"הלילה שלפני" היא עוד קומדיה, בסדרת הקומדיות האמריקאיות הפרועות, שסת' רוגן, השחקן הכותב והמפיק, לוקח בהן חלק יחד עם חבריו -  קליקה קבועה המונה שחקנים כמו ג'ונה היל, ג'יימס פרנקו, והכותב אוון גולברג, שהיה אף שותף בכתיבת התסריט בסרט הנוכחי.

הבימאי, ג'ונתן לוין, עבד עם רוגן (ועם גוזף גורדון לויט, המשחק גם כאן לצידו של סת') בקומדיה 50/50.

מבצע מורכב באופן מופרך

הסרט מתרחש בלילה אחד, ערב כריסטמס -  זמן המקטלג את הסרט כ"קומדיית כריסמס", למרות שזהו בהחלט לא סרט לכל המשפחה בסגנון "שכחו אותי בבית". במהלך הסרט  שלושה חברי ילדות יוצאים למסע הוללות מסורתי. מטרתם להגיע למסיבה סודית, הטובה בעיר, עם שקית גראס.

עלילת ההרפתקאות של הסרט נשזרת סביב קניית הגראס והבאתו בשלום למסיבה, ולכן מתואר פה מבצע מורכב, מורכב באופן מופרך. הרי מה הבעיה לקנות בניו יורק בירת הסמים שקית גראס, של חמישה גרם בסך הכל, הנכנסת לכל כיס ונישאת בקלות? שום בעיה. את הדילר הם מכירים מימים ימימה, כסף לא חסר להם, ולמשטרה לא אכפת.

סיפור זה דומה מדי למנוע העלילתי של "סופרבאד" (2007), הקומדיה המעולה של אותה חבורה, שהפכה לקלאסיקה. גם שם, שלושה חברים מנסים להגיע למסיבה נחשקת, עם כמות אלכוהול שתשקה את כל השכבה בתיכון, וזאת כדי שיוכלו לאבד את בתוליהם בחברת הבנות השיכורות. המכשולים העומדים בפניהם אמתיים. אסור באמריקה לקנות אלכוהול מתחת לגיל 21, הפרוטה אינה מצויה בכיסם והבחורות אינן מתעניינות בחנונים של בית הספר.

כאן, שלושה בוגרים, אייזק, כריס ואיתן, בני שלושים פלוס, מנוסים לעייפה, קונים גראס. את הבתולים איבדו מזמן. אשתו ההריונית של אייזק (רוגן) נתנה את ברכתה כשציידה את בעלה בקופסת סמים (עם ג'וינט אחד, לרוע המזל, "כי היא לא מבינה בכמויות").

הם פוגשים את הדילר המוכר להם והמכונה מר גרין (מייקל שאנון) וניגשים אליו ביראת כבוד ובפחד, גישה לא ברורה, כי הוא נראה עייף ומובס, אפילו לעומתם. דמותו של הדילר מאכזבת משום שיש לה מקום חשוב בקומדיות הללו וזוהי תמיד קרקע נרחבת ליצירתיות ( למשל, ג'יימס פרנקו כדילר ב"אננס אקספרס" היה בחור תמים וגלוי לב, המחפש נואשות חברים).

בהמשך אייזק וחבריו רודפים אחרי צעירה מוזרה, בטח לא מסוכנת, ששדדה מהם את שקית הגראס. כל זה לא מצליח להיבנות להרפתקה שגוררת סיבוכים אמיתיים.



הלילה שלפני (צילום: יחסי ציבור)

חלש ובכל זאת מצחיק

שני רעיו של אייזק, כריס (אנטוני מקי) ואיתן (גורדון לויט) מציגים הופעה חלשה יחסית, דמויותיהם אינן מעניינות, ואינן תורמות לסרט הומור. רק סת' רוגן, כרגיל, מצחיק וכריזמטי והדמות שהוא מגלם, היא היחידה שמאבדת שליטה.  גם המהלכים  הרגשיים שעוברים שלושת החברים אינם מעניינים מספיק, ולכולם סוף הוליוודי צפוי.

ובכל זאת, למרות שזהו סרט חלש, למשל ביחס לקומדיה מושלמת כמו "שכנים", מבית היוצר של אותה חבורה, הוא מצחיק וכדאי לראותו.

ואם מחפשים את התמות המוכרות מסרטיהם האחרים, הרי כולן שם: צריכת סמים מופרזת, הומו-ארוטיקה באחוות גברים סטרייטים, גאווה יהודית, אזכורים של יצירות קנוניות בתרבות הפופ האמריקאית, וכמובן סקס.