פסטיבלים - עולים השבוע: "שלושה שלטים" ועוד

זוכה פרס גלובוס הזהב לסרט דרמה מגיע אלינו, וג'סיקה צ'סטיין מצוינת ב"המשחק הגדול"

"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" (ארצות הברית, 2017)

דרמה. סרטו של מרטין מקדונה, זוכה פרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הדרמתי. מילדרד (פרנסיס מקדורמנד), אם שבתה נאנסה, נרצחה וגופתה נשרפה, לא מוצאת מנוח כל עוד שריף העיירה שבה היא מתגוררת והמשטרה המקומית לא מצליחים לגלות מי ביצע זאת. היא חוכרת על שלושה שלטי חוצות גדולים המוצבים בכניסה לעיירה ומדביקה עליהן כרזות שבהן היא שולחת אצבע מאשימה לעבר השריף, וויליאם ווילובי (וודי הרלסון), על כך שלא עשה הכל כדי לאתר את רוצח בתה. השלטים מתסיסים את העיירה הקטנה. לכל אחד יש דעה בעניין, אבל מילדרד בעיקר מעוררת אנטגוניזם נגדה במקום הקטן והרגוע בדרך כלל, בין היתר בגלל שהשריף לקה במחלה ממאירה. למרות הקשיים והזעם שמופנה כלפיה, מילדרד נחושה להמשיך להיאבק, באמצעות שלטיה, עד שתעלומת רצח בתה תיפתר. האם זה יקרה? עם סם רוקוול. 115 דקות.

בעיניי, זוהי עבודת קולנוע בה מגולם, גם בעידן שלנו, נצחונו של הקולנוע הטהור. כזה שאין בו פירוטכניקה מהדהדת, אפקטים חלליים, תקציב מנופח או דמויות שלא מהעולם הזה. ולעומת זאת זה סרט המצויד בתסריט נפלא, הדרכת שחקנים מצוינת ועבודה מעולה שלהם - בראש ובראשונה של פרנסיס מקדורמנד (זוכת גלובוס הזהב בקטגוריית השחקנית הראשית בדרמה), אבל גם סם רוקוול (זוכה גלובוס הזהב בקטגוריית שחקן המשנה), וודי הרלסון והאחרים. זה קולנוע לא עשיר, תקציבו צנוע (12 מיליון דולר בלבד), אבל הוא דבק במהות של הדרמה הבסיסית (בעיתונות האמריקנית הוא מוגדר Dramedy, שילוב של דרמה וקומדיה, משום שיש בו לפרקים נימת בולטת של אירוניה אבוסורדית, על גבול הקומי). מסעה של מילדרד קשה ומייסר. לא זו בלבד שהיא איבדה את בתה בנסיבות מחרידות, וחלק מהאשם היא לוקחת על עצמה ועל התנהלותה מול הבת, אלא שיציאתה הפומבית מול רשויות החוק של העיירה מקוממת עליה רבים והיא מוצאת עצמה מושא לשנאה ואף לתיעוב, על ש"העזה" להשתמש במקרה האישי הקשה שלה נגד השריף ווילובי. מקדונה, מחזאי אירי שרק בשנות ה-2000 עבר לקולנוע (את "ברוז'" שלו אהבתי מאוד, את "שבעה פסיכופתים" הרבה פחות) מפלח ומפצח שלב אחר שלב, קליפה אחר קליפה, את הדי.אן.איי של העיירה (הפיקטיבית, אגב. אין מקום כזה בשם אבינג, לא במיזורי ולא בשום מקום אחר בארצות הברית) ושל האמריקנה הפרובינציאלית בכללותה. ואף שהתסריט נהגה ונכתב לפני שנים רבות, ניתן לראות בו היבט אקטואלי לחלוטין, המתייחס לעידן טראמפ. את התפקיד של מילדרד כתב מקדונה במיוחד עבור מקדורמנד, על פי בקשתה משכבר הימים, כאשר הוא עדיין לא עסק בקולנוע. למעשה, כל התפקידים, כולל הקטנים ביותר, נכתבו ביסודיות ומאופיינים היטב, והעבודה עם השחקנים הפיחה בדמויות הללו רוח חיים עד כדי כך שאתה מסוגל "להכיר" כל אחת ואחד מהם. סרט מופתי. לא להחמיץ.

