פסטיבלים - ביקורת דיסקים: דוד ד''אור, שלום חנוך

אלבום הדואטים החדש שלו מציג את דוד ד`אור במיטבו – בשיתופי פעולה מוצלחים עם יוצרים אחרים ובהפקה מוזיקלית הולמת. ועוד השבוע: אוסף של שלום חנוך הפעם מבית אן.אם. סי, מוצלח לא פחות מקודמיו.

קשת רחבה של רגשות

דוד ד`אור הוא ללא ספק אחד מהווקאליסטים המרשימים ביותר שיש לנו. הוא אוהב לספר בריאיונות, שהייתה זו יהודית רביץ שנטעה אצלו את הרעיון להשתמש בפלצט כשהפיקה את אלבום הסולו הראשון שלו, והתוצאה הייתה מוצלחת כל כך עד שהפכה לסימן המזהה של ד`אור עד היום, אבל אולי גם לאחת הסיבות להיותו מעין אאוטסיידר במיינסטרים הישראלי, שמעכבת את חדירתה של המוזיקה שלו אל בתים רבים.

ואכן, יש בזה לא מעט. כשד`אור נוטש את הוירטואוזיות הייחודית של הפלצט ומניח לקולו לנחות אל המנעד הטבעי שלו, זה נשמע הרבה יותר טוב. במקרים האלה הוא אינו חייב להתרכז בשלמות הביצוע, ועל כן התוצאה מצליחה להיות אמיתית ומעניינת, ולהביע קשת רחבה הרבה יותר של רגשות. גם ד`אור בעצמו הבין את זה כנראה, ועל כן עיקר שירתו כיום מתבססת בעיקר על קול הטנור היפהפה שלו, והשירה הגבוהה נותרת כתבלין שמעשיר את אלבומיו.

באלבום החדש מבצע ד`אור מהלך, שעשוי לקדם אותו צעד נוסף אל ליבם של ההמונים. חבורה מרשימה מאוד של יוצרים וזמרים חברו אליו לכתיבה ולביצוע של השירים, באלבום מגוון ומיוחד, שמצליח להתחמק באלגנטיות ממלכודת השעמום של "אלבום דואטים". זה קורה בזכות מסגרת אחידה של הפקה מוזיקלית אווירתית מאוד ומרחפת במידה (הכבוד לפטריק סבג, כוכב עולה בשמי מוזיקת העולם), שנצמדת אל קולו של ד`אור ככפפת משי, בזכות טקסטים איכותיים (יהודה עמיחי, חנה גולדברג, מאיר בנאי וד`אור בעצמו), ובזכות הביצועים היפים של ד`אור, והחיבורים המעניינים שלו עם האורחים שבשיריו.

אם ניקח את אריק איינשטיין למשל, כשהוא שר עם ד`אור את מילותיו של יהודה עמיחי ("אהבנו כאן") ומשמש שם מעין דמות אבהית ותומכת, הוא נשמע אמיתי ומשכנע ומצליח לזכות לכמה רגעי חסד, שכמעט ולא הצלחנו לקבל ממנו באלבומו האחרון. כשד`אור משתף פעולה עם אהוד בנאי בכתיבה ובביצוע של "זמן אהבה", והשניים מצליחים ליצור קטע טיפוסי ליצירתו של בנאי, ששירתו של ד`אור נטמעת בו היטב ואף משביחה אותו, מדובר ביותר ממחמאה.

אפשר בהחלט להזכיר גם את שיתוף הפעולה היפהפה של ד`אור עם אמיר שהסאר (האיש וכלי ההקשה), את ארקדי דוכין ושלומי שבת, את הנגנים המצוינים וביניהם הצ`לו של קרני פוסטל והעוד של אילן בן עמי, את העמידה האיתנה של ד`אור לבדו בכמה מהקטעים היפים באלבום (ובווקאליזה הפותחת). בסופו של דבר זו אחת מהיצירות הטובות והיפות שהביא לנו ד`אור עד היום, אם לא הטובה והיפה שבהן.

דוד ד`אור – כמו הרוח, הד ארצי

כל ציוני הדרך - בפנים

בשנים האחרונות, שלום חנוך שומר לעצמו מקום מכובד בתודעה התקשורתית, בעיקר בזכות שיתופי פעולה מזנים שונים (המופע המשותף עם שלמה ארצי, "יציאה" עם משה לוי), שהתבססו על הרפרטואר העשיר של חנוך ועלו גם על גבי אלבומים, ובזכות אלבום אוסף מקיף ומרובע מבית "מדיה דיירקט". והנה, אחרי כל אלה, מגיע אלינו עוד אוסף להיטים של שלום חנוך, הפעם משולש ומסדרת "המיטב" של אן.אם.סי.

כשמאזינים לאוסף להיטים של שלום חנוך, אי אפשר שלא להתפעל מרמת הכתיבה שלא דעכה במשך השנים, ולא התעמעמה גם שעבר חנוך תהפוכות סגנוניות משמעותיות.

כמיטב המסורת של סדרת "המיטב" גם האוסף הזה מסודר כרונולוגית, אך היריעה הרחבה יותר שנפרשה עבור חנוך (שלושה דיסקים במקום שניים כמקובל) מאפשרת לא לוותר על שום ציון דרך משמעותי. זה מתחיל אי שם בשנות השבעים ובשיתופי הפעולה עם אריק איינשטיין, ועובר דרך ארוכה ומפותלת עם כמה אלבומי מופת, כמה מופתיים פחות, רוך אקוסטי ורוק קשיח, ועד לאלבום האולפן האחרון ("אור ישראלי") משנת 2003, עם בחירה נכונה וחכמה של שירים לכל האורך. מומלץ בחום, אם אין לכם אוסף אחר של שלום חנוך בבית.

שלום חנוך – "המיטב", אן.אם.סי