|
|
|
 המשחק מעולה ממש. כל שחקניו מציגים הופעות מצוינות. הילד, טרמבליי, שובה לב ואמין, ברי לארסון היפהפיה, המגלמת את האם, משכנעת במראה מוזנח ומחוטט ובתנועתה הרגשית בין חוזק, לחוסר אונים מוחלט. והסבתא, אימה של מא, ג'ואן אלן, יוצאת מן הכלל באופן בו היא מתמודדת עם הגורל שפקד את ביתה. אך כאמור, תצוגת משחק מצוינת, וסיפור מעניין, אפילו מצמרר, לא מספיקים כדי להפוך סרט למשמעותי."
|
|
|
|
|
למרות משחק משובח וסיפור מצמרר, הסרט "חדר" מותיר את הצופה מבולבל ותוהה ישנם סרטים שלכאורה הכול עובד בהם. הם מפעילים רגשית את הצופה, המשחק מצוין והסיפור מעניין. ובכל זאת, בתום הצפייה, הצופה נותר עם תחושה מוזרה, מבולבלת, משום שלא הצליח לפענח על מה היה הסרט שראה. כלומר, מה ניסה הבמאי לומר, או אילו שאלות, הנוגעות לחוויה האנושית בעולם, שאל הבמאי את עצמו במהלך היצירה.
כשזה לא ברור, היצירה נעדרת את הרובד שיהפוך אותה למשמעותית. "חדר" בבימוי של הבמאי האירי לני אברמסון ("פרנק") הוא אמנם דרמת מתח יעילה וסוחפת, אך בסופו של הסרט שאלתי את עצמי, ולא מצאתי תשובה, על מה ולמה?
מי מוקד הסרט?
אם צעירה המכונה "מא" (ברי לארסון) נחטפה כשבע שנים לפני תחילת הסרט, על ידי גבר שהיא מכנה ניק הזקן (שון בריג'רס). במהלך שנות השבי, נולד בנם ז'אק (ג'ייקוב טרמבליי, "הדרדסים 2"). מא, מן הסתם, לא מכירה בעובדת היות ניק הנורא - אביו של הילד. לתפיסתה, זהו ילד שלה, ורק שלה.
בחלקו הראשון של הסרט מתוארת שגרת היום של מי שמנסה לגונן על בנה מפני הידיעה שהיא והוא חטופים, וכלואים בחדר מבלי יכולת לצאת. הילד מבין שיש עולם שקיים רק בטלוויזיה, ויש את "החדר". אין לו שום יכולת לתפוס שמשהו מתקיים מאחורי ארבעת הקירות בתוכם הוא נמצא. הסרט מבוסס על רב מכר הנושא את אותו השם, מאת אמה דונהיו, שאף כתבה את התסריט.
חדר (צילום: יחסי ציבור)
הבעיה המרכזית היא שלא ברור מי מוקד הסרט. האם או הבן. ככל הנראה שניהם גיבורי הסרט, ומערכת היחסים ביניהם היא מרכזו - מערכת יחסים בין אם לבן, פרי יחסים של קרבן ומתעלל. ובכל זאת, אם זה הנושא, הרי שהוא מתפזר בהמשך, כשהשניים מנסים לברוח. גם הקריינות המופיעה מפעם לפעם, בקולו של הילד, נראית כמיותרת ותלושה, משום שאינה מחדדת את העמימות או הפיזור. מה גם שמתעורר חשד שהיא נובעת מהעיבוד מתוך ספר, שנכתב בגוף ראשון של ילד.
גם הסרט "פרנק", סרטו הקודם של אברמסון לקה באי בהירות מסוימת, אם כי היה מקורי ומעניין בהרבה, ברעיונות שהובילו אותו. פרנק הוא מנהיג אקסצנטרי של להקת שוליים המסתובב תמיד כשראשו מכוסה בקסדה עליה מצויר פרצוף. הסרט עורר את השאלות האם טרוף דעת הכרחי כדי ליצור, או לפחות כדי להיות יוצר משמעותי ולא בינוני. וכן - מהם מקורותיה הנפשיים של יצירה? שאלה אחרונה זו, אם מחילים אותה על סרטו הנוכחי של אברמסון, נותרת ללא מענה. אין לי מושג מה הניע את אברמסון לספר על אישה חטופה ויחסיה עם בנה.
אבל המשחק מעולה ממש. כל שחקניו מציגים הופעות מצוינות. הילד, טרמבליי, שובה לב ואמין, ברי לארסון היפהפיה, המגלמת את האם, משכנעת במראה מוזנח ומחוטט ובתנועתה הרגשית בין חוזק, לחוסר אונים מוחלט. והסבתא, אימה של מא, ג'ואן אלן, יוצאת מן הכלל באופן בו היא מתמודדת עם הגורל שפקד את ביתה. אך כאמור, תצוגת משחק מצוינת, וסיפור מעניין, אפילו מצמרר, לא מספיקים כדי להפוך סרט למשמעותי.
חדר (צילום: יחסי ציבור)
31/01/2016
:תאריך יצירה
|