דירוג: *****

למועדי הקרנות

שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מזורי. תמונת יחסי ציבור

"3 סיפורי ערבה" (ישראל, 2018)

דרמה-קומדיה. סרטיהם של משה רוזנטל, בעז פרנקל ודוד וולך. עבודת קולנוע המכילה שלושה סרטים קצרים שיוקרנו מסחרית בקולנוע לב במחיר של עשרה שקלים לכרטיס - פרויקט מיוחד מיסודו של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בערבה, בהפקה ובהנהלה של אייל שיראי וטינקרבל. הסרט הראשון "בדרך חזרה" (25 דקות), של רוזנטל, מתאר מסע במסלול סלעי בערבה של אורי (ליאור אשכנזי), איש משפחה מהאזור, ועודד (שחר נץ), סטודנט צעיר. מתברר שבין השניים מתנהל רומן סודי והם יצאו יחד לטיול ולזמן איכות אינטימי במדבר. אלא שתאונה בה נפגע עודד משבשת לחלוטין את תוכניותיהם. "קילומטר 147" (20 דקות), של פרנקל, מתאר בצורה קומית סיטואציה שבה רכב הורג גמל בקילומטר ה-147 בכביש הערבה. אז נפתח ויכוח בין שניים (מנשה נוי ורותם קינן), נציגי יישובים שהנ"צ הזה הוא קו התפר ביניהם. כל אחד מהם טוען שהשני צריך לפנות את הגמל מהמקום. ב"חמורים" (5 דקות), של וולך, אין בני אדם ודיאלוגים, אלא סמיטריילר המוביל שני דולפינים באקווריום ושלושה חמורים.

מדובר בניסיון מסקרן לקבץ סרטים קצרים, של יוצרים שונים ובנושאים מגוונים, המתרחשים כולם בערבה. "בדרך חזרה" מציג סיטואציה של שני גברים המנהלים בחשאי רומן ביניהם, וכשהעניינים מסתבכים על אורי למצוא פיתרון שימנע את חשיפת הקשר שלו עם עודד, אלא שזוהי בעיה מסובכת והתוצאה עלולה להיות לא אנושית. מבנה הסרט נכון, אם כי אורכו לא מאפשר למצות את הנושא עד תומו. "קילומטר 147" הוא הסרט הטוב במקבץ הזה, המנצל נכון את הפורמט הקצר ומציג אפיזודה שיש בה הומור, אבסורד ואירוניה המתאימים לאווירת המדבר הסהרורית לעיתים. "חמורים" הוא מעין סקיצה ויזואלית אניגמטית קצרצרה המביאה איזשהו פן סוריאליסטי של הערבה.

דירוג: *** וחצי

למועדי הקרנות

בדרך חזרה, תמונת יחסי ציבור

"המשחק הגדול" (ארצות הברית, 2017)

דרמה. סרטו של אהרון סורקין, המבוסס על ספרה של מולי בלום. בילדותה בקולורדו לימד אותה אביה לארי (קווין קוסטנר) את רזי הגלישה על שלג במדרונות ההרריים של אתר אספן הנודע, וכשגדלה הפכה גולשת אולימפית. אלא שפציעות חוזרות ונשנות גרמו לה לפרוש מהמקצוע ולחשב מסלול מחדש. בעת שבילתה בחיי הלילה של לוס-אנג'לס הכירה מולי (ג'סיקה צ'סטיין) את דין (ג'רמי סטרונג), בחור המפעיל מועדון חשאי בו מתנהלים משחקי פוקר לא חוקיים. אט אט היא החלה ללמוד את רזי המקצוע ולעשות מנו ים של כסף. עם לקוחותיה נמנו סלבריטאים הוליוודיים, אתלטים וספורטאים נודעים, טייקוני עסקים ואפילו אנשי מאפיה רוסיים. לאחר כעשור שבו הייתה "נסיכת הפוקר" הבלתי רשמית, נעצרה מולי על ידי ה-FBI ונאלצה לשכור את שירותיו של עורך דין כדי לנסות לחלץ את עצמה מההסתבכות ומעונש של שנות מאסר ארוכות בכלא. עם אידריס אלבה, מייקל סרה. 140 דקות.

