאי שם לב שהבמאי שיחזר את הארכיונים הקיימים, בדיוק של אחד לאחד. לשם מה? עדיף היה לייצר מצבים חדשים שטרם נראו, או אולי למצוא דרך להשתמש בארכיונים הקיימים בסרט עצמו.

אפשר לומר על הסרט שהוא מיועד לילדים, בגלל הטון שלו, ומשום שאין בו מורכבות של העולם האמתי. אם מתייחסים לרצף היצירה של רוברט זמקיס, ברור שזוהי החלטה מודעת של יוצר, שבחר להתרפק באופן רומנטי, נאיבי, על מגדלי התאומים, שאינם עוד. הרי גם ב"בחזרה לעתיד" וב"פורסט גאמפ", סרטיו הקודמים, נעשו מחוות רומנטיות, ילדותיות משהו, להיסטוריה האמריקאית.

על חבל דק - מועדי הקרנות

מי הגיבור? מה הסיפור?

"אגדת האחים קריי" שעלה גם הוא השבוע, מבוסס אף הוא על סיפור אמיתי. במרכז הסרט, האחים רג'י ורון קריי, תאומים זהים, ששלטו בעולם הפשע של מזרח לונדון, במהלך שנות השישים העליזות. טום הארדי ("מקס הזועם: כביש הזעם") מגלם את שני האחים בתפקיד כפול, והוא הסיבה היחידה בגללה כדאי לראות את הסרט.

רג'י היה חלקלק, ובעל סקסאפיל. רון היה סכיזופרני, מגושם למראה, ומהיר חימה. שניהם היו אלימים ומסוכנים, אך כמו ב"איש על חבל", הבמאי והתסריטאי בריאן הלגלאנד עושה בחירות מבניות וסגנונית שמרככות ומשטיחות את התמונה.

הצגתו של רג'י כדון ז'ואן מלא קסם וסטייל, הקצב המהיר של האירועים המסתחררים על המסך, המוזיקה המלווה כמעט כל סצינה - הסרט משופע ג'אז לטיני, בלוז, פאנק וסלסה, האופנה הצבעונית והצעקנית של שנות השישים, אלו לא בונים אווירה של עולם פשע אפל.

התיאור הנוצץ לעיל, אילו היה מנקודת מבטה של פרנסס (אמילי בראונינג), צעירה משועממת וחסרת סיכוי שהופכת לאשתו של רג'י, יכול היה להיות מעניין. ואילו הסרט היה עובר שינוי צורני דרמטי עם התפכחותה של הנערה. אך הלגלאנד לא החליט מי הגיבור, ומה הסיפור שהוא רוצה לספר.

אמנם פרנסס מקריינת את הסרט, אולם הקריינות שלה היא קישוט סגנוני, ויחסיה עם רג'י אינם מרכז הסרט. למעשה לא ברור מה מרכז הסרט. יש בו קצת מהכול: יחסי קנאה בין שני אחים - האחד מוצלח, השני דחוי, סיפור אהבה הרסני בין פושטק לנערה תמימה, הישרדות בעולם הפשע, ואף יחסים הומוסקסואליים.

אגדת האחים קריי (צילום: יחסי ציבור)



זוהי בעצם סקירה אודות חייהם של האחים, ולא "סרט גנגסטרים", או  סרט "פשע אפל", בעיקר משום שהסרט אינו מתמקד במעשה פשע ספציפי, שיניע את העלילה. חווית הצפייה, אם כך, דומה לביקור באחד ממועדוני הג'אז, הנוצצים והגרובים, של הקריי'ס. מה קורה באמת מאחורי הקלעים? על כך נותר רק לפנטז.

אגדת האחים קריי - מועדי הקרנות