עם מינויו לראש החוג לתיאטרון אוניברסיטת חיפה מספר ד"ר עתי ציטרון כיצד הוא מתכוון להפוך את החוג למוביל ולמחדש בתחום היצירה התיאטרלית בארץ – "אני מעוניין ללמד את הסטודנטים לחשוב אחרת".
העולם האקדמאי שמרני יותר
לכל מקום שאליו הגיע ד"ר ציטרון הכניס רוח רעננה ועודד יצירה מקורית. לראייה ארבע שנות ניהולו את פסטיבל עכו עוד יזכרו כאבן דרך בהיסטוריה של התיאטרון הישראלי, שנים בהן התרחקו ההפקות במכוון מהתיאטרון הקונבנציונלי, עד כדי טשטוש גבולות בין התיאטרון ותחומי אמנות אחרים. ציטרון מעודד יוצרים לחפש שפה חדשה, להרחיב את גבולות התיאטרון ולא לעבוד לפי הנוסחאות המוכרות.
- עברת מניהול בית הספר לתיאטרון חזותי, לפסטיבל עכו ועכשיו – חזרת לאקדמיה
"בואי נזכור שכל השנים הללו אני גם מלמד באוניברסיטת תל-אביב והאקדמיה היא מסגרת טבעית לי, למרות שבשביל האקדמאים מעולם לא הייתי אקדמאי אמיתי, ואילו בעולם העשייה התיאטרלית קוראים לי ד"ר. אני נע ונד".
- זוהי תחילתה של עונת המהפכה בחיפה?
"אני מנסה להביא אנשים להציע תזה ולא לקפוא על השמרים. זה נכון שהעולם האקדמאי יותר שמרני, אבל זה לא חייב להיות כך ואני שואף להפוך את החוג לסביבה דינמית ומרגשת. בשנים האחרונות יש יותר פתיחות - נפתחים תחומים חדשים, נכנסו אופני הוראה חדשים ויש יותר שיתופי פעולה בין הדיסציפלינות.
הגישה שאני מביא לחוג היא בין-תרבותית ובינתחומית ומשלבת לימודי עיון והתנסות יחד עם חוגים אחרים בפקולטה למדעי הרוח (לדוגמה, עם החוגים למוזיקה, צרפתית, אמנות-יצירה, ספרות ולימודי מזרח אסיה). במסגרת לימודי משחק, תכנית הלימודים החדשה מדגישה את נושא השחקן היוצר, היוזם, שיוכל לבחור בסוף תהליך הכשרתו המקצועית בין השתלבות בתיאטראות הקיימים לבין פיתוח עצמאי של יצירתו".
- נעשה מאוד אופנתי לשתף פעולה עם התיאטראות הפרינג`יים והממסדיים. כולם רוצים לאמץ הפקות תיאטרון מבתי ספר למשחק, האם חשבת על חיבור מתאים לחוג בחיפה?
"אני לא חושב שזה הכרחי. ההפקות אצלנו הם חלק מהתהליך הלימודי, ודווקא המסגרת המגוננת של הקמפוס מאפשרת להעז, כמו למשל להעלות את `גג 17` של סובול, מחזה שהוא בעיני מהטובים שכתב סובול ונדחה על ידי כל התיאטראות. אבל אם יהיה במאי שיבוא עם פרויקט מתאים ושירצה להריץ אחר כך כהפקה, אתן לו את ברכתי. אני פשוט לא רוצה להתפתות בקלות, יש לעשות את זה עם טעם".
ללמד סטודנטים לחשוב אחרת
- המרחק מתל-אביב הוא לא בדיוק יתרון. באילו דרכים אתה כן מתכנן להתחרות בגופים שבמרכז?