זהו סרטו הראשון כבמאי של התסריטאי אהרון סורקין ("סטיב ג'ובס", "מאניבול", "הרשת החברתית"). למרות אורכו, זהו סרט קצבי ותוסס בדרך כלל, המדלג קדימה ואחורה בין הפאזות השונות בחייה רוויי האקשן והאדרנלין של מולי בלום (היום היא בת 40 בסך הכל). ג'סיקה צ'סטיין עושה תפקיד מצוין, שזיכה אותה במועמדות לגלובוס הזהב, אם כי דווקא נראה שסורקין קיבל דווקא החלטה תסריטאית לא ממש מוצלחת, כשבחר להעמיס על הסרט קטעים ארוכים של קריינות מפיה של הגיבורה המתארת שלבים שונים בחייה ובפעילויותיה השונות. בכלל זה הטריקים של משחק הפוקר, הלקוחים כנראה ישירות מהספר שחיברה, אבל יש בהם משהו טרחני שמקשה על הצופה. בסך הכל זהו סרט ראוי ושווה לתת לו צ'אנס.

דירוג: *** וחצי

למועדי הקרנות

המשחק הגדול, תמונת יחסי ציבור

"הנוסע" (ארצות הברית, 2018)

אקשן. סרטו של ג'אום קולט סרה. מייקל (ליאם ניסן), סוכן ביטוח ובלש משטרה לשעבר, נוסע לעבודתו כל בוקר בקביעות בקו רכבת מסוים, לאחר שהוא מעביר קצת זמן איכות עם רעייתו קארן (אליזבת מקדוורן) ובנו דני. כאשר מודיעים לו על פיטוריו, כל השגרה הזו עומדת להשתנות, אבל לא מהסיבה הזו. בהיותו ברכבת מתיידדת איתו אישה בשם ג'ואנה (ורה פרמיגה), המציעה לו עסקה: זהה ברכבת אדם שכינויו פרין ותזכה ב-100 אלף דולר. היא מוסרת לו מיד 25 אלף דולר, ואת היתרה הוא ימצא, לדבריה, בשירותים של הרכבת. מייקל זקוק לכסף אבל גם סקרנותו כבלש לשעבר מתעוררת, ומרגע שהוא נוגע בכסף, מתברר לו שג'אנה הכניסה אותו למלכודת קטלנית המאיימת עליו ועל בני משפחתו. עם פטריק ווילסון, ג'ונתן בנקס. 105 דקות.

למועדי הקרנות

הנוסע, תמונת יחסי ציבור

"מאורת הגנבים" (ארצות הברית, 2018)

אקשן. סרטו של כריסטיאן גאדגסט. שתי חבורות, משני צידי החוק, מובאות בסרט פעולה זה. מהצד האחד, יחידת העילית של מחלקת השריף במחוז לוס-אנג'לס, שמעבר לענייני האגו הפנימיים של חבריה, עליה להתמודד עם מכת מקרי שוד רבים של בנקים, אותם קשה למנוע. בראש היחידה עומד ניק פלאנגן (ג'רארד באטלר), איש משטרה בעל ניסיון וקבלות מוכחות. מהצד השני, ניצב נגדם צוות מקצועי של שודדי בנקים, שלא נרתעים מכך שאנשי חוק מיומנים מנסים לבלום ולעצור אותם. בין שתי הקבוצות מתנהלת לא רק התמודדות פיזית אלא בראש ובראשונה קרב מוחות אדיר. עם פבלו שרייבר, 50 סנט. 140 דקות.

למועדי הקרנות

מאורת הגנבים, תמונת יחסי ציבור