פסטיבלים - ביקורת דיסקים: לצאת מהגטו המוזיקלי

הגטו המוזיקלי שבנו עבורנו תחנות הרדיו, מקל עלינו להתעלם מחלקים ניכרים מתוך עולם המוזיקה. אנחנו יודעים כמה זה משעמם לשמוע את אותו השיר שש או שבע פעמים ביום (גם אם הוא מהנה מאוד בהתחלה), אנחנו גם יודעים שזה קורה על חשבון מוזיקה טובה אחרת, אבל לא עושים שום צעדים מעשיים בנידון. רובנו הגדול ממשיך להאזין יום יום לאותן תחנות, מבלי לתת את הדעת לחיים התוססים שמחכים לנו כמה סנטימטרים מעבר לקצה האף.

Jay Walk Snail - כמו בחו"ל

הפתיחה הקנטרנית הזו, היא תוצאה של רגש שמתפתח אצלי כבר תקופה לא קצרה, ומתפרץ בכל פעם שאני נתקל באלבומים מצוינים שאין להם צ`אנס אמיתי להצליח, ולו רק משום שלא הצליחו לחדור לרשימת שידור פופולארית. בתוך האפלה המתסכלת הזו יש כמה נקודות אור, וביניהן הלייבל הישראלי AudioCollage ששייך לחברת אן.אם.סי, ומשקיע משאבים כדי להחדיר אלבומים של יוצרים ישראלים ומוכשרים בתחילת דרכם אל מרכז המודעות.

בין הרליסים האחרונים של הלייבל אפשר למצוא דיסק כפול, שמאגד את שני האלבומים האחרונים של הרכב בשם "Jay Walk Snail". מאחורי השם התמוה עומד בחור ישראלי בן 25 ושמו אורן להב, הרצילאני במקור שחי היום בלונדון והקליט שם שלושה אלבומים שלא הצליחו לשבור את מחסום ההפצה הפרטית. האלבום הרביעי הוא יצירה משותפת שלו ושל חברתו חגית קרקובסקי.

הדיסק הכפול מכיל שלושים שירים די קצרים, שקטים ויפים, עם הפקה אקוסטית מלאה בגיטרות רכות, ואלקטרוניקה סטייל שנות השבעים. השירה באנגלית עוברת מצוין לכל האורך, וגם הטקסטים שכתב להב מראים יכולת כתיבה ושליטה אמיתית בשפה (רק חבל שלאלבום לא מצורפות מילות השירים). ההרמוניות הקוליות שממלאות את האלבום מזכירות הרבה מאוד דברים טובים שעושים היום בחו"ל, אבל יש בהן גם מקוריות ותמימות שמחממות את הלב. תקשיבו להפקה המקסימה של "Cousin Wake Up Workaholic", או לסיפור של "Rocket Boy" ותבינו על מה אני מדבר.

החיבור של שני האלבומים יחד מאפשר להאזין להם ברצף ולזהות את ההתפתחות האומנותית של להב. השירים באלבום החדש טובים יותר ולהב עצמו נשמע בהם מהוקצע ובטוח יותר, ממש כמו מי שיודע שהוא בדרכו להיות כוכב גדול.
Jay Walk Snail – The Drunken Driver, AudioCollage/NMC

גלעד כהנא - מכבדות צורמנית למתיקות קופצנית

האלבום השני של גלעד כהנא אף הוא מופץ ומקודם על ידי AudioCollage. כהנא הוא אמן רב תחומי שמבטא את עצמו בכל מיני מסגרות. הוא מוביל את להקת "ג`ירפות" שהוציאה את אלבומה הראשון ב- 1999, ועוסק באמנות שלו גם באופן עצמאי - הוא הוציא אלבום סולו ראשון ב- 2001 ("שכחתי איך לאכול") ופרסם לאחרונה ספר מפרי עטו.

כהנא בחר להקליט את האלבום באנגלית, בכוונה ברורה להביא אותו אל מעבר לים. מבחינה מוזיקלית זהו אחד האלבומים העמוסים ביותר שפגשתי לאחרונה, ובו כהנא פורש לפנינו את מלוא המרחב המוזיקלי שלו, מבלי לוותר על דבר.

כל אחד מהשירים באלבום נושא איתו מקצב וסאונד שונים לחלוטין מזה שלפניו. הוא קופץ מכבדות צורמנית למתיקות קופצנית, משם ממשיך לאיזה טראק נינוח, וכך הלאה. גם ההפקה המוזיקלית בקטעים עצמם עמוסה לא פחות, ומשלבת בין עבודת מחשב, לכלים חיים קונוונציונליים (גיטרות, פסנתר, תופים, חליל) ומאולתרים (פעמונים, במבוקים). מצמוץ רגעי, והנה התפספסו להם כמה אלמנטים חשובים.

כל זה אינו אומר שזהו אלבום רע שאין בו רגעים טובים ומהנים. יש בו לא מעט כאלה. יש מצבי רוח שבהם אוסף מפוזר כזה של שירים יכול להתאים בדיוק, אבל לפעמים זה פשוט מעייף. במקרים כאלה, אפשר פשוט להדליק את הרדיו, בידיעה שמישהו שם באחת התחנות כבר ידאג למתן לנו את גלי המוח.
Gilad Kahana – The Promised Landing, AudioCollage/NMC

קישורים
AudioCollage
ג`ירפות – האתר הלא רשמי