"אני רוצה להביא את החוג לכך שמה שנציע פה לא יהיה בשום מקום אחר. האיכות תגבר על המרחק. ברור לי שבאוניברסיטה חשוב שתהיה מובהקות ואני בונה תכנית כזו שהמובהקות לא תבוא על חשבון הפלורליזם של החוג. הכשרת המגמות השונות תהיה מגוונת ותשים דגש על שפה תיאטרונית מילולית וחזותית. כבר בשנה א` במקביל ללימודים היותר קונסרבטיבים, הסטודנטים לומדים שיעורים כמו `ההיסטוריה של האוונגרד`, או `תיאטרון, שכל, חושים` הפותחים אותם לכיוונים אלטרנטיביים".
- תתחרה בבתי ספר למשחק?
"אם נודה על האמת, לרוב הסטודנטים למשחק שהגיעו לאוניברסיטה זו לא הייתה הבחירה הראשונה, והסיכויים שלהם כבוגרי מגמת משחק להשתלב בתיאטרונים הרפרטואריים הם מאוד נמוכים, ולא בגלל שהם פחות מוצלחים אלא משום שסוג הקשר בין התעשייה לבתי הספר למשחק הוא כזה: בית צבי מייצר את הבשר לתיאטראות, וגם שם רוב הבוגרים עושים הסבה לרפואה אלטרנטיבית ומסאז`ים, שני בקרב זה ניסן נתיב ונגיד שלישי זה יורם לוינשטיין וסמינר הקיבוצים. בתחתית נמצאות האוניברסיטאות.
"אז אם רובם לא יהיו שחקנים, ובהנחה שהם לא רוצים לבזבז את כספם, אני מעוניין ללמד אותם לחשוב אחרת כמו להקים קבוצות תיאטרון חדשות. השתיים האחרונות שהמלצתי להם לחפש דרך אחרת הן שירלי גל וטלי קרק והן באמת עשו משהו אחר והלכו לעבוד עם רותי קנר. נכון, יש עם זה בעיה כלכלית כי רותי למשל לא משלמת לשחקנים שלה והתיאטראות כן, אבל אני לא יודע מה יותר טוב. חלק מהעניין של לחשוב אלטרנטיבי, זה גם לקרוא את המציאות.
בבתי ספר למשחק יש תכתיב, אין שום אלמנט של מחקר, של שאלות ותשובות. באוניברסיטה יש מקום לגישה קצת אחרת ובמיטבה, כמו בתקופה שאני הייתי סטודנט, הייתה תחושה שבוגרי החוג משתלבים בתעשייה, אבל הבוגרים באו למקצוע עם שאלות. זה מה שאני אוהב וזה מה שאני מנסה להקנות. בעיני זה מה שהופך את המקצוע הזה למעניין יותר מאשר איזושהי עבודת פקידות".
"טוב שהמורים בחוג גם מביימים"
- תכנית שכזו דורשת גם צוות מורים מגוון
"בהחלט. הבאתי קבוצה חזקה של מורים חדשים ששמים דגש על השחקן היוצר בתיאטרון הפיזי. מורים שהם בעיקר יוצרים המביאים איתם דיסציפלינה כמו סמדר יערון, יסמין גודר, רננה רז, יהושוע סובול ועוד".
- כאחד מאנשי הסגל, האם אתה מתכוון לביים את הסטודנטים?
"כבר 18 שנים שאני לא מביים. בתקופה האחרונה חזרתי לביים ואני עובד על משהו שלי. היה והתהליך הזה יסתיים בעונג יתכן ואביים. בעיקרון אני חושב שזה טוב שהמורים בחוג גם מביימים. השנה למשל מלבד ההפקה הראשונה שבוימה על ידי ישי קרני, השאר הם מורים אצלנו".
- ומה בתכנית האמנותית?
את ההפקה הבאה, "המזוודה", תביים כינרת נוי. זו הפקה שצומחת מתוך צמד שיעורים: `תיאטרון אוונגרד ביפן` ושיעור מעשי על סגנונות משחק בתיאטרון יפני. אחריה תעלה סמדר יערון עם תלמידי משחק שנה ג`, שעובדים איתה כבר משנה ב`, הפקה שהיא תולדה של חומרים שהם מביאים לשיעור. ועל ההפקה האחרונה אמונה רננה רז, וגם אצלה היא נוצרת מתוך שיעור שהיא מעבירה".
