פסטיבלים - בכורה ללהקת המחול האתיופי "ביתא" במרכז ענבל

לאחר 17 שנים וחמישה אלבומים, אורן בר-אל חושב שאניה חייבת לחדש קצת את המוזיקה שלה, כדי שתוכל לקבל את הערכתו המחודשת.

עוד פעם ניו אייג` וסינטים רכים?

במהלך שנים לא מעטות, שימשו לי האלבומים של אניה ככדור טבעי נגד כאב ראש. בכל פעם שהלחץ התגבר והרגשתי את הרכות מתחילות לפעום במרץ, אחד האלבומים של הזמרת האירית עם הקול המלאכי היה יכול לסדר מיד את המצב. האפקט היה דומה בתוך הרכב באמצע כביש סואן או בחדר חשוך וסגור, והשאיר אותי נאמן למוזיקה הזו, שבמשך ארבעה אלבומים (מאז "Watermark" בשנת 1988), לא הראתה שום סימן להתפתחות או שינוי.

ועכשיו, חמש שנים מאז האלבום האחרון, אחרי שאחד השירים ממנו ("Only Time") הפך להמנון הבלתי רשמי של אירועי האחד עשר בספטמבר בארצות הברית, ושיר שתרמה לפסקול הסרט "שר הטבעות" הציג את המוזיקה שלה בפני קהל חדש ורחב עוד יותר, היא מוציאה את אלבום הסולו החמישי שלה, ומבקשת ממני לתת בה אמון פעם נוספת.

אבל, לצערי, הפעם זה לא כל כך קל. אפשר לומר אמנם, שאניה הצליחה למצוא איזשהו סוג של שיווי משקל נדיר בין אלמנטים של מוזיקה אירית, והפקת ניו-אייג` מרחפת, שחבל לגעת בו. הפקה שמשלבת שכבות אווריריות של סינטים רכים ואת קולה הדקיק והיפהפה, אם זה בשירה רכה ועדינה או כשקולה משוכפל לכדי מקהלה שלמה, והופכת קטעים מהאלבומים שלה לאפוסים מרהיבי אוזן. אבל בפעם החמישית, נדמה שהיא מותחת את החבל קצת יותר מדי.

דמיון רב מדי

אם הייתה אניה מראה איזשהו סימן לזה שהיא רוצה אותי כמו שאני רוצה אותה, מנסה להכניס קצת אלמנטים חדשים, לגוון את המקצבים, את סגנון השירה או את ההפקה המוזיקלית, הייתי מתרצה מיד. אבל כלום. השירים באלבום החדש מלקטים מבלי שום בושה את האלמנטים מכל האלבומים שקדמו לו, עד כדי דמיון רב מדי בלחנים לאורך האלבום, ושירים שנשמעים לא פעם כהעתקים כמעט שלמים של קטעים ישנים.

יכול להיות שאני הוא הבעייתי בסיפור הזה. יעידו על כך הכמויות האדירות של האנשים בכל העולם (וגם בארץ), שעדיין רצים לחנויות כדי לקנות כל אלבום חדש של אניה, וזאת מבלי מכבש יחסי ציבור אימתני כגון זה שליווה את האלבום האחרון של מדונה למשל.

אבל למרות הכל, ועל אף כמה קטעים מוצלחים באלבום החדש, החלטתי לא להיכנע. בכל מערכת יחסים חייבים לשמור על איזושהי מידה של הדדיות, ועכשיו זהו תורה של אניה לעשות כמה צעדים טובים לכיוון שלי.

Enya – Amarantine, Warner/Hed Arzi