למרות אופיו האולפני של "מטרופולין" הפרויקט של עופר מאירי צולח את המעבר אל הבמה בהצלחה, חרף הריחוק והניתוק של המשתתפים.
רוק קשוח ורטרו צפצפני
אלבומים כמו "מטרופולין" בניצוחו של עופר מאירי, קשה מאוד להעביר אל הבמה. במהלך ההקלטות, טרח מאירי להביא כמות מרשימה של זמרים ונגנים מיוחדים כדי להגיע בדיוק לתוצאה הרצויה, וכדי לשייף כל פינה חבויה במבנה הצליל, שתתאים למעצב סאונד מדופלם כשכמותו. כשהגיעה השעה להרים את ההופעה, זה היה בלתי אפשרי להוליך את כל מצעד האומנים הזה את הדרך הנדרשת לשם העלאת מופע מסודר ונודד על במות. מה גם, שהסגנון ומבנה האלבום של מטרופולין, היו בנויים על זרימה וחיבור בין הקטעים, והפכו אותו ליצירה אחת, ארוכה ומגובשת, שלא כל כך מותאמת למופע חי על במה.
ובכל זאת, את המבחן המוזיקלי עבר מאירי בהצלחה מלאה. הצליל האלקטרוני והמרחף ששלט באלבום, שודרג וחוזק על ידי גיטרות ותופים, והפך למעין רוק קשוח, שמעורבב למופת עם אוירת הרטרו הצפצפנית של האלבום. השינוי הזה סייע לעורר משהו מהנינוחות של האלבום, אבל שמר על הרוח האלטרנטיבית והמיוחדת שעומדת מאחורי הפרויקט. את הממד הווקאלי מילאו בהצלחה רבתי, אפרת גוש ודנה עדיני במרכז הבמה, כשברק גביזון ועופר מאירי תמכו בהן מהצד, ונתנו את הקונטרה הגברית להרמוניות הקוליות היפות שהשתיים יצרו.
שירת הקהל
באיחור של ארבעים וחמש דקות עלה ההרכב על הבמה, ובאופן מיידי הצליח לסלק משהו מהתחושות השליליות שנבעו מההמתנה הארוכה בעמידה (שכן זהו מופע ללא מקומות ישיבה), מהעשן הכבד והסמיך שמילא את האוויר של מועדון ה"זאפה".
אז עמדנו, הקשבנו למוזיקה המיוחדת, לשילובי הקולות ולשירים היפים, והבחנו בניגוד החד שנוצר בין יופיה של המוזיקה ושל התאורה המעוצבת, ובין הריחוק והניתוק (המכוונים?), שהפגינו העומדים על הבמה. מסביבינו עמדו עשרות אנשים, שמילמלו את כל מילות השירים, והפכו דומיננטיים יותר, כשהגיע תורם של הלהיטים הגדולים מהאלבום (ויחסית לאלבום שכזה, היו לא מעט). השירה החרישית של הקהל התחזקה בייחוד בקטעי הסולו של אפרת גוש, שכללו את "תמיד כשאתה בא" הנוגע מאלבום הבכורה שלה, את "מלאכים" הלקוח מהאלבום של מטרופולין, ואת הביצוע החדש והנטחן ל"בלי לומר מילה" של שלום חנוך. באופן אישי שמחתי לערוך היכרות עם הקול והכריזמה המיוחדים של דנה עדיני, בתקווה לראות אותה בהמשך עומדת גם בזכות עצמה.
באכסנייה אחרת, ובה אפשר היה להתרווח על כיסא ולתת את כל תשומת הלב אל המתרחש על הבמה, הייתי יכול בוודאי לדווח על הנאה מושלמת מההופעה. במקרה הזה אני יכול בעיקר לספר על חוויה מוזיקלית מעניינת ולא שגרתית, על חבורה מוצלחת מאוד של אמנים, ועל כמה שנהניתי למחרת בבוקר להניח את האלבום של מטרופולין בתוך הקומפקט, לפתוח את החלון, ולנשום אוויר נקי.
לפרטים נוספים
02/04/2006
:תאריך יצירה
|