- אתה לא חושש לתת ליוצר להתנסות על הסטודנטים?
"אני אוהב לתת ליוצרים הזדמנויות חדשות. כמו שנתתי להילה לו לו לין, אחרי שראיתי הרבה תערוכות שלה, להעלות בעכו יצירה ענקית, או לאורי דרומר, שהוא מוזיקאי מופלא ליצור הצגת תיאטרון כי ידעתי שהוא יכול לעשות משהו יוצא דופן שיפרוץ גבולות. והנה, אני מאד גאה בעבודה שעשה ישי קרני, שהוא במאי צעיר יחסית, אני שמח שעשיתי את זה".
- איך בחרת את ההפקה לפתיחת השנה?
"עד השנה החוג לתיאטרון היה מפוזר, פתאום עברנו לבניין חדש - המשכן לאמנויות, בניין שאין לו אח ורע בכל הארץ. יצירה ארכיטקטונית נפלאה שמעוררת השראה מהרגע שאתה נכנס אליה. פתאום יש אולם תיאטרון קטן, וניסיוני במובן שאפשר לשנות את המבנה שלו בכל הפקה והפקה. המחזה של סובול מתרחש במסיבת גן, בווילה מאד גדולה, והקונספט שאני ראיתי ושישי קרני אימץ, הוא שהקהל הם האורחים במסיבה והכל קורה בכל מקום. וזה הסתדר נהדר. המחזה אפשר להציג גישה לא פרונטלית, אלא אלטרנטיבית,לתיאטרון".
חיפה היא עיר פרובינציאלית
- אתה יכול להצביע על הבדל בין הסטודנטים החיפאים לאילו מהמרכז?
"תראי, מבחינה תרבותית חיפה היא עיר מאוד פרובינציאלית. לא קורה פה כלום, שלא לדבר על תיאטרון אלטרנטיבי. אפילו בירושלים יש יותר אקשן – הצוללת הצהובה, המעבדה, הזירה הבן-תחומית, החאן... אז אי אפשר להשוות את אפשרות החשיפה שלהם למופעים. אני אספר לך למשל שהם לא ידעו שהלנה רובינשטיין זה לא רק מוצרי קוסמטיקה אלא מוזיאון".
- ואתה מאמין שאתה יכול לשנות את זה?
"אני מקווה. כבר נדברנו ראשי החוגים לאמנות יצירה (פיליפ רנצר) וראש החוג למוזיקה (איתן שטיינברג) ואני על שיתופי פעולה ואנחנו מתחילים להפעיל כאן אירועים בין תחומיים. מעבר לזה שהסטודנטים למוזיקה כותבים למשל את היצירות להפקות, אנחנו בונים לקראת זה שכל סטודנט יצטרך להגיש עבודה בין תחומית ובעתיד להקים תכנית בין תחומית.
יש גם כמה פרויקטים עירוניים שאני מתכנן לשנה הבאה. כמה שיתופי פעולה נוספים כמו עם סטודנטים מויצ"ו חיפה. או למשל העובדה שקיבלנו תרומה גדולה למגמה לתיאטרון חברתי, תרומה שאפשרה עבודה עם מנחה במשרה מלאה, והחברה יוצאים לעבודה בנווה יוסף שזו שכונה מאוד בעייתית, שם יעבדו במתנ"ס עם קבוצות שונות כמו – קשישים, עולים חדשים, מובטלים... כל מה שסטודנט מהקהילתי יכול לחלום עליו, ויעלו בקיץ את ההפקות במסגרת פסטיבל שכונתי. ככה שאני מאוד אופטימי".
01/01/2006
:תאריך יצירה
|